“אני מתחנן לה’ שיקח אותי” • מכתבו הקשה של נער נושר

לא פשוט לעבוד עם נוער נושר. המקרים הקשים בהם נתקלים העוסקים במלאכה דורשים מהם כוחות נפש אדירים בהתמודדויות עם אתגרים חינוכיים ונפשיים מורכבים במיוחד. מי שעסק ולו מעט בתחום הרגיש והסיזיפי הזה, יודע על מה אני מדבר.

השבוע קיבלתי מכתב שכתב נער לחבריו בכיתה, לאחר שנשר מהמערכת החינוכית. במכתב הוא מגולל מסכת התעללויות קשה במיוחד שעבר מצד חבריו לספסל הלמודים – התעללות פיזית ונפשית, שהובילה אותו לנשירה מהמערכת החינוכית ומהמסגרת הרוחנית.

קראתי אותו ודמעתי.

חשבתי מיד על הילד שלי, על הכיתה שלו ועל החברים שאתו, והבנתי עד כמה חשובה המעורבות ההורית בחייו של הילד, ועד כמה עולמם של הילדים אכזר לעיתים יותר מכפי שאנו חושבים.

המכתב הזה יזעזע כמה מהקוראים. לחלקכם הוא ישמע אולי מוגזם, אך לאחר שבדקתי את הפרטים עם חברי כתתו, אני יכול לאשר את פרטי המקרים המוזכרים במכתב. החברים טענו כי חשבו שמדובר רק ב”משחק. לא ידענו שהוא לוקח את זה כל כך קשה”.

החלטתי לתמלל ולפרסם את המכתב (מלבד פרטים מזהים), כדי לחשוף מחנכים הורים ותלמידים לעולמו המופנם של הילד ה’דחוי’, נער מחונן ומוכשר שחי בעולם של ניכור והתעללות. עם קצת יותר תשומת לב של המחנכים, וקצת יותר מעורבות הורית, ניתן יהיה למנוע את הנער הנושר הבא.

 “עושים עלי לינץ’ כתתי”

להלן המכתב:

שלום “חברים”.

בשנים האחרונות ללימודנו המשותפים בערך בכיתה ז’ – ח’ הייתה נפוצה המילה “חיים (בדוי) יום שני חיים ולדר”

לעגתם, צחקתם כביכול על הקשר ביני לבין חיים ולדר, לא האמנתם, וכשאתם אמרתם זאת שאלתי את עצמי האם לא בגללכם התחיל הקשר ביני לבין חיים ולדר? אך בל נקדים את המאוחר.

השבוע הזה התקשר אלי יצחק (בדוי) ושאל אותי אם אני רוצה לבוא למסיבת כיתה משותפת וכו’ הודעתי לו שכן, לאחר כיומיים נזכרתי בשיחה הזו והתחלתי להרהר אחרי העבר, אחרי הזיכרונות  שיש לי ממנו, אחרי הקשיים שעברתי אתו.

אחזור 11.5 שנים אחורנית כדי שתבינו על מה מדובר.

התחלתי את הגן בא’ אלול בתור ילד קט וכמו כל אחד אחר קטן שעושה את צעדיו הראשונים בתחום החברתי ובתחום הלימודי, שנה לאחר מכן בגיל ארבע הועברתי לביה”ס  “*********”  כשאיני משער את החיים שהולכים להיות לי שם.

עובר עוד שנה כשבמהלכה אני גדל והופך לילד ממושמע, ילד טוב וסטנדרטי, עוד שנה כיתה א’ כשבמהלכה רכשתי את תורת הכתיבה וכן הלאה, מתגלה בי כשרון כתיבה אדיר שיכול לצאת לפועל, במבחן אייקיו שנעשה לי נתגלה כי אני ילד מחונן ובלי להתגאות אומר כי ברמה השכלית אני בכמה רמות מעל כולם, מגיע כיתה ב’ ואז מתרחש המהפך הגדול, אינני יודע מה גרם לזה, אך דבר אחד אני יודע, חיי הפכו לגהנום , השפלות, העלבות, אי שיתוף במשחקים, מכות, מריבות, קללות, סטיגמות שליליות הודבקו עלי ואני ילד טוב שמעולם לא נגע בזבוב הוטל לתוך עולם סוער ומלא בתככים ומזימות ואתן דוגמאות קלות למה שהתרחש:

למשל שתי ילדים לוקחים משהוא, מחביאים אצלי בתיק, שואלים אפה הוא ומפנים את אפיק החיפושים אלי ומוצאים זאת אצלי, עושים עלי לינץ’ כתתי.

 “אני מתחנן לה’ שייקח אותי”

דוגמא נוספת: ילד עובר, נותן לי כאפה וממשיך הלאה כאילו לא קרה כלום, כשאני שואל אותו מה עשיתי לו הוא מתעלם, ואני ברוב תמימותי לא מעז לספר זאת למורה או להורים.

חצי שנה עוברת, למי שזוכר באמצע כיתה ב’ הועבר ביה”ס ל ********  כמה מטרים מהבית שלי ושמה זה הפך לעוד יותר נורא, היו רודפים אחרי עד לבית שלי וזורקים לי אבנים לבית, אני מרטיב את הכרית שלי בלילות ומבקש מה’ שיפסיק את ההתעללות הזאת שהייתה גם פיזית וגם נפשית, או לחילופין ימית אותי וככה לא אצטרך לסבול כלל.

