שוב ושוב דרשה המראיינת במפגיע מהשר יובל שטייניץ להתנצל על אמירתו של סגן שר הפנים, ח”כ ירון מזוז, כלפי חברי הכנסת הערבים.
המראיינת, איילה חסון, התקשתה להבין הכיצד זה נשמע משפט כזה במחוזותינו. “שבו בשקט, תגידו תודה שאתם פה בכלל”, הוא משפט שאסור לומר לערבים.
אם אתם ערבים, הרי זה משפט גזעני. אבל אם אתם חרדים, מותר ואף רצוי לומר לכם משפטים מהסוג הזה.
כמה פעמים שמענו משפטים כמו “תגידו תודה שאנחנו מפרנסים אתכם”. “אנחנו הקמנו את המדינה, מי אתם בכלל?”, ועוד כהנה וכהנה. די! נמאס!
נמאס מהמוסר הכפול. נמאס מהאיפה ואיפה. נמאס שביטויים גזעניים נגד חרדים לא זוכים לשום גינוי. נמאס שהתקשורת חושבת שיש לה את הזכות להמשיך ולנהל את העם שמפרנס אותה.
פשוט נמאס!
היהדות ניצחה
“אמריקע איז נישט אנדערש” – אמריקה אינה שונה. המשפט הזה פתח את מסע הכיבוש היהודי של אדמו”ר הריי”צ, הרבי הקודם של חסידי חב”ד באמריקה.
כאשר יהודים התביישו ללכת עם זקן באמריקה של תחילת שנות הארבעים של המאה הקודמת, כאשר יהודים התקשו לשמור שבת ולחדול מעבודה ומסחר בסביבה הקפיטליסטית, הכריז הרבי – שהצליח להינצל בעור שיניו מהחיה הנאצית – ש”העולם החדש” אינו שונה מזה שנשאר באירופה.
מה שאסור לעשות באירופה, אסור לעשות גם באמריקה.
מי היה מאמין ששבעים שנה לאחר מכן יימצאו יהודים שומרי תורה ומצוות, ומהם בעלי זקנים ולבוש חרדי, בכל רחבי ארצות הברית של אמריקה. מי היה מאמין באותם ימים רחוקים שיימצאו רופאים יהודים אורתודוקסים מזוקנים במרכזי רפואה גדולים ומובילים.
באותם ימים בהם יהודי מזוקן בלבוש חרדי היה סמל לנחשלות, לעוני ולכישלון, איש לא היה יכול להעלות בדעתו את המהפכה הרוחנית העצומה שהנהיג הריי”צ ואחריו הרבי באמריקה המתקדמת והנאורה.
נכון. גם בימים אלה ממשיכים שלוחיו של הרבי להילחם בנגע ההתבוללות. נכון. גם בימים אלה נמשכת המלחמה בין הציבור החרדי ובין הרפורמים והקונסרבטיביים.
אבל עצם קיומה מאשש את הניצחון של הרוח היהודית על פני המתירנות האמריקנית שהפכה את ה”אני” למרכז העולם.
השבוע שהיתי בניו-יורק בביתו של הרבי, ובציוניהם הקדושים של הרבי וחמיו הרבי הקודם.
ראיתי אמריקה אחרת.
ראיתי יהדות פורחת. ראיתי שיעורי תורה בלב מגדלי המשרדים של מנהטן. ראיתי יהודים שוויתרו על חתונה קונסרבטיבית ובחרו להינשא כדת משה וישראל. ראיתי נשים שאינן שומרות תורה ומצוות לעת עתה, אך מקפידות להדליק נרות מידי ערב שבת. ראיתי התעוררות יהודית בקרב צעירים בקמפוסים, במרכזי המסחר, בבתי הרפואה ובכלל.
מלחמת תנופה
הרבי הסביר בעבר כי ישנם שני סוגים של מלחמות.
ישנה מלחמת הגנה וישנה מלחמת התקפה. בעבר נדרשו היהודים למלחמת הגנה. הם נאלצו להתגונן מפני הרוחות הרעות שנשבו בסביבה. הם נאלצו להתגונן בפני ה”משכילים”, הקומוניסטים ושאר האידיאולוגיות של תחילת המאה הקודמת. יהודים התנצלו על עצם קיומם ואמונתם.
כיום, סבר הרבי, יש לעבור למלחמת התקפה. יש להיות גאים בהיותנו יהודים ולהציג ברבים את התורה והמצוות שקיבלנו במעמד הר סיני. ההגנה הטובה ביותר היא התקפה.
כאשר תוקפים את היהודים שעדיין לא זכו לטעם התורה באמצעות מצוות ומציעים להם חלק מה”שלל”, הם משילים מעליהם את הסממנים הגויים ורוצים להתקרב לאורה המחמם של היהדות האותנטית. יהודי הוא מאמין בטבעו ואינו יכול להתנתק מיהדותו.
ובאותו עניין, כאשר יהודים שומרי תורה ומצוות מתנצלים על עצם קיומם. מתרפסים בפני הגוי ומנסים לרצותו, הם מאבדים את העליונות היהודית והופכים לחיקוי עלוב של התרבות המערבית, העלובה, הפתטית, שלא מסוגלת לעמוד מול זעם מוסלמי לא קדוש.
למה? ככה!
פרשתנו מתחילה במילים “זאת חוקת התורה”. חוקה חקקתי וגזירה גזרתי ואין לך רשות להרהר אחריה. זה רצון ה’.
כך אמרתי וזהו!
כשהייתי ילדה והייתי בוכה לאבא על כך שמנע ממני ארטיק או אפילו את הטיול השנתי, הייתי מקוננת ושואלת: “אבל אבא, למה?”,
ואבא שלי ענה בטבעיות: “כי ככה אבא אמר!”
לא הבנתי את מה שאני מבינה היום. לא הבנתי את משמעות החינוך של פעם. חינוך שלצערנו כבר לא קיים היום.
חינוך ברור. חד-משמעי. לא מתנצל. לא מנסה למצוא חן בעיני הילד. זה מה שיש לנו ללמוד מהפרשה הזאת – פרשת חוקת.
אבא לא צריך להתנצל ולהסביר. הוא צריך לקבוע. להתוות את הדרך.
אבא אומר מה לעשות. כי אבא רוצה בטובתך. יש והוא מסביר מדוע ויש והוא מצווה ללא כל הסבר.
כאשר אנו מקיימים את רצונו של הקב”ה גם כשהוא למעלה מטעם ודעת, אנו מעידים על עצמנו כי אנו בעלי אמונה תמימה וטהורה, כמו שיהודים צריכים להיות. יותר מזה אנחנו לא צריכים!
• חלק מהטור מבוסס על שיחותיו של הרבי מליובאוויטש | הכותבת היא בעלת “הבחירה שלי”, מנחת אירועים, מרצה ושדרנית רדיו | לתגובות: [email protected]