כלי התקשורת בישראל, המנסים להציג תדמית של תקשורת הוגנת בנושאים פוליטיים, מאבדים כל רסן כאשר מגיע דיון בענייני דת ומדינה, ומניתוח התנהלותם עולה נטייה ברורה ומובהקת לחילון ולהשקפה המצדדת בהפרדת דת ומדינה.
דוגמה לכך ניתן ללמוד מאופן הסיקור התקשורתי של סערת התחבורה הציבורית בשבת, אותה חולל שר התחבורה ישראל כץ בחודש אפריל.
העיתונאי עידן יוסף מאתר News1 ערך מחקר במהלך התקופה בה התחוללה אותה סערה תקשורתית – בחודש שבין 6.4.15 ל-6.5.15 – ובדק כמאה דיווחים תקשורתיים בתקשורת המשודרת – קרי: טלוויזיה ורדיו (למעט תחנות שידור דתיות) – המחויבת לאיזון.
מן הממצאים של המחקר עולה תמונה מדאיגה ביותר של חוסר איזון מובהק, כאשר בחלק מן המקרים אף פעלה התקשורת להתניע את המאבק בעד תחבורה ציבורית בשבת.
לפי המחקר שערך, איפשרה התקשורת במה להצגת הנימוקים בעד תחבורה בשבת, אך כמעט שלא איפשרה להציג נימוקי-נגד – ודוברים שרואיינו בעד או שדבריהם הוצגו בשידור, היו לרוב אנשים לא-מלומדים, שאינם בקיאים בתחום.
לדברי עידן יוסף, עיקר ההטיה מוטלת על עורכי התוכניות ועל כתבים חד-צדדיים ופחות על מגישים ומראיינים.
לפי המחקר, 95 מהמרואיינים (82.6%) היו בעד תחבורה ציבורית בשבת, 14 נגד (12.17%) ושישה (5.2%) ניטרלים. במרואיינים נכללו גם דוברים שציטוטים מוקלטים (“סינקים”) מדבריהם שולבו בתוך כתבות ומהדורות חדשות.
המחקר כלל רק תוכניות חדשות ואקטואליה ולא תוכניות בהן עולים מאזינים לשידור, כגון “זהבי עצבני”.
מבחינת המראיינים והמגישים המצב כאמור גרוע פחות, אך עדיין ניכר חוסר איזון. מעל 74 מהראיונות (76.3%) היו ניטרליים. כדי הגדרת ראיון כניטרלי נעשתה הן במקרים בהם היו השאלות אינפורמטיביות והן כאשר השאלות היו לעומתיות.
ברוב הראיונות לא עימתו המראיינים את התומכים בתחבורה בשבת עם התפישה הנגדית ונימוקיה – דבר המעיד על רדידות תקשורתית. אגב כך יצוין כי דווקא בתחנות הרדיו הדתיות, שכאמור לא נכללו במחקר, הציגו למרואיינים נגד תחבורה בשבת שאלות לעומתיות מהצד התומך בהפעלתה.
עוד עולה מן המחקר כי אף לא אחד (0) מן המראיינים/המגישים הביע עמדה נגד. לעומת זאת, 19 היו בעד (19.6%), מתוכם ארבעה אוהדים במיוחד.
ארבעה שידורים נוספים (4.1%) לא היו בעד באופן מובהק, אף הראו נטייה בעד. ובסיכום, כשלושה-רבעים מהאייטמים הוגשו לצופים/למאזינים בצורה ניטרלית לעומת כרבע שהוגשו בצורה מוטה. מבין המגישים בלטו בהטיהגיא מרוז ואורלי וילנאי (ערוץ 10), איריס קול (רדיו ללא הפסקה) ועודד שחר (הערוץ הראשון).