להזכירכם הייתי רק ילד בן שבע בכיתה ב’ שצרות נפלו על ראשו.

עוד שנה עוברת ההתעללות מכפילה את עצמה פי כמה וכמה, נפשי נשברת, אני מתחנן לה’ שייקח אותי, שיהרוג אותי, עוד צרות עושים לי וחיי אינם חיים, בהתחלה עוד החזקתי ראש מעל המים אך אז אירע מקרה שהרס אותי לחלוטין:

היה זה עם הרב ******* שליט”א, היה שיעור שבו התאמצתי לדעת, שבו התאמצתי ללמוד וקיבלתי איזה סוכריה, לא משנה אמנם זה נשמע תינוקי, אך במבט לאחור זה היה חשוב לי, אחד הבחורים ניגש אלי ואמר לי ‘חיים תן לי את הסוכרייה’ אמרתי לו לא רוצה וזהו, ואז הוא אמר לי אם תיתן לי את הסוכרייה אני אגן עליך ממי שרוצה להרביץ לך, אף על פי שהיה קשה לי הסכמתי לפי שחשבתי שזה משתלם לי, נתתי לו, והנה באותה ההפסקה בא אלי מישהו ורצה להרביץ לי, ברחתי אליו והוא הסתכל עלי, ירק עלי ונתן לי כאפה ואמר רק בגלל שנתת לי את הסוכרייה אני לא מרביץ לך גם כן ונתן אותי למי שרצה להרביץ לי.

זה שבר לי את הלב, והנה במישור השני הלימודי שבו הייתי כוכב עולה וזה לפי תחזיות כולם היה עתידי, נהייתי כוכב נופל, פתאום ציונים נמוכים במבחנים, לא לומד בשיעורים, מתחצף, מקלל וכו’.

“עוד שנה של רשעות אין סופית”

המורים שהתרגלו לקלאסה אחרת, ראו בזה את אשמתי ולא באו לקראתי בשום תחום שהוא, וכשראו כך הורי גם הענישו אותי וכדו’ כך חטפתי מכל הכוונים ולבנתיים עוברת עוד שנה שבה הפכתי מילד חריף לילד נכשל, עוד שנה של רשעות אין סופית, של בכיות והתעללויות, ואז הגיעה תקופה שיכלה להמשך לנצח, תקופה שבה הפכו אותי לכלב, תקופה שבה נעשיתי משרת ועבד נרצע שקריאות ‘ארצה ארצה’ היו נדחפות לכל חור, עד שהרב ******** קלט זאת והפסיק זאת מידית, וככה עוברת עוד שנה נוספת ועוד אחת כשבכל אחת מהן אני נשבר יותר ויותר והכי גרוע היה שאפילו לא יכולתי להלשין לרבנים כי כאשר הייתי מלשין מיד הייתי נהפך לשטינקר ולמלשן, וככה החיים התגלגלו והתגלגלו.

בסוף כיתה ו’ תחילת ז’ נוצר קשר ביני לבין חיים ולדר והוא תמך בי רגשית, כיתה ז’ נשברתי סופית והתחלתי להידרדר רוחנית, נהייתי חילוני גמור, גלקסי, חברים, ג’ינסים, חברות, פייסבוק וכו’, הקניון נהפך בשבילי ללחם חוק, ובסוף כיתה ח’ כבר הייתי חילוני גמור, היה חסר לי להודיע להורים שלי ולעבור בשנה הבאה למקיף י’ שכבר נרשמתי והתקבלתי, הפסקתי להתפלל ולהניח תפילין, הייתי צופה בסרטים כל היום ועוד ועוד, הייתי רוחץ בחופים מעורבים ועוד.

“אתם רצחתם אותי וגמרתם עלי”

ברגע נהיה בי מהפך ונרשמתי לישיבה טובה אלא שגם שם היו יחסי עם החברים גרועים עד שהציעו לי בעדינות לחפש מסגרת אחרת, זאת הסביר לי חיים ולדר כשאדם רואה בחבריו מזיקים שלו הוא מפסיק להאמין בהם והם מחזירים לו בניכור.

היום אני לומד בישיבת ******* (לחוזרים בתשובה) ומדרדר רוחנית חזרה, כל העלייה הרוחנית הגדולה שהייתה לי הלכה ונמוגה, יותר איני לובש כובע וחליפה, ובקושי שחור לבן אני שם, אז אם ביום מן הימים תגיעכם השמועה שחיים נהיה עבריין אל תגידו ותאמרו “ידינו לא שפכו את הדם הזה!”

כי אתם רצחתם אותי וגמרתם עלי ועל זאת איני מוחל ולא מסוגל למחול!

וכשאתם נמצאים בישיבה טובה אני זרוק באיזה מקום ומדרדר רוחנית מאוד.

שלום ולא להתראות….. החותם בדמע…… נ”י

• בניהו יום טוב הוא יו”ר תנועת התחברות ורכז המגזר החרדי ברשות למלחמה בסמים ואלכוהול