ריבלין: “קריאת השכמה – חצי מכיתות א’ הם חרדים וערבים”

נשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין הציג היום (ראשון)  בכנס הרצליה  ‘סדר ישראלי חדש’ – וקרא למציאת מכנה משותף חדש לחברה הישראלית, על רקע העובדה שצה”ל הפסיק לשמש ככור היתוך, ושחלק גדול מתושבי מדינת ישראל אינם מגדירים עצמם כציונים.

בנאום, לקראת שנה לכהונתו כנשיא העשירי של מדינת ישראל, התייחס ריבלין לתהליכים השונים המתרחשים בקרב החברה הישראלית על שבטיה השונים, ועל חובתנו כחברה לנקוט במעשה על מנת להביא להגדלת המכנה המשותף על כל היבטיו, ככלי קריטי להמשך חיינו המשותפים.

“”בישראל יש מילה אחת שמזמן הפכה לכלי נשק – ‘דמוגרפיה’. במילה הזאת משתמשים בדרך כלל, כשרוצים לתקף טענה מסוימת. ואולם בעלי האוזן המוסיקלית מבינים שבדרך כלל אין זאת אלא דרך מנומסת לכאורה, לתאר אוכלוסייה כזאת או אחרת כ-‘איום או כ-‘סכנה’, כלא רצויה, כלא לגיטימית.

“פעם מופנית האצבע כלפי ערבים, פעם כלפי דתיים או חרדים, והכול בתלות בהקשר. לכן, במשך השנים, פיתחתי סלידה עמוקה כלפי המושג הזה”, אמר הנשיא.

הנשיא המשיך: “אני עומד לפניכם היום, במלאת שנה לכהונתי, ומבקש לדבר אתכם על דמוגרפיה. וזאת מפני ששינויים דמוגרפיים משמעותיים – יורדים למהות, ומכתיבים מהות. מעולם לא ראיתי, ולעולם לא אראה באף אדם או קבוצה המרכיבים את החברה הישראלית סכנה, או חלילה איום.

“אבל, אני עומד בפניכם היום, מכיוון שאני מזהה איום ממשי בהדחקה הקולקטיבית שלנו את התמורות שעוברת החברה הישראלית בעשורים האחרונים. בהזנחת ההתמודדות עם מה שאני מכנה ‘הסדר הישראלי החדש’, שבו ובמשמעויותיו אבקש לעסוק היום”.

“הסדר הישראלי החדש הוא איננו נבואת זעם עתידנית זוהי מציאות”, אמר ריבלין. “מציאות המשתקפת לעינינו כבר היום, מהרכב כיתות א’ במערכת החינוך הישראלית. בשנות ה-90, החברה הישראלית הייתה בנויה מרוב ממלכתי ציוני ברור ומוצק, כשלצידה שלושה מיעוטים: מיעוט דתי לאומי, מיעוט ערבי ומיעוט חרדי. התמונה הזאת, אולי קפאה בראשו של רוב הציבור הישראלי. של התקשורת. של המערכת הפוליטית. אבל המציאות בינתיים השתנתה בתכלית”, אמר.

  “כיתות א’ היום מורכבות מכ-38% חילונים, כ-15% דתיים לאומיים, כרבע ערבים וקרוב לרבע חרדים. דבר אחד ברור: התהליכים הדמוגרפיים המעצבים מחדש את פניה של החברה הישראלית יצרו למעשה ‘סדר ישראלי חדש’, שבו החברה הישראלית מורכבת מארבעה מגזרים, ואם נרצה – ארבעה ‘שבטים’ מרכזיים: שונים מהותית אלה מאלה, שילכו ויתקרבו זה אל זה בגודלם”, אמר הנשיא.

הנשיא הזהיר בדבריו ואמר: “אם לא נצמצם את הפערים הנוכחיים בשיעור ההשתתפות בשוק עבודה וברמות השכר של הציבור הערבי והחרדי, שעתידים להיות מחצית מכוח העבודה – ישראל לא תוכל להמשיך להיות כלכלה מפותחת. מגפת העוני הקשה והכואבת, שכבר מכה בעוצמה במדינת ישראל, רק תחריף ותתרחב”.

הנשיא הדגיש כי על השילוב להיעשות בכל רמות השכר ובמשרות בכירות במשק ואמר: “כאשר רוב ככל התפקידים הבכירים במשק מאוישים על ידי בני מגזר אחד או שניים מנגד, הרי שלא ניתן יהיה לבנות כאן עתיד משותף”.

הנשיא הרחיב את דבריו באשר לצמצום השותפות בין כל חלקי העם כפי שהיא מגולמת היום, בין השאר באמצעי התקשורת, ואמר: “הצופה הממוצע בערוצים המסחריים לא רואה ערים חרדיות או ערביות על מפת תחזית מזג האוויר, ומתרגל לחשוב שהן אינן קיימות”.

הנשיא סיכם: “הסדר הישראלי החדש, דורש מאתנו היום לעבור מהתפיסה המקובלת של רוב ומיעוט, לתפיסה חדשה של שותפות, בין המגזרים השונים בחברה הישראלית. אני מאמין, שישנם ארבעה יסודות, שעליהם השותפות הזאת מוכרחה לעמוד:

“הראשון הוא בתחושת הביטחון של כל מגזר, בכך שכניסה לשותפות הזאת, אינה כרוכה בוויתור על מרכיבי היסוד של זהותו. החרדי, החילוני, הדתי או הערבי – אינם יכולים להרגיש שציפור נפשם נמצאת בסכנה או תחת איום.

“הציבור החרדי, לא צריך לחוש כי ציפור נפשם נמצאת בסכנה או תחת איום. בין אם זאת דרך החינוך החרדית, בישיבות הקטנות והגדולות.

וגם: “אחריות משותפת לגורלה ועתידה של מדינת ישראל; הוגנות שיוויון ומניעת אפליה; ויצירת ‘פסיפס ישראלי’ שיממש את הפוטנציאל הגלום בעושר התרבותי המרכיב אותו”.

הנשיא טען כי הצורך בבניית כור היתוך הפך לדוחק, במיוחד לאור העובדה שצה”ל הפסיק להיות המכשיר העיקרי “לעיצוב הישראליות”.