אין לי כסף למתנה יוקרתית לאשתי. מה עושים?
פגשתי לא מכבר צעיר, קרוב משפחה רחוק בשמחה משפחתית, שניצל את ההזדמנות כדי לשוחח איתי על דבר מה שמאוד מעיק עליו.
הוא תיאר בקצרה את סגנון משפחת אשתו שבמקרה הכרתי מעט, ולכן דבריו בהמשך לא הפתיעו אותי. מדובר במשפחה אמידה ביותר, שחייהם מלווים ברהבתנות יתר ונהנתנות מופרזת.
כך, למשל, לא קיים אצלם מצב בו הם שוהים בביתם יותר מחודש רצוף, ללא יציאת סוף שבוע כלשהי. שלא לדבר על שהייה בחג בבית.
הצעיר סיפר שגם הם, הזוג הצעיר, לא היו בביתם בחגים. אם בכל זאת נשארו הם בביתם המרווח בחג, הרי שארע מקרה חירום מחמתו נתקעו בבית. אחרת זה חייב להיות במלון חמשה כוכבים או אירוח יוקרתי מרשים אחר לכל הפחות.
לפעמים, בהזמנת החותן ואז הוא גם מימן את החגיגה, ולפעמים זו סתם התארגנות של הגיסים, כאשר רק השמיים הם הגבול בתחרות הסמויה הקיימת ביניהם, למרות שכלפי חוץ אף אחד לא יאשר זאת או יודה בכך.
כדי להמחיש את עוצמת העניין איתו הוא מתמודד, הוא הפליג לתאר לי את חתונתו שלו, אשר נערכה באולם חתונות יוקרתי הנראה כמו אחוזת פאר עתיקה, עם גן ענק הכולל מפלי מים המקדמים אותך בפתח האולם, ועצי בונסאי נדירים למרגלותיך. שדרת עצים צפופה וגזומה בידי אמן מובילה לעבר מסלול עמוס ורדים ניחוחים, והנה עתה הנך נמצא כבר קרוב לאולם עצמו.
דף ההזמנה לחתונה, אמר לי בחיוך עצוב, אם ניתן לקרוא לכך דף בכלל, עשוי היה קרטון קשיח עטוי כריכת עור, המעוצב בכבדות בעיטור זהבי, הנפתח לארבעה עמודים קטנים מעוטרים בזרקונים.
באחד מהם היה את נוסח ההזמנה הרגיל לחתונה, בשני צורפה תוכנית הערב הארוכה, כשלכל טקס בחתונה שעה מסודרת משלו. העמוד השלישי הכיל את התפריט הקולינרי הגדוש – שבוצע במיוחד על ידי שף יחודי – שיוצע לאורחי הערב, והרביעי עלה על כולם והיה בעצם כמין ברכון מיוחד שהיווה קדם מזכרת למוזמני החתונה…
הוא הצביע על המגש האחוז בידי המלצר שחלף על פנינו באותו רגע, ואמר כי שווי ההזמנה עצמה, היה גדול יותר משווי מנה שלמה ששולמה כאן באולם הסטנדרטי בו ישבנו כעת, שלא לדבר על עיצובי הפרחים החיים והמיוחדים, כאלו שיובאו במיוחד משוק הפרחים בהולנד, יום קודם לכן לקול תרועת החותנת שניצחה על המלאכה.
בהמשך תיאר את עיצובי הבר המיוחדים והמרשימים שעין לא ראתה – אפקטים חדשניים של תאורה משתנה.
תזמורת מלאה של עשרה נגנים עם זמר כוכב עולה ששמו זרח באותה העת, ליוו את החתונה המרשימה של הזוג הנוצץ.
והוא, שהגיע מבית רגיל לחלוטין, כה היה נרגש למראה העושר הנשפך, ולשפע המסחרר אליו נקלע, עד כי חש כמאושר באדם.
לא ליוותה אותו לעת עתה שום דאגה כלכלית או אחרת. גם בעיית ההתניידות שאולי היתה להם בתחילה, נפתרה בשמחת השבע ברכות האחרון, אז העניק אבי הכלה לחתנו מפתח למכונית מקושטת בסרט מתנה – שחיכתה להם מחוץ לפתח האולם בו נערכה השמחה.
המתנה הזו היתה השיא מבחינתו, משהו שכבר אי אפשר היה להכיל.
