השירותים שמעניקים מקובלים, מוהלים ובד”צים יחויבו במיסים

הגיע זמן התשלום: רשות המסים העבירה להערות הלשכות המקצועיות, טיוטת חוזר המסדיר את מיסוי התקבולים בגין שירותים הניתנים על ידי רבנים, מקובלים, מוהלים, חזנים ובד”צים.

מדובר בתשלומים המועברים בעקבות אירועים כדוגמת עריכת חופות, בריתות, תפילות, ‘הילולות’, ‘תיקונים’, הענקת ברכות, יעוץ, חלוקה או מכירה של קמיעות, מים קדושים ותשמישי קדושה שונים, כמו גם שירותי כשרות.

החוזר, שגובש בהמשך לדו”ח מבקר המדינה בנושא, מגדיר את האופן בו תיבחן החבות במס הכנסה ובמע”מ של התקבולים המתקבלים בידי נותני שירותי הדת.

בהתאם לחוזר, סיווג ההכנסה כחייבת במס הכנסה תיקבע על סמך המבחנים השונים שנקבעו בפסיקה לסיווגה של הכנסה כהכנסה מעסק או משלח יד ובהם, בין היתר, על פי הקריטריונים הבאים:

האם השירותים נובעים ממקור קבוע? האם נותן שירותי הדת מעניק את שירותיו בתדירות גבוהה? האם פעילותו נמשכת לאורך זמן? מומחיות ובקיאות נותן השירות בתחום; ההיקף הכספי של הפעילות וכן מידת ההיעזרות במנגנון ארגוני רחב ושווק הפעילות; האם לנותן שירותי הדת יש כישורים מיוחדים המאפיינים את עיסוקו והכנסתו הנובעת מאותם כישורים מיוחדים או מהסגולות הרוחניות המיוחסות לו?

התקיימותם של המבחנים תתמוך בכך שהפעילות נושאת אופי עסקי ויש למסות אותה כהכנסה מעסק או משלח יד.

יצוין,  כי אין הכרח שכל המבחנים יתקיימו בכל מקרה נתון וכל מקרה יבחן בהתאם לנסיבותיו.

החוזר גם מתייחס לקשר שבין התמורה למתן השירות וקובע, כי אינדיקציה לקשר שבין מתן השירות למתן התמורה יכולה להיות סמיכות הזמנים שבין מתן השירות לבין מתן התמורה.

עוד נקבע, כי די בכך שהתקבול ניתן בתמורה לשירות כדי לחייבו במס, ואין הכרח כי נותן השירות ידרוש את התשלום, וכי קיומה של נורמה חברתית לשלם סכום כסף כלשהו לנותן שירות הדת בתמורה לשירות שניתן על ידו, יכולה לתמוך בסיווגו של תקבול כהכנסה חייבת במס.

לעומת זאת, הענקת כספים הנעשית מתוך הבעת תודה גרידא במישור הרגשי, אמונה (או חובה) דתית (מטעמי צדקה או מעשר כספים), ככל שלא ניתן כל שירות, הינה מתנה שאינה חייבת במס.

בהתייחס להיבטי מע”מ קובע החוזר, כי גורמים המעניקים שירותי דת לאחרים, לשירותים הניתנים יש אופי עסקי והם ניתנים במהלך עסק מחויבים להירשם במע”מ כעוסק ועסקאותיהם יהיו חייבות במע”מ ככל נותן שירות אחר.

בנוסף, מכירה של טובין כגון: מים קדושים, קמיעות, סגולות וכו’, בעלת אופי עסקי היא עסקה לפי חוק מע”מ, וחייבת במס עסקאות – וכל הסכומים המתקבלים בידי העוסקים האמורים כנותני שירותים או תמורת נכס יהיו חייבים במע”מ.

בחוזר מצוין כי פעילות שאיננה עולה כדי עסק לא תחייב ברישום ותמורה שתתקבל בגינה לא תחויב במע”מ.

החוזר מבהיר כי על נותן שירותי דת העומד בקריטריונים המנויים בחוזר יחולו החובות המוטלות על פי כל דין, ובהן חובת ניהול פנקסים, הגשת דוחות, הצהרות הון ומידע על נכסים ובכלל זה מידע על חשבונות הבנק ועל נכסים בארץ ובחו”ל.