מי הם רבין ופרס של הפוליטיקה הישראלית

כהרגלו בקודש דחה ראש הממשלה את ההכרעה בדבר מינוי ליו”ר ועדת חוץ וביטחון עד השנייה האחרונה. אולי אפילו מעבר לה. סגן השר זאב אלקין (כבר לא) ירד מרכבת מהממשלה ויחזור למקום שהוא כה מכיר ואוהב כאשר ימונה ליו”ר ועדת חוץ וביטחון ברוטציה עם יו”ר הקואליציה יריב לוין. לוין יחליפו בהמשך.

מהמהלך הזה עולות מספר תובנות: 

 ייתכן מאוד שאלקין ולוין, לוין ואלקין, נמצאים בעיצומה של פיתוח ברית פוליטית אמתית וכנה שתוביל אותם עד להנהגה הבכירה של התנועה, תוך שהם ידלגו על דור הביניים שמפתח בריתות פוליטיות אד-הוק, כאשר כולם יודעים שהבריתות הללו זמניות. ראו למשל את הברית בין השרים סער ושלום. אמנם, כל העיניים מופנות אל עבר סגן השר דני דנון, אך יש לשים לב כי גם הצמד, אשר החל מעתה יכונו על ידי “אלוין”, צובר כוח. בניגוד לדנון הוא עושה זאת במינימום משיכת תשומת לב תוך התנהלות מושכלת ועניינית.

הצמד אלוין עשוי להיות רבין ופרס של הפוליטיקה הישראלית רק בצורה ההפוכה והחיובית שבדבר. דומה כי את תחילת הברית שנרקמה ביניהם אפשר לסמן בשעה שאלקין חנך את לוין כאשר זה האחרון נכנס לתפקידו כיו”ר ועדת הכנסת, לאחר בחירות 2009, ושיתוף הפעולה הפורה נמשך ביניהם גם בפריימריז האחרונים.

 עד לפני מספר שבועות, בורסת ההימורים הפוליטית העידה כי הקואליציה הקיימת של נתניהו הולכת להתפרק. בכנות. אחד ממקורביו של בנט סיפר לי כי אם עסקת שחרור הרוצחים הערבים ישראלים הייתה יוצאת לפועל, הרי שבנט היה עוזב. זאת הייתה הכוונה הכנה. אך הנה, העסקה לא יצאה אל הפועל ולמרות שהמו”מ לא מתקדם לא רק שיש עתיד לא פירקו את הקואליציה, אלא גם שהיא צולחת משבר בדבר המינוי לראשות ועדת החוץ והביטחון. יש עתיד יקבלו סגן שר נוסף. כן, אלו שהטיפו על צמצום מספרי השרים וסגני השרים השליכו אל פח האשפה עוד עיקרון.

חשוב להדגיש: אין לי ביקורת על המינוי, אך יש לי ביקורת רבה על ההבטחות אשר מראש ידענו שהן לא יכולות להתממש. במקרה הזה ראוי ח”כ עפר שלח לצל”ש, שעה שנכון לשעת כתיבת השורות מסרב להיות סגן שר.

 ואם בראש הממשלה עסקינן: נתניהו פירק עוד מוקש והוא צולח עוד משבר קואליציוני, מבלי שהוא נשרט באמת מהמהלך. אך יש לשים לב לדבר אחר: יו”ר ועדת הכנסת צחי הנגבי היה אמור להגיע אל ראשות ועדת חוץ וביטחון הוא נדחה בכחש. בפוליטיקה הרדודה שלנו חכ”ים אחרים היו כועסים על ראש הממשלה ומחפשים את הדרך להתנקם. לא הנגבי. הוא מביא בשורה אחרת לפוליטיקה ויש להניח שהוא יפוצה על כך. מי שהטיל ביקורת בדרכו הפוליטית של הנגבי יכול להבין בדיוק במקרה הבוחן הזה את הסבלנות של אחד הפוליטיקאים המוכשרים שהיו כאן מאז ומעולם.

 אם יש משהו שכן עלול לשרוט את ראש הממשלה הוא סיפור הבחירות לנשיאות. דומה כי זו הפעם הראשונה שבה באופן ברור ובוטה מתאגדים השר גדעון סער ויו”ר ועדת העבודה והרווחה חיים כץ כנגד ראש הממשלה בנושא דחיית הבחירות לנשיאות.

משעמם זה בוודאי שלא.

| מינימום משיכת תשומת לב, מקסימום התנהלות מושכלת ועניינית. לוין ואלקין

• הכותב עוסק בהסברת ישראל בעולם, מרצה ב’מרכז הישראלי להכשרה פוליטית’ ובעל טור ב’ישראל היום’