יש גולגולת מתנפצת חדשה בסרט של דאע”ש. בואו לראות
הפעם, קוראים יקרים, אני כותב לכם מאמר רציני, אפילו רציני מאוד.
הדברים נכתבים בקיצור, כמו בכל פלטפורמה דומה. אך קחו את הדברים, למרות התמצות, חזק חזק לתשומת לבכם.
•
זה לא היה לפני הרבה זמן. בבוקרו של יום יצאתי כהרגלי מביתי לענייני השונים, כאשר בפתח הבניין פגשתי כמידי פעם את הדוור (בינתיים המכתבים עוד מנייר).
– בוקר טוב, אמרתי.
– איזה בוקר? אני מהלילה הזה לא קמתי, השיב.
– מה קרה, אינך חש בטוב?
– חש מצוין, רק מה? אתמול שלחו לי לטלפון איזה סירטון של ‘ארגון המדינה האיסלמית’, אתה יודע ‘דאעש’, ראיתי אותו ולא יכולתי לעצום עין.
בשלב זה, קוראים יקרים, החל לפרט לי מיודענו מריש ועד כלה כיצד ביצעו חיות-אדם אלו, וסליחה מהחיות, נקמה ב’פורעי חוק האיסלאם’.
מזעזע.
איך אתם מרגישים כשאתם נועצים עיניים במישהו מתוך סקרנות, ופתאום הוא מסתובב ו’תופס’ אתכם ‘על -חם’ שחיטטתם בתוך רכושו הפרטי- בעצמו? לא נעים.
למה, מה כבר עשיתם?
אז נכון, לא עשיתם כלום, אבל עשיתם המון! כי כח הראיה של האדם הוא כח חושי חזק מאד, ואף אחד לא יישאר אדיש לנוכח מבט הננעץ בו כמו סכין.
כח זה הוא כה עצום, עד שגם ‘פולש’ הוא למקומות אחרים, אך גם מקבל!
אין כאן המקום להביא מובאות מהמקורות לכח זה, והמפורסמות אינם צריכים ראיה. אך יאמר ברורות, כי כל מה שאדם רואה, הוא בעצם מכניס לתוכו את אותו העניין. ולא רק זה, אלא האדם נבנה, כמו פאזל, כאשר החלקים הם אותן המראות. מראה טוב, חיובי, יהפוך את האדם לטוב, מראה פחות טוב יגרום לתוצאה הפוכה.
איבוד היכולת לעגל פינות
מלבד החלק הרוחני שבדבר, יש פן ‘פיסי’ במראות אלו – ואנסה להסביר:
כאשר אדם שומע או קורא איזה דבר שקשה לסובלו, מוחו של אדם נורמלי מתרגם את הדברים עד קצה היכולת, אך לא יותר. הוא יפרש לעצמו את הדברים בדרך יחסית נסבלת, כל אחד לפי כוחו.
אך כאשר המוח מקבל תמונת זוועה בתור מציאות אמיתית, עובדה קיימת – שהוא רואה, אין לו את היכולת ‘לעגל פינות’, ואז, מחד, המוח לא יכול לקבל את המראה הנורא, אך מצד שני, זו המציאות שאין לפרשה אחרת.
כאן נוצר קונפליקט חזק שיוצר איזה רושם במוח, מה שבמקרים יותר קיצונים הופך לטראומה.
נכון. זה לא פשוט לעמוד מול הכותרת ולא לפתוח ‘רק שנייה’ רק לראות איך… ורק… ורק…
זה מאוד מסקרן, זה מאוד מעניין, ‘אף פעם לא ראיתם איך אדם מת’, מעניין לראות גולגולת מתנפצת…
אך זאת דעו לכם, ‘כי אין הצר שווה בנזק המלך’.
המחיר הוא כבד מנשא.
המראות הללו גורמים לפצעים מזוהמים בנפש האדם פנימה אשר תחילתם, לכאורה דברים קטנים, ‘רק ראיתי’, אך אחריתם מי ישורינו.
ועל זה נאמר: ויפה שעה אחת קודם.
תגובות
אין תגובות