אלה השאלות שאילנה דיין לא שאלה את הנשיא ברק אובמה בראיון ששודר בשבועות האחרונים:
אובמה אמר: “ישראל הולכת ומאבדת את ערכי היסוד שלה כמדינה יהודית ודמוקרטית”.
השאלה שלי: לאחרונה התרבו הפגנות הזעם בארה”ב לנוכח מה שהוגדר כהתנהגות גזענית של המשטרה האמריקאית. אדוני הנשיא, האם ארה”ב מאבדת את ערכי היסוד שלה כמדינה נוצרית ודמוקרטית?
אובמה אמר: “אפשר להגיע להסכם מסגרת עם השלטון שוחר השלום ברשות הפלסטינית”.
השאלה שלי: עד כמה שזכור לי, יו”ר הרשות הכריז על הקמת ממשלת אחדות חדשה, שכוללת את נציגי חמאס. זה שלטון שוחר שלום לדעתך?
אובמה אמר: “זה משהו שננסה ללבן עם הישראלים, הפלסטינים והקהילה הבינלאומית […] איך אנחנו יוצרים אבני בניין של אמון ושל התקדמות”.
השאלה שלי: האם יצא לך להציץ בתקשורת המצרית והירדנית – מדינות שחתומות איתנו על הסכם שלום. מצאת אצלן אבני בניין של אמון הדדי?
אובמה אמר: “נניח שאני סטודנט פלסטיני או איש עסקים בגדה המערבית ואני מאמין בשלום. […] ואני מכיר בזכות הקיום של מדינת ישראל, אבל מדי יום אני מבלה במחסומים שמעכבים אותי במשך שעות. ואם יש לי נסיעת עסקים או נסיעה למשלחת של חילופי סטודנטים בחו”ל. יכול להיות שלא אוכל לנסוע כי אין לי מדינה ואני מוגבל”.
השאלה שלי: האם לדעתך גדר ההפרדה ומחסומי הבידוק הוקמו במטרה למרר את חיי התושבים בגדה? ומה בדיוק דעתו של הרוב הפלסטיני (ובכלל זה רוב אנשי העסקים והסטודנטים) שבחר באבו מאזן ותומך באג’נדה של החמאס (ראה סקרים עדכניים), על זכות הקיום של ישראל? ועוד הערה: מדי יום מעוכבים אלפי נוסעים בשדות התעופה בארה”ב בשביל בדיקה ביטחונית מחמירה שמגיעה עד לנעליים. אז מה עם המגבלות שלכם (שלא לדבר על ויזות תייר)?
אובמה אמר (בתגובה לשאלה של דיין על רעיון ההפרדה בין ערבים ליהודים בקווי אוטובוסים מסוימים בגדה המערבית): “יש לנו, כך אני מקווה, אמפטיה מיוחדת ויחס מיוחד למי שסובלים מיחס לא הוגן בגלל צבע עורם או בגלל אמונתם”.
השאלה שלי: אתה באמת מאמין שהרעיון (האווילי בעליל ולכן גם נגנז) של ההפרדה באוטובוסים, נבע מאידיאולוגיה גזענית של אפלייה והשפלה מכוונת? האם זאת עוד הוכחה בעיניך שאנחנו מדינת אפרטהייד? ואולי יש כאן בעיקר חרדה (מוצדקת בעליל) ממשהו….?
אובמה אמר: “אני חושב שהוגן לומר שאילו הגעתי לכנסת מבלי לתאם מראש עם ראש הממשלה, אילו הייתי מנהל משא ומתן עם מר הרצוג, זה היה יוצר תחושה של שבירת הכללים”.
השאלה שלי: אם נתניהו ויועציו באמת חוששים שההסכם עם איראן עלול לסכן את ישראל (ואמרת שאתה מאמין לחשש האותנטי הזה), מדוע בעיניך אסור להם לעשות כל מאמץ כדי לסכל את מימושו? האם כדי להסיר איום קיומי על מדינתך לא היית שובר את הכללים?
זאת ועוד: כבוד הנשיא, איך קרה שבפעם הראשונה בהיסטוריה, נשיא מעצמה ידידותית לישראל הופך לצ’ילבה גלוי של ראש ממשלתה הנבחר – וזה עוד לפני הנאום של נתניהו בקונגרס. אז מי שבר כאן את הכללים?
בסוף הראיון הרשתה לעצמה אילנה דיין מעין מחוות קרבה וחיבה (בעצם כל הראיון היה מחווה כזאת) ושאלה את אובמה בקריצה: “צייצת שלברון הוא הלב של קליבלנד. אבל אתה יודע מי המאמן שלה?”
“מאמן יוצא מן הכלל. מאמן ישראלי לשעבר – דיוויד בלאט”, השיב אובמה בנימוס אופייני.
ולי עלתה בראש עוד שאלה אחת קטנה: האם הפרשנים האמריקנים לא חטאו בהתנשאות על בלאט הישראלי? האם היחס השטחי שלהם לא מגיע מאותו מקום של יהירות, ואתנוצנטריות אמריקנית טיפוסית? ואולי כאן טמון הכשל האמיתי במדיניות החוץ והביטחון שלך, אדוני הנשיא, שעלולה לעלות לכולנו ביוקר?
• עוז אלמוג, הוא פרופ’ לסוציולוגיה, מן החוג ללימודי ארץ ישראל באוניברסיטת חיפה