בין קוטלר ל’רב’ שהשמיץ את מרן זצ”ל

אנשים אוהבים להתנצל.

לפעמים נדמה שכל הסערה שמקימים פרובוקטיביים למיניהם, אינה אלא בשביל רגעי ההתנצלות.

ההסבר הוא פשוט: ברגעים שאחרי בקשת הסליחה, מוקף המתנצל בהילת חסד ורחמים סביבו והוא קונה לעצמו שם של גיבור, לא פחות.

כח המחילה היהודי מעמיד את מי שחוזר בו מאמירות שערורייתיות באור מרחם ומלטף של אהבה כפולה, גם על הרגעים האלו וגם על רגעי הכעס הקודמים, כך שבהחלט שווה לעמוד בשלב שאחרי ההתנצלות.

מה לעשות שבשביל להתנצל צריך קודם לפגוע?

השבוע, כך נדמה, נחגג שבוע המתנצלים הגדול.

החל באמירותיו של ‘איש רוח’ שמאלי שגררו תגובות זועמות מכל גווני הקשת הפוליטית, והובילו כמובן את המתבטא האומלל לחזור בו מדבריו.

עובר דרך עו”ד רבני מסוים שקשקש במקלדתו בפזיזות דברי הבל ביום השנה לחטיפת שלושת הנערים הי”ד, ונאלץ לפרסם פוסט מתנצל ומתרפס (אשריכם תלמידי חכמים שלא נחשפתם לזוהמת הנחש).

וכלה ב’התנצלות השנה’ של “רב” פלוני שיותר משהתנצל – קלקל.

•

הסכיתו ושמעו: בשוך סערת אמירותיו הגרבוזיות של איש הרוח השמאלי, כשתגובות של הלם ותדהמה נשמעו גם מכיסאות האופוזיציה, הרגיש הרב המגולח שהגיעה שעתו, התיישב בנחת מול מחשבו האישי, גלש הנה והנה, דלה פנינים ממצולות ים עד שבנה משוואה למופת.

ולמען שלא תטמא נפשכם, ועל מנת שלא תיפגם רוחכם, נמנע כמובן מציטוט המלל ברוך הכישרונות של האיש. רק נספר כי ללא בושה, השווה הד”ר המלומד בין אמירותיו הגרבוזיות של איש הרוח משמאל, לקודש הקודשים. עפר לפיו.

האמת? שבושה תכסה את פנינו, ויובש יאחז באצבעותינו על עצם ההתעסקות בגיבובי מילים ובהקשות קצובות במקלדת הנאמרות על ידי רב בית הכנסת הנאור.

מה לנו כי נלין ומה לנו כי נתקומם על דבריו של מי שיצא מהקונצנזוס הציבורי כבר לפני שנים, כשקרא לעם ישראל “להתפלל שהרב אלישיב ימצא שקט ומנוחה ויסתלק מכל ייסורי הגוף” (הציטוט מדויק וימחל לנו ה’) עפ”ל.

 מה לנו כי נתבונן באמירותיו של מי שיצא חוצץ כנגד “העמדה הקתולית של אגודת אפרת”, ובעד התעטפות נשים בטלית ובתפילין ברחבת הכותל המערבי. שוב עפ”ל.

אלא שכל זאת ועוד, לא מורידים בכי הוא זה, את חובתנו האנושית והמוסרית למחות על כבוד התורה, מחאה חריפה ונמרצת.

ואכן, הזעם הגדול שפשט בהמון העם כאש בשדה קוצים, הביאה את הרב התפנות מכל עיסוקיו הכבירים, לשוב למחשב האישי ולברבר מילים היכולות להתפרש כהתנצלות.

הנה לכם: “חזרתי להתבונן בנאום של קוטלר וכאבתי לראות שהוא קרא את הדברים מן הכתב. מה שאומר שהגידוף והעלבון באו לא מאיזו התפרצות של רגש גואה אלא תוכנן בקפידה. לכן אין מקום להשוואה שעשיתי ואני מתנצל על כך”.

פשטעייס וואס? הבנתם את זה?

תנו לי לנסות להסביר לכם: איש הרוח השמאלי הקריא את דבריו מתוך הכתב, הוא לא “קילל בספונטניות”. כשאתה משמיץ מתוך הכתב משמע ישבת על האמירות האלו, בנית אותם, הנדסת אותם רטורית. -וזה חמור.

הרבה יותר חמור מסתם קללות ביזדים.

אם זה לא היה עצוב, זה היה מצחיק.

הבעיה שזה לא עצוב, זה מקומם!

הרב, הד”ר, האחיין, שבנה את עולמו וחייב את תואר הדוקטורט שלו למרן פאר הדור והדרו, מעז למעוד בלשונו פעם אחר פעם ולהחציף בהשוואתו, ללא מורא מקדש, ללא חת, והכי חמור – מתוך הכתב, כי מה לעשות, בפייסבוק כותבים ורק אחר כך לוחצים על “שלח”.

•

חכו, זה עוד לא הכל.

בתחילת “מלל ההתנצלות” מסביר כבודו את הקשר החם והעמוק שלו לקודש הקודשים, קשר שבגינו מותרת לו זכות הביקורת על הרב, אחרת מה עניין שמיטה לבית הכנסת רמב”ן?

הנה: “מי שמכיר אותי יודע את הקירבה הגדולה שהייתה לי לרב עובדיה ולביתו. הספר שכתבתי על הרב ‘ממרן עד מרן’ נחשב למסמך שמעמיד את הרב עובדיה בקיר המזרח של גדולי ישראל בכל הדורות”.

 להסביר לכם?

הספר שכתב הד”ר, הוא זה שהעמיד את קודש הקודשים בקיר המזרח של גדולי ישראל, אז על מה אתם מדברים בכלל? הרי הפה שאסר הוא הפה שהתיר!

אם אני אמרתי לכם שהוא בקיר המזרח, הרי שאני יכול להגיד לכם גם דברים אחרים.

די. אינני יכול עוד.

תפלתי ותקוותי שיצאתי ידי חובת מחאה בעצם התייחסותי לנלוזות הגדולה הזו.

והוא רחום יכפר.

[email protected]