“אינך יכול למצוא כבר את המילים להודות על הענקה בלתי נגמרת, עוד ועוד בלי הפוגה”, הסביר לי בן שיחי.
החודשים הראשונים
אך אז לא ידעתי, ממשיך הצעיר לספר לי, כמה אני אמור לשלם על נקודת הפתיחה הגבוהה הזו.
בתחילה, כלומר בחודשים הראשונים, חיינו על כספי מתנות החתונה. סכומים עצומים ובלתי נתפסים על הדעת שקיבלנו. ואני, הוא ממשיך, שרוי בתוך כל החלום הזה, לא חשבתי לרגע לעצור את הבזבוזים הבלתי מידתיים האלו ליום שאחרי.
פשוט לא העליתי על דעתי שזה יקרה. גם אשתי, שחיה בצורה שכזו מהבית, לא הרגישה משהו לא רגיל בכך.
אבל יום אחד מצאנו עצמינו בלא פרוטה לפורטה.
אין לך מושג כמה איומה היא ההרגשה שיש לך אוטו חדש, אבל אין לך כמה שקלים למלאות בו דלק; שיש לך בבית מקרר אימתני בעל ארבע דלתות, אך ריקן הוא בתוכו…
היות ולהוריי לא היה טעם לפנות לעזרה – אם היה הדבר ניתן זו היתה הצורה הטבעית והנעימה ביותר עבורי – מאחר והם נותרו עם שבעה ילדים בבית מלבדי, ואחות שנכנסה מיד אחרי למעגל השידוכים, כשהם נשענים על פרנסה מקרטעת שנותנת להם איכשהו לגמור את החודש.
אשתי בתחילה, בתור בת “מפונקת של אבא”, העזה פנים לבקש את עזרת אביה, שנענה לה במאור פנים. כך גם בפעם השניה והשלישית. אך בהמשך היא כבר לא היתה מסוגלת לכך. היא חשה למרות שלא נאמר דבר במפורש שמצפים הם שהנה כעת היא כבר תסתדר לבד. הגיע העת שחתנה, כלומר אני, יתחיל לעשות חיל ולהמשיך את החיים לבד, מהיכן שנקודת השפע פסקה. כמו יתר אחיותיה, בעצם…
אתה צריך להבין, הוא אומר. אני בחור ישיבה מבית טוב. מעולם לא היה לי קשר לביזנס. הדבר היחיד שמכרתי אי פעם היו סיגריות בישיבה ברווח של שני שקל לחפיסה…
ואילו גיסיי, האחד הוא בנו של יהלומן ידוע שהשתלב בעסקי אביו, האחר הנו יזם נדל”ן נמרץ וחרוץ המציץ לנו מפעם לפעם בתמונתו המחויכת מבין פרסומי עיתונות לשיווק דירות.
המתנות שמעניקים הגיסים זה לזה באירועים המשפחתיים מאפיינים את מעמדם הכלכלי: גדולים, מיוחדים, יקרים להחריד, ובעיקר “בומבסטיים”. זה נראה יותר כמו הזדמנות להראות את פרי היכולת העסקית או לנצח בתחרות סמויה שרוחשת ביניהם, יותר מאשר הנתינה לשם נתינה למטרה לשמה נערך האירוע.
אני מגיע לאירועים ורואה כיצד מוענקת ב’הפתעה’ טבעת מעוטרת יהלומים עתירי קראט, או שעון יקר ערך ששם המותג שהוא נושא כלל לא ידוע לאדם המצוי.
בקיצור, אני בתחרות הזו כשלתי.
אין לי את היכולת לעשות זאת גם אם ארצה ואתאמץ.
אני חי בכלוב של זהב ומורעב בתוכו.
מתנה יקרה
ואני מבין… מבין את דבריו ומזדהה איתו אחת לאחת.
והוא ממשיך לדבר: הדבר שהכי כואב לי הוא זה שאשתי שותקת, ואינה אומרת מילה. היא כל-כך מבינה אותי ומזדהה איתי, נזהרת לא לזרות לי מלח על הפצעים. אינה דורשת דבר וחצי דבר, למרות שאני בטוח שבתוך תוכה נחמץ יותר ממשהו בליבה.
