1.
ריח גז חרוך עלה בסופהשבוע משני עיתונים.
כפי הנראה ידו של יחצ”ן מוכשר בחשה מאחורי הכתבות, העוסקות – ראה זה פלא – בנושא העומד ברומו של עולם מבחינת סדר היום החרדי: הגז שמעמקי הים.
במגזין משפחה עט הכתב שלומי גיל על המנכ”ל שומר המצוות, העומד בראש חברת החיפושים נובל-אנרג’י. את הכתבה (פלוס שער מגזין) הכתיר העורך בכותרת השחוקה: “פרס נובל”.
יתד נאמן, לעומת זאת, התמקד פחות במנכ”ל והציב פוקוס על ביקור “מרתק ולא שגרתי”, באחד “ממקומות העבודה המסוכנים בעולם: אסדת הפקת הגז של מאגר ‘תמר’ בלב ים, כאורחו של מנכ”ל חברת ‘נובל אנרג’י בישרלא, בנימן זומר”.
למען האמת, כתבי שני העיתונים (שלומי גיל ומאיר גרין) היו אורחים באסדה. רק שכל עורך בחר להציג זאת שונה: במשפחה, כראיון בלעדי עם המנכ”ל; ביתד ככתבת שטח היישר מהאסדה.
המבשר השתתף גם הוא במחול, אלא שאצלו הסתפקו בכתבת אמצע. ב’המודיע’ הופיעה כתבה כבר לפני שבועיים.
אפרופו ההקשר החרדי, המנכ”ל נושא בשורה: “נשלב חרדים בתעשיית האנרגיה בארץ”. אז אמנם הוא ענה על כך בעקבות שאלה שהופנתה אליו לקראת סיום, אבל למה להרוס. אחרי הכול, הוא כבר התחיל לפרנס יח”צנים ועיתונים.
ורק נשאר לחלק צל”ש לבקהילה, שלא נתן גז.
2.
הגם שיום השנה לחטיפת שלושת הנערים הי”ד חל בשבוע שעבר, והגם שכתבת שער הייתה מתאימה יותר בשבת שעברה, אבל עדיין יפה לראות איך בקהילה מקדיש את כתבת השער של המגזין לנערים.
“שלושה אבות, אמונה אחת”, הייתה הכותרת. תודו שזה מריח הרבה יותר טוב מגז.
בכתבה עצמה יש הרבה משפטים של אחדות: אורי יפרח: “אני בטוח שהתפילות…עמדו לזכות עם ישראל”. אבי פרנקל: “להגיד לך שנפתור את הסכסוך בחברה הישראלית?… בהחלט יש לנו סיכוי לצמצם אותו”. אופיר שאער: “הייתה אחדות אדירה. עטפו אותנו בחום שלא זכור כמותו… אבל… השכול, הוא יומיומי”.
רק הערה קטנה:
בשער הופיעו תמונות הנערים, כאשר חץ מוליך מכל נער אל עבר תמונת אביו. אלא שלמרבה הבלבול תמונתו של נפתלי פרנקל הי”ד הוצבה מעל אופיר שער, גיל-עד שער מעל אבי פרנקל, ורק אייל יפרח הוצב נכון לעבר אביו, אורי יפרח.
עורכים, קצת תשומת לב לא תזיק. בפרט בנושא כה רגיש.
3.
קראתי את התיאוריה של כתב בקהילה יעקב ריבלין על הסיבה להדחתו של ח”כ לשעבר דוד רותם ז”ל מרשימת ‘ישראל ביתנו’ לקראת הבחירות לכנסת ה-20.
התיאוריה, צריך לומר, שגויה, הגם שהסיפור המופיע לצידה אמיתי, נכון וגם נוגע ללב.
“לא רבים יודעים את הסיבה שבגינה לא הוצב רותם ברשימת ישראל ביתנו לכנסת הנוכחית… בימים הקשים של גזירת חוק הגיוס עם הסנקציות הפליליות הקשות עשה רותם מעשה שלא ייעשה במפלגה טוטליטרית כמו ישראל ביתנו. הוא הודיע לבוס הגדול כי עם כל הביקורת שיש לו כלפי הממסד החרדי והציבור החרדי, הוא לא יהיה הקול המכריע שבגינו ייכנסו בני ישיבות לכלא.
