ל’מירי כפיים’ אין מזג תרבותי
נהוג לומר שמה שמבדיל בין משפטן טוב לשופט טוב הוא “המזג השיפוטי”. לא כל מומחה לדיני משפט ובעל מחשבה עצמאית ראוי לשבת על כס השיפוט.
דרוש המשהו הנוסף: הליכותיו של האדם והתאמתו לאופי התפקיד.
כמה חבל שיש כל-כך הרבה משרות ותפקידים ציבוריים, שלא כוללים קריטריוני סף של מזג הולם.
קחו לדוגמא את תפקיד שר/ת התרבות.
היית מצפה שיכהנו במשרה הנכבדת אנשים עם “מזג תרבותי”. אפשר להגיד דברים טובים על מירי רגב, אבל מזג תרבותי אין לה. לא חייבים להיות עוכר ישראל או מתנשא כדי לחוש לא בנוח שזו הדמות שנבחרה לעמוד בראש משרד ממשלתי, שאפילו שמו מקרין הדרת קודש.
גם כשרגב צודקת בטענותיה הפטריוטיות, זה נשמע ונראה וולגרי.
מי שמינה את “מירי כפיים” לשרת התרבות ידע שהיא מכורה לתשומת לב, שלוחת רסן ונהנית להצית תבערות.
אבל הפוליטיקה בימינו הפכה לכל-כך צינית ששיקולים של “מזג תרבותי” לא מזיזים לאף אחד. גם לא לראש הממשלה.
הסיפור שלה הוא חלק מסיפור ישראלי רחב יותר – כיצד הפכנו לחברה שבה מותר הכל, ובכלל זה מינויים צורמים לתפקידים רגישים.
לא בִּכְדִי קשה לתרגם לעברית את המושג האנגלי Not Done. זה לא בדיוק “לא ראוי”, “לא מקובל” או “לא יאה”. הכוונה כאן למשהו עמוק יותר, שאפשר אולי ליחסו לביטוי העממי: “לא עושים דברים כאלה”. אבל כידוע, אצלנו עושים גם עושים.
המזג של מירי רגב הוא התגלמות המזג הישראלי הנפוץ. זהו מזג עצבני ואדנותי, שמאפיל על כל המזגים האחרים. אפילו השופטים אצלנו מתחילים לאבד לאחרונה ממזגם השיפוטי.
כשהשרה גילה גמליאל ביקרה את השרה רגב על התבטאויותיה הפופוליסטיות, השיבה לה האחרונה: “שמענו. תתעסקי במשרדך ואני אתעסק במשרדי.” המשמעות ברורה: תסתמי.
באופן עצוב ומגוחך הביקורת הבוטה של השחקן “שוחר התרבות” עודד קוטלר נשמעה בדיוק כמו תשובתה הבוטה של רגב לגמליאל. גם הוא אותת בדבריו: תסתמו – את ובוחריך.
הנה כי כן, שמאל, ימין, פוליטיקה, תיאטרון, צעירים, מבוגרים, נשים, גברים, יציע העיתונות, יציע האוהדים – כולם מירי רגב.
כולנו עשויים מאותו מזג ישראלי, שהוא ההפך הגמור מ”מזג שיפוטי”.
• עוז אלמוג הוא פרופ’ לסוציולוגיה מן החוג ללימודי ארץ ישראל באוניברסיטת חיפה
-
למירי רגב מירי כפים. הוא מכנה שם לחבירו, שעליו אמרו שאין לו חלק לעולם הבא.
-
רק אל תאמר ישראלי אלא ערס.
-
.
-
ואולי הפוך – מירי הכפיים הגיבה לקוטלר הבהמה. ברור ששמאלן שלא רואה את הגיבנת של עצמו כתב את זה.
-
להלן דבגי הגות נוספים שלו.במבוא לספרם כותבים תמר ועוז אלמוג כי “דור ה–Y הוא בעצם דור עם מאפיינים חנוניים מובהקים: העילגות הרגשית, ההסתגרות מהעולם, המיקוד העצמי, טשטוש ההבדלים המגדריים, הבשלות המעוכבת, התלותיות וההתמכרות למשחקים, לתקשורת ולטכנולוגיה ממוחשבת”. זו תמציתו (ואולי תכליתו) של הספר: כתב אישום חריף ומזוקק נגד דור שלם שהולך ומתפתח לנגד עיניהם המשתאות של צמד החוקרים לכדי מפלצת. בין דפי הספר אפשר למצוא גם ניסיונות ללמד סנגוריה על דור ה–Y, שפונק על ידי הוריו והולעט על ידי המדיה בערכים מעוותים. אלא שטענות כאלה, כשהן פזורות וחבויות בתוך ה”אני מאשים” של הזוג אלמוג, הן יותר בגדר טיעונים לעונש.כנראה לדבריו צריך להחליף את העם ואולי בהזדמנות זאת נחליף גם את עדר הפרופסורים שיושבים בקתדרה מטיפים לנו מוסר עם משכורות שמנות וללא מעש.