“חבל שאנשי לשכת דרעי מנהלים מערכות בתקשורת” I טור פוליטי

1.

רבים מהפרשנים הפוליטיים סבורים כי לקראת הבחירות הבאות תוקם מפלגה מתחרה לש”ס. לכל ברור כי היא תכלול את יו”ר ש”ס לשעבר, ח”כ אלי ישי (אני לא עומד לפלג את ש”ס, הוא מבהיר בשיחות עמו, אבל כפי הנראה לא ממש מצליח לשכנע), אולם מפלגה כזו תהיה חייבת גם מטרייה רבנית מכובדת.

מכאן נובע החיטוט המתמיד בהלכי רוחם של רבני העולם הספרדי. כל אחד מהם כי ישמיע אמירה, כזו או אחרת, נגד ההנהגה הנוכחית, גם אם מדובר בביקורת לגיטימית שאינה מעידה על אי תמיכה בש”ס, מיד נתפס כמי שתומך בש”ס-ב’. כך גם קרה עם עצם הגעתו של הגר”מ מאזוז, ראש ישיבת ‘כסא רחמים’ לאירוע ‘הקבלת פני רבו’ שנערך בחול המועד פסח בביתו של הראשל”צ הגר”ש עמאר, שיצרה את הרושם כאילו הרב מאזוז תומך במפלגה עתידית מתחרה לש”ס. כמובן שעצם קיום האירוע עצמו ‘העיד’ על כוונת הגר”ש עמאר לעמוד בראש מועצת החכמים של ש”ס-ב’.

ולא יועילו אמירות חוזרות ונשנות כי הרב קיבל על עצמו שלא לעסוק בפוליטיקה בתוך שנת האבל על פטירת הגר”ע יוסף זצ”ל. טוב, אומרים הפרשנים, אנשיו כבר מתחילים להתכונן. ההכרזה, לדבריהם,  תגיע לאחר תום השנה.

2.

אין ספק שהרוחות הרעות הנושבות בין מחנה דרעי למחנה הגר”ש עמאר (הרב עצמו עסוק בלימוד תורה ובהפצתה בכל רחבי הארץ), אינן תורמות ליציבות התנועה הקדושה.

מי שהחל להניע מהלך של שלום היה חתנו של הרב משה יוסף – הרב יעקב סיני, תלמיד-חכם השוקד על התורה בכולל שבראשות בנו של הרב עמאר. אלא שמאמציו היו להשכין שלום בין סבו הגר”ע זצ”ל לבין הרב עמאר. רבים היו מי שניסו לתקוע מקלות בגלגלי פעילות, אלא שהם כשלו. מתברר כי האהבה ששררה במשך שנים רבות בין שני האישים, עמדה במבחן גם לאחר שהרב עמאר העמיד מועמד אחר (הרב ציון בוארון) על פני מועמדו של הרב עובדיה (בנו, הגר”י יוסף) בבחירות לרבנים הראשיים.

זמן מה לפני שיצא מביתו לאשפוז, ממנו לא שב, התעקש הגר”ע כי יביאו אליו את הרב עמאר, והשניים ערכו ביניהם סולחה של ממש. היה זה בערב יום הכיפורים האחרון. למרות האמירות הקשות, למרות הכעסים – השלום הושג.

3.

זמן קצר לאחר פטירתו של הגר”ע צפה מחדש המתיחות בש”ס. היא לובתה היטב בידי כלי התקשורת, ששבו והזכירו כי היות ש”ס מפלגה אחת היא עובדה זמנית בלבד, וכי עד מהרה היא תתפצל לשניים.

יו”ר ש”ס, אריה דרעי, אחד שיודע לקרוא מפות, עושה מאז ועד היום מאמצים כדי לחבק חזרה את הגר”ש עמאר אל חיקה של ש”ס. הכעסים גדולים, אחרי הכול אנשיו של הרב רואים בו את האשם לטרפוד ‘חוק עמאר’, שהיה מאפשר לו להמשיך את כהונתו כרב ראשי.

דרעי, מצידו, אינו מבין מדוע מאשימים אותו. היה זה הגר”ע שפסק כי לאחר שנסגר הדיל עם הרב דוד סתיו, אין על מה לדבר, ובנו הוא שיזכה בתפקיד.

בין לבין צצים רבים – מרבנים, דרך עיתונאים, ועד אנשי עסקים – המנסים להשכין את השלום המיוחל. עד כה איש מהם לא ממש הצליח.

אילו יכול היה, מן הסתם היה שמח להעניק לראשל”צ את תפקיד רבה הראשי של ירושלים. הדבר יעניק לו שנים של שקט מכל איום על הנהגה מצד מפלגה כזו או אחרת. איום? יאמרו אנשיו של הגר”ש. אנחנו לא שם. אנחנו לא עוסקים בפוליטיקה.

את דרעי, משום מה, הדיבורים הללו אינם מרגיעים. למען האמת, גם את העיתונאים לא.

4.

לאחר פרסום עוד מהלך של איש עסקים (אינו יודעת אם הפרסום תרם ל’שלום’, אבל בטוח תרם לפרסום עסקו של האיש) הבהירו בלשכתו של הגר”ש עמאר: “הראשון לציון לא שוחח עם מאן דהו על נושא זה. חבל שאנשי דרעי מנהלים מערכות מול גדולי ישראל בתקשורת באופן כזה רדוד. מרן הראשון לציון הודיע כי אין בכוונתו לעסוק בפוליטיקה”.

אם להעניק פירוש לדברים, הרי שהם, בעצם, מטילים את האשמה בפרסום היוזמות השונות על לשכתו של דרעי, שכביכול קוטפת דיבידנדים מידיעות מסוג זה.

כי כך זה נראה: הנה באה יוזמה, איש עסקים פנה לאריה דרעי, דרעי השיב בחיוב, היוזמה נתקעה בגבעת המבתר. כאילו, חלילה, הרב עמאר הוא שאינו רוצה בשלום.

האם לאחר תום השנה ירים את הכפפה וייענה למאמצי שלום כאלו ואחרים? – ימים יגידו. נכון לעכשיו, הוא לא ייפגש עם פוליטיקאי. אילו היה נשיא מועצת החכמים, הגאון רבי שלום כהן, מבקש לפגשו בנושא, יש להניח שהתגובה הייתה שונה. אבל כל עוד זה לא קרה (יש בעל עסק שמעוניין לקדם את היוזמה, תמורת אזכור שמו ושם עסקו?) – אין הרב עוסק בפוליטיקה ולא ייפגש עם פוליטיקאים לשיחות על פוליטיקה.