חזן צווח ככרוכיא: ואולי לא היו הדברים מעולם?

עוד לא נחה סערת רוחנו מפרשיית אורנג’ וכבר התרגשה עלינו פרשיית אורן, עסיסית יותר ומדממת יותר, כאשר הכוונה היא כמובן לח”כ הצעיר אורן חזן, ששמו נקשר בעקבות כתבה עיתונאית בהקשרים שליליים.

האח, הדמקורטיה הישראלית נכנסה לסחרור פעולה גבוה, וחזן נהיה כלי ניגוח בין הרצוג ליחימוביץ על רקע הקיזוז שקיבל ולקול מצהלות המגנים משמאל, ואף מימין על רקע השחיתות הפושה במפלגת השלטון.

וכבר היה מי שקרא לנתניהו לעשות חשבון נפש, על שתמך בו כשהתמודד מול מועמדו של פיגלין על משבצת הצעירים בפרימריז.

לכולם, כך נראה, היה ברור שהוא צריך להיות מודח. השאלה שנותרה היא רק מהיכן: האם מהסגנות או גם מהועדות? ואולי בכלל מהכנסת?

העיתון של המדינה אף טרח להביא את בת כתתו של חזן מהיסודי, שתספר כמה גרוע היה כבר אז בתור נער..

ובמחול החרבות הזה אף אחד לא נזכר לשאול את עצמו, האמנם? ואולי בעצם שום דבר? אולי הוא צווח ככרוכיא כי אין אמת וחצי אמת במה שנאמר עליו?

אולי העדים המפוקפקים שהביא העיתונאי הנכבד יכזיבו את המציאות, אותו עיתונאי אגב, שההתהדרות שלו בהישגים הינה בהפללת אביו של חזן ח”כ לשעבר יחיאל חזן, מה שמעלה תהייה קלה האם לא סומנה פה המטרה מראש יהיה אשר יהיה?

לכל אדם יש חזקת החפות כל עוד לא הורשע, בטח כל עוד לא נחקר, בטח כשספק גדול אם יבשיל לכדי חקירה כלל ועיקר.

והנה הערך המקודש ביותר בכל דמוקרטיה, נרמס פה ברגל גסה על ידי כל אותם צדקנים, אבירי זכויות אדם שרוממות הדמוקרטיה בלשונם, וחרב פיפיות בידם, בשם המוסריות הכה כפולה שעטו על ראשם עיתונאים ואנשי ציבור מכל הצדדים.

והדבר המקומם ביותר במקרים מעין אלו, הוא שאם אכן תתברר צדקתו של חזן אף אחד לא באמת ישלם מחיר על השמצה כה פראית ונמהרת, פשוט כלום. אנו, לבטח נמצא את עצמינו עסוקים בפרשייה חדשה על כל היבטיה וחשדותיה ואף אחד לא יבוא חשבון עם אותם ממהרי לשון מלביני פנים.

התנהלות מעין זו כבר היתה מלפנים. זה לא מקצוע שהשחית דרכו אלא כך היה מאז ומעולם, ואשר לו היה יותר מעודן היה אולי זוכים נכדיו של השר עופר המנוח – שלא יכל לעצור כח תחת מתקפת החשדות – לסבא, וילדיו של פקיד ההגירה שהושמץ בחשד לגזענות  – לאבא, וכך גם כל אותם מפורסמים ושאינם, שעלו למוקד מזבח החשדות בשם מקצוע העיתונות.

חכמים הזהרו בדבריכם וכל שכן עיתונאים.