שנה שעברה עוד הענקתי לה מתנה ראויה ליום הנישואין, איכשהו הצלחתי לקנות במחיר מבצע מחנות תכשיטים שנסגרה. אך השנה אין לי מושג מה אני עושה, ואני כל-כך רוצה לשמח אותה, ולהודות לה על הכל. בעיקר על מידת ההכלה שלה כלפיי. אבל אין לי כיוון מאיפה אני בכלל לוקח את זאת על עצמי.
– את מה? שאלתי אותו למרות שהבנתי את הלך כוונתו ואת תשובתו הצפויה.
מה זאת אומרת את מה? השיב, איך אני קונה לה מתנה יקרה ומרשימה שאוכל לפצות אותה על כל האיפוק המרשים שלה, על הצנע הכלכלי שנקלענו אליו, הוא הסביר.
ידידי! אמרתי לו, יש לך טעות, ולא סתם טעות, אלא טעות גדולה – שעולה לך ביוקר.
מהי הטעות? הוא נדרך ושאל.
ואני עניתי לו: אשתך לא צריכה ממך שום מתנה! היא תסתדר גם בלי הטבעת הנוספת שאתה תפתיע אותה ליום הנישואין, או כל חפץ אחר יקר ערך שתשקיע בו. לא שהיא לא תשמח בכך, אך לא זה מה שהיא צריכה. בטח זה לא מה שהיא מצפה.
היא צריכה לדעת, ופה אני עומד לחסוך לך המון כסף ועגמת נפש, שאתה זוכר אותה! חושב עליה! ומשקיע למענה! אך בשום אופן אין פירוש הדבר שזה צריך להתבטא במתנה יקרת ערך.
מה שבטוח, החשיבה שלך, ושל רבים אחרים כמוך – שככל שמחיר המתנה עולה הרי שמדד האהבה שלך מופגן כלפיה בצורה מוצלחת יותר, אינה נכונה כלל ועיקר.
למה היא מצפה?
לך לחנות הקרובה לביתך ידידי, הוריתי לו, וקנה את זר הפרחים הסטנדרטי ביותר שתמצא. תארוז אותו היטב, בצורה נחמדה, אך לפני כן תעמול קצת וצרף לו פתק ברכה מושקע ביותר, בעמל ידיך, ועמל ידיך בדווקא. תשקיע בכתיבה יפה ומרשימה, תכתוב כל אות בצבע אחר, אל תהסס להיות כמו גננת לרגע.
תצייר לה משהו נלווה, למרות שאתה לא האמן הכי גדול, תחרוך אותו בצדדים באש, שדף הברכה שלך יזעק השקעה.
תכתוב בתוכו את הרגשתך הנלווית למתנה, את החיבה הרבה לה הנך רוחש, תייקר את ההזדמנות שניתנה לך לכתוב ולהביע זאת בכתיבה עצמה.
אם עשית זאת, דע שזו המתנה הגדולה ביותר שהיא קיבלה אי-פעם.
היא רוצה שביום הזה, המיוחד לכם, תראה לה כמה אתה חושב עליה באמת. כמה היא חשובה לך, וכמה היא לנגד עיניך. לזאת היא מצפה.
היא אינה מחכה לדעת מה יכולת הכיס שלך לספוג את המהלומה השנתית הזו.
אם היא מרגישה כך, והיא אמורה להרגיש כך – אם מתנהגים בצורה הנכונה והישרה, הרי שהחפץ הנלווה לברכה כל כך מישני בחשיבותו.
אתה את ליבה שבית!
מילת המפתח היא נתינה מעומק הלב, להשקיע פחות בנתינה, ויותר ויותר להתרכז ב-“מעומק הלב”.
לתגובות והערות: הרב מאיר אפל יועץ זוגי, ראש מכון שלמ”ה לשלמות הבית [email protected]
-
תקום באותו היום מוקדם, תנקה את הבית ותסדר, ותכין ארוחת בוקר מושקעת. זה משהו שמאוד ישמח בת זוג.