“בניגוד לעיתונות הכתובה והאלקטרונית, הרשאית לקדם סדר-יום כרצונה מכוח היותה פרטית, מחויבת התקשורת המשודרת באיזון ובניטרליות, וזאת מכוח היותה ציבורית או כפופה לאסדרה ציבורית”, אומר עידן יוסף. ” במקום למלא תפקידה נאמנה ולשקף את מכלול הדעות בחברה, קובעת התקשורת את הדעות ה’נכונות’ שלפיהן צריך הציבור להתיישר”.
הוא מוסיף: “עיתונאים רבים בתקשורת המשודרת נוהגים כאילו היו בעלי בתים על דעת הקהל. הם מגנים, מוקיעים ובזים למה שנראה פסול עיניהם. רבים מהם אינם מסוגלים לצאת מן הבועה בה הם חיים ולאתגר בשאלות מרואיינים שדעתם כדעתם, או כתוצאה מחוסר מסוגלות נפשית לעשות זאת – או במקרה הגרוע יותר מבורות הרואה את העמדה שכנגד בצורה פשטנית ומזלזלת באינטליגנציה. וכך מוצא עצמו המאזין/הצופה נאלץ לשמוע ראיון חד-גוני, חסר מעוף ורדוד”.
ואלה מסקנות המחקר:
• הערוץ הראשון – למעט במשדר “פוליטיקה”, שמרו על ניטרליות בהגשה ובדיווח וכך גם ברוב המרואיינים, אך עדיין הייתה עדיפות למרואיינים בעד תחבורה ציבורית בשבת וכמעט ללא הבאת העמדה שכנגד.
• ערוץ 2 – ברוב הפעמים הייתה הקפדה על ניטרליות בהגשה ובדיווח, למעט ארבעה מהם שניים בעד ושניים שנוטים להיות בעד. גם כאן הייתה העדפה ברורה למרואיינים בעד, ורק 5 היו נגד.
• ערוץ 10 – בפעמים רבות מדי לא נשמר האיזון בהגשה ובדיווח. רוב מובהק למרואיינים בעד. 4 הביעו עמדה נגד – 3 מהם בתוכנית אחת כחלק ממשאל רחוב לתוכנית “הכל כלול” כשמולם 10 שמביעים עמדה בעד.
• ערוץ הכנסת – בשניים מתוך שבעה מופעים היה הדיווח בעד תחבורה ציבורית בשבת. 11 מהמרואיינים היו בעד לעומת רק 2 נגד. נתונים אלה אינם מחמיאים לערוץ שקבע לעצמו לשמור על רמת איזון ורמה מקצועית גבוהות.
• חינוכית – כמחצית מהמנחים היו ניטרלים וכמחצית בעד. בניגוד ליתר הערוצים, היה מגוון המרואיינים די ניטרלי.
• קול ישראל – ברשתות קול ישראל די הקפידו על ניטרליות כיאה לשידור ציבורי, אך לא ראיינו איש שדיבר נגד תחבורה ציבורית בשבת. ההתייחסות לנושא זה הייתה חלשה יחסית ליתר תחנות הרדיו.
• גלי צה”ל – התחנה הצבאית נתנה את הסיקור הרחב ביותר למאבק. למעט חריגים, כמעט בכל המקרים היו הדיווח וההגשה ניטרליים. אולם מול מספר גדול מאוד של מרואיינים בעד רק שני מרואיינים היו נגד. לזכות גל”ץ ייאמר כי למרות שעורכים וכתבים נכשלו באיזון היו חלק גדול מהמראיינים בעלי ראייה רחבה יותר של התמונה וידעו גם להציג שאלות לעומתיות.
• הרדיו האזורי – למעט מקרים בודדים, שמרו בתחנות הרדיו הכפופות לרשות השנייה על ניטרליות בהגשה ובדיווח. אולם כלל לא ניתן ביטוי לעמדה המתנגדת לתחבורה ציבורית בשבת, ובעוד שעורכים העלו לשידור מרואיינים רבים בעד, הם לא טרחו להביא אפילו אחד שידבר נגד.