“רותם היה אמור להיות חבר בוועדת שקד שניסחה את חוק הגיוס המביש ולשון המאזניים בוועדה. לאחר הסירוב, שליברמן ראה בו הפרת משמעת חמורה, הוחלף ליברמן בח”כ הצייתן רוברט אילטוב, שקיבל הוראה להסתכל מה מצביע עופר שלח מיש עתיד ולנהוג כמותו.
“כמה חודשים לאחר ההצבעה האחרונה בוועדת שקד פגשנו את רותם במזנון הכנסת. כבר אז הוא ידע שסר חנו אצל ליברמן ואת הכנסת הבאה הוא יראה רק מהיציע.
“ידעתי שזה יהיה המחיר, אמר, וקיבלתי אותו ברצון כדי שלא ייכתב בהיסטוריה שדודו רותם הוא זה שהכריע לשלוח בני ישיבות לכלא. להתגייס כן. אמר, זו העמדה שלי מימים ימימה. יש הרבה שלא לומדים והמקום שלהם זה בבקו”ם, אבל לתלוש בכוח מהסטנדר מי שלומד תורה – לא אני אהיה מי שיגרום לכך”.
הפרטים נכונים, הסיבה להוצאתו מהרשימה – לא.
אנשים שעובדים עם ליברמן ביום-יום יודעים לספר כי ברגע שמשהו מהוראותיו סותר את השקפת עולמם, הוא מבין ומתחשב. כך עשה גם לגבי רותם.
אלא שמי שהכיר טוב את דודו רותם ז”ל יודע שבחודשים האחרונים לקדנציה האחרונה מצב בריאותו היה בכי רע. כדי לשמור על פרטיותו של הנפטר, ועל פי רצון משפחתו, לא נכנס לפרטים. ליברמן ידע את הפרטים, ורצה שדודו יותיר רושם של אדם חזק ובריא בכנסת. הוא עמד בקשר רציף עם המשפחה, הסביר לה את שיקוליו, והם בהחלט קיבלו וסברו שהצדק איתו.
דודו עצמו, צריך לומר, לא ידע את כל הפרטים. כך החליטה משפחתו. וד”ל.
יתכן שיצא מהכנסת האחרונה בתחושת כעס על ליברמן. אבל ליברמן העדיף כך, על פני אי שיתוף פעולה עם רצון המשפחה. צריך להכיר טוב את ליברמן, כדי לדעת עד כמה זה אופייני לו.
הוא לא יפגע באיש, רק כדי לטהר את עצמו מכעסו.
4.
ושוב מנסה תנועת ש”ס, באמצעות עיתון הבית יום ליום, לנכס לעצמה את הישגי יהדות התורה.
והפעם, הבשורה בשער: “מהפכת הסייעות גם בחינוך החרדי”.
אז נכון שאין מילים מפורשות על כך שההישג מנוכס ליו”ר ש”ס השר אריה דרעי, אבל זה מה שמבין הקורא הפשוט. אם זו הכותרת בעיתון ‘שלנו’, הרי שמדובר בהישג ‘שלנו’.
בידיעה על קייטנות החופש הגדול, אגב, חוזרת ההצגה על עצמה. “המאבק נשא פירות: השבוע יצאה ההודעה הרשמית על הוספת החינוך החרדי למערך קייטנות הקיץ של משרד החינוך, כפי שנאמר בהסכם הקואליציוני עם ש”ס ויהדות התורה”.
למען הדיוק, זה ‘נאמר’ בהסכם הקואליציוני של יהדות התורה. היא זו שחתמה ראשונה, והיא זו שדאגה להישגים הללו. ש”ס דאגה למע”מ אפס (שלא נראה באופק), למוסדות החינוך שלה – ולתפקידים.
