הניסוי של הבנות מסמינר ‘החדש’

עקרות בית נואשות

שתי הבנות, בנות כיתה יג בסמינר ה’חדש’ שבירושלים, עמדו בפני כיתתן המלאה והתכוננו לפתוח בתכניתן. בחזית הכיתה ישבה מורתן, ומורה בכירה נוספת, כבודה וחמורת סבר עם שם משפחה ‘נכון’. הן היו אמורות לפקח על שתי הבנות שעמדו בפני משימת ‘דידקטיקה’ אותה נדרשו למלא במהלך לימודיהן.

שתי הבנות ביקשו מ-30 חברותיהן לייצר סוג של דימיון מודרך, ולהתקבץ בשלושה טורים לפי שלוש הקטגוריות הבאות: הבנות שרואות עצמן בעתיד עקרות בית, בנות הרואות עצמן מורות ומחנכות, ובנות המבקשות להשתלב בשוק החופשי – בכל מקצוע אחר.

התוצאות היו מביכות: בטור של ‘עקרות הבית’ התיישבה בחורה אחת, אל הטור של ה’מורות’ צעדו ארבע בנות, ובטור של המקצועות החופשיים הצטופפו 25 הבנות האחרות.

שקט שרר בכיתה. שתי הבנות שהעבירו את התרגיל הדידקטי החווירו, והמורה הכבודה עם שם המשפחה הנכון קמה ואמרה, שזו פשוט טעות. ”לא ייתכן, שבטור של עקרות הבית יש רק בת אחת. להיות עקרת בית”, אמרה המורה עם השם הנכון, “הוא המצב האידיאלי אליו צריכות כולנו לשאוף”.

דרושה אשת קריירה

מערך המחקר המאולתר של שתי הבנות התמימות מאשש את המגמה המתפתחת בחברה החרדית: היציאה המסיבית והממסדית כמעט של האישה החרדית לשוק העבודה, מתוך מטרה לאפשר לבעל לשקוד על תלמודו, הובילה ליצירת מוטציות חדשות עליהם לא יכלו אפילו מנהלי הסמינרים לחלום.

אם במשך שנים פעלו הסמינרים החרדיים בארץ כמוסדות שנתנו הכשרה פדגוגית בלבד הרי שכיום, בלב כבד ובחוסר אונים מוחלט, החליטו המנהלים ‘לפתוח’ את בית הספר למגמות נוספות, על פי דרישות השוק. תחילה היו אלו מקצועות שסבבו סביב ציר דיסציפלינת ההוראה כמו חינוך מיוחד, קלינאות תקשורת וכו’, אך עד מהרה נפתחו מסלולים חדשים למקצועות כמו הנדסאיות מחשבים, מנהלות חשבון ורואות חשבון. אין צורך לומר כי מקצועות מבוקשים אלו נעשו לפופולאריים במיוחד בעיני הבנות, ומקצוע ההוראה הפך למקצוע נחות ומשני בחשיבותו.

עד כמה גדולה השפעתם של ה’מסלולים החדשים’ יעיד ‘שוק השידוכים’ החרדי, בו אחד מכלליו הבלתי כתובים מניח כי בחור ישיבה חרדי מישיבה מובילה, לא יסכים להינשא לבת סמינר שאינה נמנית על אחד מה’מסלולים החדשים’.

אה, אברך. יפה.

עד כאן פחות או יותר, הדברים ידועים. אלא שבשנים האחרונות, ואולי גם מעט קודם לכן, החלה להתפתח מגמה חדשה, המהווה ערוץ נוסף ומדאיג של המגמה הנ”ל, והיא בבחינת ‘כחגבים היינו בעינינו’.

המקצועות היוקרתיים שהפכו לדפוס מבוקש אצל הבנות החרדיות, הפכו את תחום ההתמחות היחיד של הגברים לנחות ומשני בחשיבותו.

הן הביאו את ה’אברכיזם’ למקום הנמוך בו הוא נמצא היום. הן עשו לו הפחתת ערך, למקום ממנו הוא יתקשה להתאושש.

שכן, שם התואר ‘אברך’ הפך למושג של מקצוע דיפולטיבי, או בעברית ברירת מחדל. ה’אברכיזם’ הוא שם תואר למי שאינו מתמחה בכל תחום אחר. “מה בעלך עושה”? שואלות השכנות בספסל אחרי הצהריים, והאישה עונה בקול רפה “אברך”. “יפה”. מגיבות השכינות באותה אינטונציה והשיחה תדעך. אחת השכנות תשאל אולי למקום לימודיו, ברוב המקרים גם זה לא יקרה. תשובה אחרת בדמות: “הוא לומד ייעוץ חינוכי, בוטניקה, עבודה סוציאלית, או משפטים”, תחלץ קריאות התפעלות, ותגרור סדרה של שאלות אודות סוג ההשכלה אותה רכש, משל היה בעלה של האישה מרצה מן המניין באוניברסיטת ייל, ולא בחור ישיבה מבוהל המתקשה עדיין בקורס מבוא לסטטיסטיקה, או מעתיק את עבודות הסמינר המשפטיות שלו ב’אונו’ – מחבריו.

הפרט החרדי מסתבר, סובל מנמיכות רוח, ושפלות קומה, לא רק כלפי החילוניים אלא גם אל מול החרדים ה’לא טבעיים’, כלומר הרופאים או הפסיכולוגיים חובשי הכיפה שחורה שעלו מחו”ל, בעיקר מארצות הברית, והם הקרובים ביותר לאבטיפוס החרדי. בעיניו של החרדי הממוצע הם נחשבים לזן של אנשים מוצלחים, משכילים, ורציניים, וההתקשרות אתם נחשבת למכובדת ויוקרתית. האברך השכן מנגד, יזכה ליחס של זלזול עד אדישות. הצעיר החרדי לעולם לא יוכל לקבל את העובדה כי האברך המתגורר בבניין הסמוך עדיף עליו בפרמטר כל שהוא. לדידו, הוא עוד אברך. אברך ככל האברכים.

תקרת הזכוכית 

רק שההיגיון העומד מאחורי הנורמה הזו הוא, איך לומר, מעט משונה: מדוע אברך שלמד 15 שנים בכולל מיר, נחשב שווה ערך פחות מרעהו הסטודנט שסיים דוקטורט באנתרופולוגיה באותו פרק זמן? איך תואר בעבודה סוציאלית האורך 3 שנים מעניק לנושאו סטטוס של מקצוען ברחוב החרדי, בעוד רעהו האברך המתמיד בכולל של ‘סורוצקין’ נותר בסטטוס של חסר השכלה וממון? איך לא השכילה החברה החרדית להפוך את ה’אברכיזם’ לסוג של דיסציפלינה יוקרתית ולדרג את האברכים על פי רמת מצוינותם?

העובדה שלא מעט אברכים נעדרים שמות ‘נכונים’, אך שקדנים אמיתיים ובעלי ידיעות תורניות רחבות, לא מצליחה לרומם אותם אל מעבר לתקרת הזכוכית של החברה החרדית, המקדשת אולי את ‘חברת הלומדים’ ולימוד התורה, אך מעריצה את הפרופסור החילוני מאוניברסיטת תל-אביב.