“אני צריך רישיון על אופניים חשמליים”?

הייתם נותנים לבן ה-14 שלכם לרכוב על קטנוע? כנראה שלא. ובכל זאת  אלפי תלמידים בגיל זה ואף בגיל צעיר יותר (כי מי באמת בודק?)  עושים דרכם לבית הספר באמצעות אופניים חשמליים שאין כל הבדל בינם לבין קטנוע.

בית הספר הוא רק תירוץ. הילדים הללו יחכו לסיום הלימודים כדי להתפרץ לחנייה, לתלוש את האופניים ממקומם ולאוץ לדרכם. ודרכם אינה נהירה לא להם ולא למחוקק, האם דרך נהיגה באופניים היא על המדרכה או בכביש? כלי רכב מקומם בכביש, אבל ילדים לעומת זאת מקומם על מדרכה. רוב הילדים, יודעים להיזהר ולא לרדת לכביש, הם גם בגיל כזה שרק לפני שנים ספורות רכבו על אופני שלשה גלגלים וזוכרים מה מותר ומה אסור, על כן אינם יורדים לכביש בלי שנותנים יד לאימא, הם נשארים על המדרכה ונוסעים עליה.

 בכל שנה נפגעים עשרות רבות של הולכי רגל מהאופניים החשמליים. חלקם מובלים לבתי החולים ופציעתם נרשמת בדו”ח הפציעות, חלקם הגדול עוברים לסדר היום לאחר חבלות גוף ונפש, שמשאירות חותם על המשך חייהם, כמו קשישים שחוששים לצאת מהבית, כמו ילדים שפוחדים ללכת על המדרכות וכמו אחרים שנפגעו או כמעט נפגעו מהרכב החולף הזה.

אלו שנוהגים בכביש מסכנים את עצמם ואת כלי הרכב שלא תמיד מבחינים בהם בזמן.

בכל שנה נפגעים ילדים רבים מנסיעתם בכביש. האם מישהו לימד אותם את חוקי התנועה? האם מישהו נתן דעתו על כך שילד בן 14 אינו יודע מהו כביש? הילדים הללו משוחחים בטלפון בשעה שנוהגים, הם לא מתחשבים באור האדום ונוסעים לא פעם נגד כוון התנועה.

כל נהג ידע לספר לכם על הילד שעבר אותו במהירות שיא  ברוכבו על אופניים! ממונעים.

האופניים החשמליים – למה הם טובים? את מי הם משרתים?

הסערה סביב האופניים החשמליים מדירה שינה מעיני הילדים שנוהגים בהם.

פתאום מתחילים לדבר על הוצאת רישיון לאופניים.

אסון ושבר. מהיום לא יוכל כל ילדון לנהוג באופניו כאילו היה זה משחק צעצוע, מהיום יצטרך רישיון כדי לעלות עליהם.

נורא ואיום!

איך עושים כדבר הזה לילד בן ה- 14? מסכן. וכי אין רחמנות על הילדון? ואיך לדעתנו יגיע לבית הספר ללא אופניו החשמליים?

ואיך בן ה-12 שנראה כמו בן 14 יוכל להרשים את חבריו בנסיעה מסחררת ברחובות השכונה?

אנחנו פעמים רבות שוגים בהכנסת קן צרעות לתוך המיטה ולאחר מכן שואלים: איך מוציאים אותו?

מייבבים ושואגים

ועכשיו כשהסערה בעיצומה,

קם בן ה- 14 ומייבב: לקחו לי את האופניים!

קם בן ה- 16 ושואג: לעשות רישיון? מי שמע על רישיון נהיגה על אופניים?

אופניים הם כלי עזר, אבל לא כל אחד צריך עזרה.

אופניים הם משחק. אבל יש משחקים שאינם מיועדים לילדים.

כאן הרשויות חייבות להוכיח בגרות אמיצה. אימא אמרה לא? – אז לא!

בעבר היה חוק זמני שאמר שאסור לנסוע באופניים הממונעים  על יותר מ-25 קמ”ש. אסור לנסוע מתחת לגיל 14, ואסור לרכוב ללא קסדה.

היה חוק? אז היה. איש לא אכף את החוק ואינני בטוחה שהילדים עצמם ידעו מקיומו.

האופניים שנמכרו בחנות יכלו להגיע גם עד 50 קמ”ש ואף ל-70 קמ”ש.

אין כל סיבה לתת בידי ילדים כלי רכב בעל עוצמה כה רבה. השאירו להם את האופניים של פעם.

נכון שזה נשמע כחלק מפזמוני הדור הוותיק. היום ילדים הם משהו אחר והצעירים של היום זקוקים לגירויים אחרים.

אבל רשויות נכבדות, אתם המבוגרים שבחבורה, הפסיקו לחשוש כל היום מהילדים –  אם לא תפסיקו עכשיו והרגע עם המחדל הזה ייפצעו עוד אנשים, ייפגעו נוספים ואחר כך תשאלו את עצמכם: למה לא חשבנו על זה קודם? איך נפטרים מהשרץ הזה?

ואולי גם משהו לעתיד:

סוף מעשה במחשבה תחילה. אל תתירו מראש מה שאין צורך להתיר.

אל תתנו להם רובים! ולא תצטרכו לשאול כל היום: למה הם יורים?