5.
אם זה לא היה עצוב, זה היה פשוט מצחיק.
לקרוא את התיאורים של אריה ארליך בטורו במגזין משפחה על יעקב, הרשם לישיבות, ולהזדעזע.
“יעקב הוא רשם צמרת”, פותחת הכתבה. כמה הוא מקבל ל’ראש’? “אני לא מביא ראשים, אני מביא לבבות”, מסביר יעקב. המחיר הוא לפי ‘לבבות’.
עשרים-שלושים אלף שקל הבונוס, פלוס ‘שטעלע’ מתאים בישיבה.
אחרי שהוא, יעקב, מתאר, איך הוא ‘עובד על’ ומשכנע בחורים, הוא מגיע אל החלק העצוב ביותר. הראשים של הספרדים. הלבבות… יש סטטוס-קוו, הוא מסביר. יש מכסה.
“כבר שנים שזה עובד ככה”, מסביר יעקב. גם הספרדים התרגלו. אלו שמתקבלים לישיבה עם המכסה מאושרים. ואלו שלא? “זה הרס וחורבן”, מודה גם יעקב.
לטיפולה של תנועת ש”ס, רגע לפני שהיא מטפלת באפליית חרדים בשכר. לבבות של בחורי ישיבה, חשובים לא פחות משכר הוריהם.
6.
בכשרון רב הצליח כתב המודיע מ’ כרמלי לתאר את “מקורבי נתניהו – הרשימה המלאה”: מד”ר צביקה ברקוביץ, הרופא האישי וחבר קרוב; דרך עו”ד דוד שמרון, קרוב משפחה ו”איש סודו המוחלט”; נתן אשל ש”היה מעורב במשא ומתן הקואליציוני מאחורי הקלעים”; רון דרמר, השגריר בוושינגטון; ארי הרו; יואב הורוביץ “שמדברים בו נכבדות כראש הסגל הבא”; חיים ביבס ראש עיריית מודיעין; דוד שרן, מנהל הלשכה; אורן הלמן וניר חפץ.
ואף מילה על פרח לרנר, בכירה בלשכה שאו-טו-טו הופכת למנכ”לית משרד הקליטה.
7.
קצרים:
• אהבתי כיצד אהרן גרנות משרטט במשפחה כתבה ארוכה המתארת את ילדותו, בגרותו, והפיכתו לראש העיר הקודם של ערד – משה קווס, בלי אף מילה על החשד שהעלה מועמד הליכוד כי חסידות גור תמכה במועמד יש עתיד, עו”ד ניסן בן חמו. הכתבה מתארת את החוברת “נוטפת שנאה” שהפיץ בן חמו, את התמונות השחורות ש”באו להמחיש מה יקרה אם מועמד הליכוד יזכה והעיר תהפוך לחרדית”, אבל שום מילה על התמיכה החרדית שאולי הייתה במי שניצח.
• שני עיתונאים ישבו במזנון הח”כים עם סגן שר הבריאות יעקב ליצמן. שניהם, כמה מוזר, בחרו לתאר את אמירותיו ואת הישיבה המשותפת איתו בטורים פוליטיים במשפחה. וכך, טור אחר טור, נחשפו הקוראים לחומר דומה. והעורך מה עושה בעיתון?
• שבוע אחרי שהדיל בין דגל התורה לסגן שר החינוך מאיר פרוש נחשף כשבוע בטור הפוליטי באתר חרדים 10 – נכתבים הדברים גם במשפחה, על ידי שמעון בריטקוף. “אם לשפוט על פי הפעילות הנמרצת של יעקב אשר לקידום החוק במסדרונות הכנסת סביר להניח שדגל התורה הצליחה להגיע לסיכומים עם סגן השר פרוש על פרישתו מהכנסת לטובת חברו הליטאי…סביר להניח שהוא קיבל משהו בתמורה..יש המדברים על קדנציה נוספת של בנו בעיר אלעד…נראה שאלעד הולכת לאהוב את פרוש עוד הרבה-הרבה שנים”…