טקס פדיון פטר חמור יערך בקרוב בעיר חדרה: בעיר שנוסדה לפני 125 לא נערך מעולם טקס פדיון חמור, ולראשונה בי”ג בתמוז יערך הטקס, במעמד חכם שלום כהן, נשיא מועצת חכמי התורה.
המעמד יתקיים במעמד המרא דאתרא הגאון רבי שמעון ביטון, בהשתתפות רבני העיר, רבני הקהילות, שרים, חכ”ים, ראש העיר, חברי מועצת העיר וגבאי בתי הכנסת ונציגי ציבור בחדרה.
לאחר המעמד תתקיים ברכת כהנים לכל המשתתפים במצוה זו על ידי הכהן הפודה – נשיא המועצת.
בוועדה המארגנת, בראשותו של יו”ר תנועת ש”ס וחבר הנהלת העיר בועז ביטון, מעריכים כי ישתתפו בו מאות בני אדם מתושבי חדרה והאזור.
בשבוע שעבר נערך טקס קניית פטר החמור בחוות יער חדרה, בניהולו של רפי שטרניין, על ידי רבה של צפון חדרה הרה”ג ישראל מאיר ביטון.
מהו פטר חמור?
מקור המצווה הוא בספר שמות, י”ג, י”ג: “וכל פטר חמור תפדה בשה ואם לא תפדה וערפתו”, וכן בספר במדבר, י”ח, ט”ו: “ואת בכור הבהמה הטמאה תפדה”.
לפי התפיסה התורנית לבכור הבהמה הטמאה יש קדושה, אך מכיוון שהוא מסווג על פי התורה כמין טמא, הוא אינו יכול להיות מוקרב על גבי המזבח, ולכן יש לגרום לקדושתו להיות מופקעת על ידי פדיונו בשה.
מצווה זו דומה למצוות פדיון הבן של בכור מישראל, שבו הבכור נפדה באמצעות כסף.
לפי חז”ל, יש לפדות רק את בכור החמור, ולא בכור של כל בהמה טמאה. עם זאת בימי בית שני, רווחה הגישה שיש לפדות כל בכור בהמה טמאה, כדברי התורה הנזכרים בספר במדבר. לשיטתם, החמור הנזכר בספר שמות מהווה דוגמה בלבד לבהמה טמאה.
דיני המצווה
פודים את הבכור הזכר מן האתון בטלה כבשים או בגדי עיזים. הטלה או הגדי ניתנים לכהן, אשר יכול לעשות בו כרצונו, מאחר שפדיונו אינו הופך אותו למקודש. מי שאין ברשותו טלה או גדי יכול לפדות את פטר החמור בכסף בשוויו של הילוד. אם לא רוצים לפדות את פטר החמור, עורפים את ראשו וקוברים אותו.
טעם המצווה
החמור היה מקובל כבהמת משא ושימש כ”משאית” של אותם הימים. לפיכך, הוא מסמל את רכושו המיטלטל של האדם. פדיון הבכור של סמל זה ניתן לכהן, האַמון על קידומה הרוחני של האומה. מעשה זה מציין איפה את הכרת האדם בחובתו לנצל את נכסיו המיטלטלים, להגבהת רמתו הרוחנית של העם. מעשה העריפה מייצג את הקורה, במקרה שאדם אינו מוכן לנצל את נכסיו למטרות רוחניות.