כולם חשבו שאין לו סיכוי

פעמים רבות מוערמים מכשולים בדרכנו. אנו חשים שהמשימה בלתי-אפשרית, שהמחסום בלתי-עביר.

כאן נוצרת דילמה: האם להוסיף להתעקש ולנסות לפרוץ דרך נגד כל הסיכויים, או שזה מאבק אבוד מראש וצריך להרכין את הראש ולהמתין שהגל יעבור?

לשאלה הזאת אין תשובה אובייקטיבית. הכול עניין של אמונה.

קטני אמונה ייסוגו לנוכח הקושי הקטן ביותר וימהרו לקבוע שאי-אפשר להתקדם אל היעד. לעומתם, אנשי האמונה ועוז הרוח לא יירתעו גם מפני הקשיים הגדולים ביותר. הם יוסיפו לצעוד ולהתקדם, אף-על-פי שסביבתם תאמר כי הם מטיחים ראשם בקיר – ובסופו של דבר הם יבקיעו את הקיר.

לבד מול המעצמה

לכן חשוב כל-כך לחזור ולספר את סיפור המאבק ההרואי שניהל אדם יחיד מול השלטון העריץ ביותר שהתקיים בימים ההם – ברית-המועצות הקומוניסטית.

זה נראה מאבק אבוד מראש. לפנינו שלטון אכזר, שאין לו שום עכבות; שלטון שמסוגל לתלוש אדם מביתו וממשפחתו ולהוציאו להורג בלי אומר ודברים.

מולו מתייצב רבי יוסף-יצחק שניאורסון, האדמו"ר הקודם מליובאוויטש. בלי נשק, בלי תמיכה ציבורית, בלי כלים להילחם בשלטון הרשע.

וכי יש מאבק נטול סיכוי מזה?

הרבי הוא היחיד שקם נגד מזימות המשטר העריץ. הוא מקים רשת מחתרתית של חסידים נחושים ובעלי מסירות נפש, שמתפזרים על פני כל המדינה ומנסים לשמר את גחלת היהדות. הם פותחים בתי כנסת, תלמודי תורה, מקוואות טהרה. דואגים לשחיטה כשרה, לברית מילה ולאספקת תשמישי קדושה וספרות יהודית.

מזהירים את הרבי כי הוא משחק באש. השלטון הקומוניסטי אינו נרתע מפני איש. לחצים בין-לאומיים אינם מרשימים אותו. רבנים, ולהבדיל מנהיגי דת לא-יהודים, נאסרים ומחוסלים בהמוניהם.

המשטר אינו אמור לחשוב פעמיים קודם שתונף ידו הכבדה על הרבי.

אך הרבי לא נרתע, וכך הוא מדריך את חסידיו – למסור את הנפש בפועל, בלי לפחד ובלי לחשוש. הפעילים נתפסים זה אחר זה. הם נאסרים, מוגלים ומוצאים להורג. אבל במקומו של פעיל שנתפס בא אחר. נחשפת ישיבה בעיר אחת – למחרת היא צצה ונפתחת מחדש בעיר אחרת.

החסידים הנחושים אינם מוותרים.

נקודת השבירה

ואמנם, הרבי נאסר, ולרגע נדמה היה שאין כוח בעולם שיוכל למנוע משלטון הרשע לבצע את זממו ולקפד חלילה את פתיל חייו.

כאן מתחולל הנס, שעד היום קשה להעריך את עוצמתו – בסופו של דבר הרבי משתחרר, וימי שחרורו, י"ב-י"ג בתמוז, נהפכים לחג הגאולה.

כיום ברור שנקודת השבירה של ממלכת הרשע הייתה באירוע שנראה בשעתו שולי – שחרורו של הרבי מליובאוויטש ממאסרו. השלטון, שחיסל בלי להניד עפעף שרים ורוזנים, מנהיגי ציבור וכוהני דת – הובס ונכנע מול רבי יהודי, שבור בגוף אך ענק ברוח.

חג הגאולה ממחיש את כוחה של האמונה. אם אך נהיה נחושים וניאבק במסירות נפש ובאמונה – הקב"ה יהיה בעזרנו ואנחנו ננצח.