רבני מודיעין עילית נגד הרשמים: לא ‘לסגור’ ישיבות עם ילדים בכיתה ז’

מה מתרחש בהרשמה ל’ישיבות קטנות’ בעיר מודיעין עילית?

מנהלי תלמוד התורה, בשיתוף רבני העיר, יוצאים במלחמה כנגד חלק מהישיבות הקטנות בעיר, וכנגד רשמים שהחלו לרשום תלמידים מובילים למוסדותיהם – כשהם עדיין בכיתה ז’.

במכתב שפורסם בעיר כותבים מנהלי הת”תים:

“שמענו בכאב רב על פריצת גדר, לפגוע בהצלחתם של תלמידי כיתה ז’ המצויים בעיצומם של ימי פריחתם הרוחנית.

“אנו מבקשים מהורי התלמידים לגלות אחריות ולא לשתף פעולה בשום פנים ואופן עם כל מה שקשור לרישום לישיבות קטנות, לפני הזמנים שנקבעו על ידי גדולי ישראל”.

לבקשה מצרפים המנהלים איום: “תלמידים שיסודרו בישיבות קטנות לפני הזמן שיאושר, לא יוכלו להמשיך ללמוד במסגרת התלמוד תורה”.

על המכתב חתומים גם רבני העיר, הגאונים רבי מאיר קסלר ורבי שלמה זלמן אולמן – שכתבו: “לצערנו אנו נדרשים לנושא זה שוב, ופשוט וברור שאין לשתף פעולה עם שום גורם בעניין, כי בנפשנו ובנפש ילדנו הוא, לתת להם את הזמן לגדול ולצמוח בלי הפרעות, והננו מחזיקים את ידי המנהלים החשובים על יוזמתם”.

הרבנים פרסמו בעבר מכתב תקיף בנושא (ראה בהמשך), אולם מסתבר כי הוא לא הצליח למגר את התופעה. 

הורים לתלמידים סיפרו לחרדים 10, כי המכתב מיועד לישיבות או לרשמים מסויימים בעיר, שמנסים ‘לתפוס’ את התלמידים הטובים, כבר מכיתה ז’, ובכך הופכים את המתח בכיתה לבלתי נסבל.

תופעת הרשמים

הישיבות כידוע נוהגות להפעיל פונקציה מועילה בשם ‘רשם’. הרשם, הוא אברך צעיר, זריז ומפולפל, המבטיח לשולחיו כי הוא ‘ידאג’ לקבוצת תלמידים מובחרת לקראת שנת הלימודים הקרובה.

כמו בכל אוכלוסיה, כמות התלמידים האידיאליים מצומצמת באופן סטטיסטי כך שבין הרשמים, ולמעשה בין הישיבות מתקיימת – מלחמה על כל ‘ראש’.

והמלחמה הזו מסתבר שווה לא מעט כסף.

רשם טוב עשוי להגיע לסכום של 50000 דולר לעונה, ובמילים: חמישים אלף דולרים להרשמה לקראת שנת לימודים אחת. החישוב פשוט: אלף דולר לראש, לא כולל שכר בסיס. ל’רשם’ קשר ישיר ובלתי אמצעי עם המחנך, ועם ההורים, והשיבוץ של התלמידים נעשה מעל ראשי ההורים, מעל ראשו של המחנך, ואפילו מעל ראשו של ראש הישיבה בה ילמד הנער.

מתח בלתי נסבל

תופעת הרשמים מייצרת מתח בלתי נתפס שמגיע לשיאים קטסטרופליים. הנורמה הבלתי תקינה הזו הביאה את בית הדין המרכזי בעיר מודיעין עילית לחבר לפני שנים מסמך האוסר בתוקף על הורי הנערים, הרשמים, המחנכים, וראשי הישיבות לעסוק ברישום עד לתאריך מוסכם לקראת סוף השנה.

בדרישה זו, שהופצה לכל הורי התלמידים כמו גם בלוחות המודעות, והמקומונים קיווה בית הדין כי יישמר מתח הלימודים הבריא עד לתומה של השנה.

אלא שגם בית הדין הנכבד, לא יכל למשחק הכיסאות הרצחני אותו הובילו רשמים לחוצים, וישיבות תאבות לטרף המובחר, שלא התחשבו במיוחד בפסק הדין התקיף.

מאיר, אב לנער ממודיעין עילית מספר, כי ביום שישי אחד, ללא כל סימנים מקדימים, הוא התבשר על ידי בנו כי ‘הכל התפוצץ’. כלומר, שמותיהם של הנערים מן הקבוצה המובילה הגיעו במהירות לרשמים הזריזים, ובשיחות טלפון זריזות החלה ההרשמה להיסגר.

מאיר, שהובטח על ידי המחנך כי בנו יקלט באחת הישיבות המובילות, הצליח בקושי לתפוס את האיש בצהרי היום, שהודיע לו בקול עגום כי הוא איחר את הרכבת – ומקומו של בנו נתפס. “תנסה בישיבות הפחות חזקות”, הציע לו המחנך.

את הדקות הבאות, זוכר מאיר כמו מתוך חלום.

בתוך דקות הוא קיבל שלוש שיחות טלפון, משלושה רשמים שונים השייכים לישיבות מן הדרג השני, שהספיקו (“השד יודע איך”) להתעדכן כי בנו, הנחשב עילוי, עדיין ‘פנוי’ והפצירו בו לשלוח אותו אל הישיבה הבינונית אותה הם מייצגים.

העובדה כי הבן לא נבחן מעולם, וכי הרשמים כמו גם ראש הישיבה הפוטנציאלית לא פגש בו, לא הפריעה לאיש.

הרציונאל היה פשוט וחד: החתמה מהירה של ה’דג הטרי והמשובח’ שעדיין פנוי, וגביית השכר עבור העבודה.