יש תקופות בהם אדם מגיע לפרשת דרכים.
בשבוע שעבר נאלצתי להכריע בין האהבה הגדולה שלי לעיתונות ולעיתון יום ליום, לבין האהבה לעשייה כדובר של יו”ר ועדת החינוך של הכנסת.
השבוע הכרעתי: אני לוקח פסק זמן מהעיתון ששימש לי כבית, מהקוראים שעודדו, ומהציבור שביקש כל הזמן לדעת מה מתחולל מאחורי הקלעים של הפוליטיקה הישראלית.
לפני כחודש נכנסתי לעבוד לצידו של יו”ר ועדת חינוך של הכנסת, ח”כ יעקב מרגי. פניתי ליועץ המשפטי של הכנסת וביקשתי ממנו היתר להמשיך ולכתוב את הטור ‘הצעה לסדר’.
נימקתי מדוע לדעתי אין בדבר בעיה, אך היועץ המשפטי עו”ד איל ינון היה סבור אחרת. הדילמה לא הייתה פשוטה: ‘יום ליום’ לא היה רק עיתון או מקום עבודה עבורי אלא כעין משפחה. בארבע השנים האחרונות פרסמתי כאן מדי שבוע טור פוליטי, שחצה מגזרים ונקרא מעבר לבית הטבעי של הציבור הספרדי.
הוא צוטט והוזכר בתקשורת הכללית ובתקשורת החרדית. הוא פתח צוהר לכל אלו שביקשו לדעת מה עמדתה של התנועה בנושאים שעל הפרק. חלק מהדברים עוררו סערות, חלקם באו להרגיע רוחות. וכולם זכו לעבור תחת שבט הביקורת של הועדה הרוחנית. גם כאשר נאלצתי לגנוז דברים קיבלתי זאת ברוח טובה.
זכיתי שמרן הראשון לציון נשיא מועצת חכמי התורה הגאון רבי עובדיה יוסף זצוק”ל, קרא את הטור ועודד אותי.
אחד הסיפורים הזכורים לי יותר מכל שפורסמו בטורי היה חשיפת פגישת מופז וכץ, ערב הפריימריז על ראשות קדימה. מופז פגש בשר ישראל כץ באיירפורט סיטי, וסיכום הפגישה ביניהם היה שלאחר הבחירות תצורף קדימה לממשלה. את המידע קבלתי מידיד שהיה מעורב בסוד העניינים הנחשב בעיניי למקור אמין.
פניתי לדובר של מופז לקבל תגובה וזה הכחיש את העניין. “מתי אתה אומר שהייתה הפגישה?” שאל הדובר.
“יום שישי בצהריים” השבתי.
“אין מצב. הוא היה בזמן הזה בסיור בצפון”, השיב הדובר.
חזרתי למקור ואמרתי לו כי יש לי קושי לפרסם דבר כזה, שכן אני עלול להיתפס כעיתונאי המפרסם דברים ללא בדיקה. המקור התחייב לי כי הסיפור אמיתי.
למרות ההכחשה חזרתי לדובר וביקשתי שייתן לי את המקום בו הוא שהה בצפון, ועם איזה פעילים הוא יישב. כאן החלו להגיע תשובות לא ברורות. החלטתי לפרסם את המקרה, שכן בגרסתו של הדובר התגלו בעיות רבות.
הפרסום התברר כנכון. מופז אכן פגש בכץ באותו יום ובאותן שעות. גם סיכום הפגישה היה נכון. המציאות חזקה מכל הכחשה.
כחודש לאחר הבחירות לראשות קדימה, מופז נכנס לממשלה בתפקיד שר.
בכלי התקשורת החילונים פרסמו את הידיעה בהרחבה, באיחור של שבועיים, מבלי לתת קרדיט.
•
גם המאבקים אותם הובלתי זכו להד רב, וחלחלו לתוך המגזר החרדי.
בשנתיים האחרונות סיקרתי בהרחבה את פועלו של סגן שר הדתות אלי בן דהן. שזכה לתואר ‘יקיר המדור’. היו כאלו שסברו כי יש לי עניין אישי נגדו. גם מקורבי בן דהן טרחו לא פעם להצהיר זאת בפני.
