עושים שוֹק במחניודה: מבורשטיין ועד איתמר בן-גביר

 פינת רחוב הטורים. כמאמר חז״ל: זה בא בקורתו וזה בא בכדו.

 את משה הספָר פגשנו בשוק. חצי מבחורי הישיבה בירושלים מסתפרים אצלו. מה קרה, אין עבודה? “חכה לל”ג בעומר. בינתיים אני עושה קניות. במעלה אדומים אין לנו כזה שוק”.

 בחנות הסלטים ניצבו להם שלושה יהודים משוטטים בין מדפי המקרר. נראה שהאותיות הקטנות מבלבלות אותם פחות מ-10 השמות שאפשר לתת לסלט כרוב בווריאציות שונות.

 משפחה שכזאת. קבוצה מצומצמת שיצאה לסיבוב יום שישי במחניוחדה, כשהמדריך המיתולוגי של השוק אלעזר שומרון מלווה אותם בחיוך נינוח. רצינו תמונה של האב והבן. קיבלנו.

 את בנימין מחלב אין צורך להציג בפניכם. איש רב פעלים שבימים אלו הקים סככה ואכסניה רוחנית וטיפולית לכ-25 נערים. יהודה רובינשטיין פגש אותו בלוק של מאבטח אישים. הם שוחחו בקצרה ונפרדו כל אחד לדרכו. רובינשטיין נעלם עם הפצ’יפקעס שלו בין הבאסטות הססגוניות, ואת מחלב נפגוש שוב בהמשך.

 משה אסולין, איש איחוד הצלה, הגיע עם רעייתו לקניות חפוזות. לשאלת אדון פיצוחים, ענה אסולין: אשתי הקובעת. “אז למה באת איתה?” שאל. “אה, אווירת השוק לחוד, וקניות לחוד. את זה אי אפשר להחמיץ איתה”.

 “נו, שהחיינו בעומר מברכים בשבת”. קיץ, תותים והרבה אדום. “5 קילו מספיק” קובע היהודי, ועוקב אחר התות האחרון שמילא את הפינה האחרונה בקופסה ויזכה לתיקון בשתי ברכות.

 בחנות החמוצים מתנהל דיון ער בין המשגיח לחנווני. האם משקל הקופסאות ראוי להיות מחושב בכלל המשקל שמקבל הלקוח? האם די בשילוט שיבהיר לקונים כי הקופסה לוקחת מסך המשקל של הלקוח? את המסקנה לא נשארנו לשמוע.

 בסבלנות רבה, עם שטר של חמישים שקלים, המתין בנו של שמוליק דייטש – מוישי – לתורו, ובכך להשלים את הקניות לשבת קוידש. גם הוא עשה פיניש עם שני קילו תותים.

 סמל הימין, עורך הדין איתמר בן-גביר, מתרוצץ להשלמת הקניות. שתי ידיים, ארבע מטלות. בין הפיסטוקים לכוסברה יש גם ניירת לפקסס, מייל להשיב, ולחזור למרזל.

 בשבוע שעבר צילמנו כאן את בני הזוג גולבנציץ. השבוע נתקלנו בצלמת חרוצה שלא הרפתה מצלמנו. השבנו אש, גם אנחנו – אותה ואת אישה. דקות לאחר מכן, הבהיר בעלה שהוא לא קשור, וכי רעייתו היא אחות של צביקה גולבנציץ. קבלו כעת גם את בני הזוג רייכנברג. צלמנו שבו לבסיסם בשלום.

 אבריימי קליגר צנוע ולא מתלהם, דורש לשלום ומשיב לשלום. יום שישי בשוק, הוא שומר על פאסון ותופס קצת אילוסטרציה. משלב יופי בין זמן איכות עם בכורתו (בלי עין הרע), לניהול מצליח (טפו טפו) של “אנגליש אפדייט”. קליגר הוא אח.

 ציקי פראנק ראה אותי מצלם ונלחץ. היה חשוב לו להדגיש שגם אם הוא קונה עיתונים בשוק, הוא קונה ‘המבשר’ ולא אחר.

 “סלינו על כתפינו”, אמר האיש שבתמונה, והיה חשוב לו להדגיש: “אני שומר על העולם נקי יותר, לא משתמש בהרבה שקיות ניילון”. הערכנו את הדברים.

 שוב דב אייכלר (פעם רביעית במדור), נו, אין דרך מילוט. הוא סינכרן את רשימת הקניות בין דב הלר לרעייתו שושי. אייכלר – הבן של – המתין זמן רב לשובו של חברו ואיש סודו, המוזיקאי והקומיקאי מאיר ויינר. ויינר היה בחודש האחרון בסבב הופעות בחו”ל, ואייכלר חש בודד מתמיד. הנה ויינר שב, השיב את רוח החיים לאייכלר, וברוח שמחה זו נקרא לדרכם המאורס הטרי שמוליק אברהם. קבלו את השלישיה.

 הכלבלב נקרא אוסקר. וזאת בהנחה שניתן לקרוא ליצור הזעיר “כלב”, שנראה יותר כמו בובה. הוא לא קשור לפרס הנחשק, אבל זוכה להתעניינות, ואפילו למיתוג אישי בדמות אייקון על הקיר.

 אנחנו כאן כדי לא לקפח שום בחור מתוק. גם אם לא מכירים. אתם תכירו לנו.

 בערב שבת מחלב מתייגע מתמיד. קניות, בישולים, מקווה, אורחים מוזמנים, ותלמידי הישיבה שיבואו ל’טיש חברים’ אותו יערוך עד אור הבוקר בכפוף לרשימת שירי התעוררות עליהם הוא לא מוותר בשום מחיר.

 בין בליל צבעי התכולה שעל הבאסטות, כיפה ירוקה שמעטרת בגאווה ראש של יהודי, תבלוט בתשומת לב מיוחדת. “לא משנה מה צבע הכיפה, יותר חשוב מה יש מתחתה”, אמר לנו הצעיר בעברית שבורה.

 מנוחת הלוחם החרדי. המגבעת נחה מתמיד.

 “תראה אותו, הוא מצלם ל’עושים שוק'”. כשפניתי אליהם עם המצלמה, הם מיהרו להסתתר. או חברותא או תמונה.

 בורשטיין ג’וניור – של אברהם לייב האגדי – עושה לאבא פינישים: קשיו, אפרסקים וקישקע. אגב, נותל’ה בורשטיין במגמת לימודי אדריכלות ועיצוב פנים. מעגל העבודה? בורשטיין מתמיד.

 מכריזי השבת הגיעו. בדקות אחדות התרוקן השוק. בעלי הבאסטות מסבירים לאברכים את העיכוב בסגירה: “הקונים החרדים באים ברגע האחרון, אי אפשר לסגור להם על הפנים”. האברכים שתקו וביקשו להזדרז. “תכתוב אצלכם שלא יבואו לקנות בדקה האחרונה. חילול שבת של המוכרים יהיה מונח על גבם”, אמר לי האברך עם הווסט.

 השוק מתרוקן. רוכבי האופניים חולפים במהירות על פנינו. אנו ממהרים לזוז. בדרכנו החוצה, מחזה שרק השוק יכול להוליד: חרדי וחילוני מתדיינים בעזרת במכשיר מתקדם מתי כניסת השבת. מי כעמך.

 הרחובות כבר ריקים. תבשילי השבת על הפלטה. הנכדים תכף באים. אתנחתא קלה במרפסת, על יתד נאמן וקפה של השקיעה.