-
לאחרונה לא רואים מעשה קנאות לגבי המחלה החדשה של “הגיוס בנות” ולא על צה”ל השמד והניאוף שמפתים החרדים: פלוגה קרבית – וג’ובים ביבשה, המחלה של גיוס בנות שלאחרונה התפשטה כמגיפה חדשה במחנינו: ידוע לכולם, זה לא סוד שנשים חרדיות עוברות הכשרה להיות שוטרות (ועובדות במשטרה לילות כימים בצמוד וביחד עם גברים חילונים כמובן…) וישנה כתבה בעיתון מזרחסטי שראיינו שוטרת חרדית חוקרת בבני ברק, והיא סיפרה שתחלה חשבה שלא תתקבל אצל הצבור החרדי וירחיקו אותה, ובאמת פעם ראשונה שיצאה ברחוב עם המדים הסתכלו עליה מוזר אכן לתמהונה עם הזמן התרגלו לפריצותה, ואדרבה היא מרגישה מכובדת, החילול השם הזה צריך להרגיש כל לב יהודי אבל לא אלו ישראלים מכת הערב רב, ונערכת קמו עזי פנים שבדור, ערייה חרדית של עיר חרדי אלעד, והזמינו נשים לקורס ללמוד להיות מתנדבות במשטרה, הרי זה גיוס בנות ממש, שהרי יושבות ומבלות שם “יחד” בצורה מחרידה בכל מיני תועבות כו’ (ישנם תמונות)
וידוע פסק של כל גדולי הדור שלפנינו על גיוס בנות שהרי זה ביהרג ואל יעבור, ואז היה מדובר על כפייה, והרי זה ב”ב של ק”ו שזה הרבה יותר חמור כאשר זה ברצונם, והמפתים והמסייעים לזה (ואינם מוחים) כמו הערייה ה”ה בכלל מחטיאי הרבים וסרסורים לדבר עבירה שאין להם חלק לעוה”ב, כירבעם בן נבט וחביריו.
ועוד קמו עזי פנים שבדור עיריית חרדי ביתר וחלקו תעודת שוטר, ל35 חרדים ולאות הוקרה והערכה חלקו להם מתנה ספר תהילים על ידי ראש העיר חרדי (נחשב לחסיד ברסלב, ויש להתבונן האם דבר זה הוא גם בדרך רבינו, ואם לא א”כ למה אין כל חסידי ברסלב מוקיעים אותו ומכריזים מחאתם נגד גם לגבר לעבוד במשטרה הרי זה כמו גיוס בנות ממש מכיון שהפירצה והחילול השם והשמצה לשם ברסלב) גם לגבר לעבוד במשטרה הרי זה בגדר גיוס בנות, מכיון שעובדים שם יחד עם שוטרות פרוצות חילוניות, ויושבים שם יום יום, הרבה שעות יחד, בצורה שאין להעלות על הכתב, ויש בידינו תמונות מזה מאברכים עם זקנים ופיאות ארוכות איך שיושבים ומבלים יחד בצורה שמזעזע כל רואיהם תסמרנה שערות ראש, ולכן פשוט הוא שהרי זה כלול בפסק כל גדולי הדור שלפנינו שהוא ביהרג ואל יעבור, וידוע שהדין דיהרג ואל יעבור הוא יותר חמור לגברים ממה שלנשים, ולהוי ידוע שבעונותינו הרבים ישנו מספר גדול של בחורי ישיבות שעובדים במשמרת לילה במשטרה בהתנדבות (הם לא שוטרים אלא שעובדים בתוך תחנות המשטרה וכמובן באותה פריצות ביחד עם נשים פרוצות, הנזכר ללא הבדלה כלל) וכל אלו הנ”ל היינו גם השוטרים וגם השוטרות, חוץ מאיסור של יהרג ואל יעבור עבור הפריצות, (עושים מעשה זמרי) בנוסף לזה הם נעשים פשוט “מוסרים” לממשלת הזדון, ודינם מבואר בשו”ע חו”מ שאין להם חלק לעולם הבא. ואין פוצה פה ומצפצף מהרבנים הנ”ל. על מעשה כזה ממש מוזכר בתורה כשבא זמרי לפני משה יחד עם המדינית והקניטו בשאלה מדוע אסור לו להיות עמה, נתעלמה הלכה ממשה, אז בא פנחס, הזכירה וביצע את קיומה: ”הבועל ארמית קנאים פוגעים בו“. על מעשה זה שעשה פנחס בעוז רוח ובלי מורא ניתנה הכהונה לו ולדורותיו לעולם. אומר המדרש: ”בדין הוא שייטול שכרו – לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום“ – כבר בעולם הזה קיבל פנחס שכרו על עשיית מצוה זו. וכהיום כולם שותקים על פרצה כזה, ולא איכפס לרבנים, וגדולים, ולאדמורים, ולמנהיגי הדור, ולמחנכים וכו’ וזה היפך דעת תורה.