לא היה לי דבר עם בן דהן, ביקרתי את פעילותו במשרד הדתות. למרות שבלשכתו בחרו להתעלם ממתן תשובות, ודאגו להשמיט את שמי מרשימת התפוצה – סוג של שיקול קטנוני, שמלמד על דרך התנהלותה של לשכתו של בן דהן.
למרות הכל היו מספר אנשים בתוך משרד הדתות, שדאגו לדווח לי בכל רגע נתון על פעילותו של סגן השר. בדקתי ודאגתי לעדכן את הקוראים, ולחשוף את מה שלא רוצים שתדעו.
והיו לפעמים תאונות עבודה.
טורים שטוב שלא היו באים לעולם, ועליהם לא רק בקשתי את סליחתם של אלו שנפגעו, אלא טרחתי לעשות זאת מעל גבי העיתון, ופעמים בתפוצה רחבה יותר.
כך היה במקרה של ח”כ אורי מקלב, יו”ר ועדת מדע. בקשתי את סליחתו לא רק מעל גבי העיתון, אלא בתפוצה רחבה יותר. ואכן ההדורים יושרו.
והיו גם כאלו שהביעו חרטה על דברים שאמרו בפני. המקרה הזכור לי ביותר, היה עם ח”כ עותניאל שנלר. שנלר הוא אחד האנשים ההגונים שהכרתי במשכן הכנסת. חלקתי עליו בדברים רבים, אבל ידעתי כי לפני עומד פוליטיקאי מזן מיוחד. הוא אדם אמיץ ואיש ישר דרך. בדרכו הייחודית הוא היה לסמל לרבים מבין חברי הכנסת.
היו לנו שיחות רבות, ובאחת ההזדמנויות שאלתי אותו: “אתה כל כך ישר, יש לך משנה סדורה ואני מקשיב לדברים שנאמרים בטוב טעם ובשכל רב. ואני לא מבין מה אדם ערכי ומיוחד כמוך עושה בקדימה?” – והוא שיתף אותי בפרשת הדרכים בה הוא נמצא.
אני פרסמתי את הדברים, והוא מיהר להוציא הודעת הכחשה עוד באותו ערב.
כשהגיע השעה, שנלר עבר מקדימה לליכוד. שוב צדקתי, שוב הוכחתי כי לא דיווחתי לקוראים דברים שלא היו ולא נבראו.
•
העבודה סביב הטור בכל שבוע חייבה אותי להביא את הסיפורים המעניינים ביותר עבורכם, ולהפוך את הטור למשהו מעניין ואקטואלי. את השבוע שלי התחלתי עם סיום הטור שנשלח למערכת. פעמים רבות במערכת העיתון כעסו על משלוח הטור באיחור. אבל, מה עושים כשבדיוק ביום רביעי התרחש סיפור מעניין, או שהיה רק בתחילתו, ואני הקפדתי למשוך עוד קצת בכדי להביא תמונה מלאה ומדויקת עד כמה שניתן.
לא רבים יודעים שסביב העיתון המוגש ביום חמישי, עמל צוות נפלא. מנכ”ל העיתון עו”ד רונן (רון) פרץ, שמנהל ומנווט את הספינה הנקראת ‘יום ליום’ בתבונה רבה, ומצא את עצמו לא פעם בלב סערה, אך מזגו הטוב וכושר החשיבה שלו היו לי לעזר רב.
עורך העיתון יצחק קקון שיום ליום הוא שם נרדף לשמו, מסירתו הרבה גורמת לכך שבכל שבוע יצא העיתון בזמן. למערכת הגרפיקה. למנהל הסטודיו יואב ואן דן ברג ולשלום פרוינד, העמלים בכל שבוע להגיש לקורא מוצר נאה המעוצב בטוב טעם. לסמנכ”ל תפעול בועז שטואבר, ולמי שמזוהה יותר מכל עם עיתון ‘יום ליום’ דורון קדוש, איש ברוך כישרונות שפעילותו בעיתון היא ברכה בפני עצמה, ולצוות הנפלא והמסור שלו.