“מה קרה שבאת, יש בחירות?” שאל הגראי”ל את גוטרמן

לפני שלוש קדנציות, כ-12 שנים, ‘חיפשה’ מודיעין עילית, אז עדיין בשם קרית ספר (שכונות ברכפלד, חפציבה וגרין פארק עדיין לא הוקמו) ‘ראש עיר’, לאחר שעם הקמתה הוצנח יוסי שוינגר לתפקיד ‘ראש העיר’ הראשון, כממונה מטעם משרד הפנים. באותם ימים הנהגת הציבור הליטאי הייתה בידיו של הגרי”ש אלישיב זצ”ל, אך בנושאים פוליטיים לא מעטים הותיר את ההכרעה בידי הגראי”ל שטיינמן. כך גם בנושא ראשות העיר מודיעין עילית.

באותם ימים נחשב יעקב גוטרמן, שהתגורר בבני-ברק, לבכיר בדגל התורה. הרב שטיינמן הטיל עליו את התפקיד. בביתו פנימה של גוטרמן לא ממש התלהבו, והיה שלב בו היה על הגראי”ל לשדל אישית את רעייתו. בתקופה הראשונה בתפקיד כראש המועצה, המשיך גוטרמן להתגורר בביתו בבני-ברק, משם עשה את דרכו יום-יום לקרית ספר. בהמשך, ולאחר הלשנות למשרד הפנים, נאלץ לעקור את מקום מגוריו אל דירה של אחת מבנות משפחתו, ברחוב נודע ביהודה. לפני כשנה רכש דירה ברחוב.

בתחילת כהונתו נרשמו נגדו קיני התנגדות משמעותיים, ביניהם גם מצד גורמים בתוך דגל התורה, כולל גורמים בקואליציה שהקים. לפני הבחירות שבאו אחר-כך החליט הגראי”ל להטיל עליו את התפקיד בשנית, וזאת למרות התנגדויות נגד המינוי. אישים שהגיעו לחזון-איש 5 כדי לשטוח בפניו את התנגדויותיהם – ננזפו בחריפות. הגרא”ל סבר כי הוא האיש המתאים לנהל את העיר המורכבת, בעיקר מבחינה כלכלית, אך גם משום היותה עיר של תורה המיושבת ברובה באברכים. בנוסף, החליט הגראי”ל שאין צורך במערכת בחירות שתטלטל את העיר ותעמיק קרעים, הסכמים נחתמו, וראשות העיר הוענקה לגוטרמן על מגש של כסף וללא בחירות.

את הקדנציה השניה פתח גוטרמן לאחר רענון הרשימות ולאחר שדאג להרכיב קואליציה מאנשים שיישרו איתו קו. רבים ממתנגדיו מצאו עצמם מחוץ לכל עמדה פוליטית בעיר. אחד מהם, נח אדלר, ניסה שנים לאחר מכן להציג מועמדות לראשות העיר, אך חזר בו לאחר שהדבר נאסר עליו על-ידי המרא דאתרא, הגאון רבי מאיר קסלר, שאדלר נחשב לאחד מאנשיו.

בהוראת הגראי”ל, גם לקראת הבחירות הבאות הוצב גוטרמן כמועמד. הוראה נוספת שלא לקיים מערכת בחירות, הובילה לפעילות ענפה בדרך למניעתן. בין השאר התפרסמו אז ההסכמים עם סיעתו של יוני מזרחי, הסכמים שנבחנו בידי משטרת ישראל, ולא נמצא בהם כל הוכחה לפגמים.

במהלך כל השנים הקפיד גוטרמן לשמור על קשר ישיר עם חזון-איש 5. בתחילה באמצעות נאמן הבית איציק לוינשטין ז”ל, ולאחר פטירתו – עם הנכד, דוד שפירא. אלא שבשלב זה החלו להירשם חריקות. עד מהרה התברר לגוטרמן כי הנכד, מלווה בעוד אישים בבית, לא ממש נחשב לאחד מאוהדיו הגדולים. וכך, בשנים האחרונות פחתו ביקוריו של גוטרמן בבית הגראי”ל.

לקראת הבחירות המקומיות האחרונות, שהתקיימו לפני חצי שנה, נערכו בני הבית להחליף את גוטרמן. הכוונה הראשונית הייתה להציב במקומו את מנחם שפירא, יו”ר דגל התורה המקומית, אלא שהתנגדות עזה של גוטרמן אף להענקת תפקיד סגן לאיש, הביאה לכך שהוא נאלץ לעקור עוד לפני סגירת הרשימות – לבני-ברק, ולמקם את עצמו שם מבחינה פוליטית (כסגן ראש העיר).

הכול חיכו להכרעת הגראי”ל. היו רבים שקיוו כי הפעם יחליט להדיח את גוטרמן – אך הדבר לא קרה. בין אם הדבר נבע ממחויבות אישית של הגראי”ל כלפי האיש אותו שכנע ליטול את התפקיד, תוך שהוא משכנע גם את נוות ביתו, ובין אם הדבר נבע מהכרה כי אין אחר שימלא טוב ממנו את התפקיד, היה ברור לבני הבית כי הקדנציה הבאה תהיה גרועה יותר, מבחינתם.

שכן, אם כבר בקדנציה הקודמת נמנע גוטרמן מלהיענות לבקשות שונות שהונחו לפתחו, הרי שלאחר שייבחר בבחירות ‘אמיתיות’ לתפקיד ראש העיר – בבחירות ראשונות שנערכו אי-פעם במודיעין עלית –  ניתן היה להסיק כי הזלזול מצידו יהיה בוטה אף יותר.

לשיא הזלזול מצד גוטרמן הגיעו הדברים ביום חמישי האחרון, עת התקיים דיון בבית הדין של מודיעין עלית בסאגת מינוי סגן לראש העיר – דיון שח”כ משה גפני רואה בו ערעור על הנהגת התנועה, ואולי אפילו ערעור על הגראי”ל שטיינמן עצמו.  מקורביו של גוטרמן טוענים, כי התנגד לעצם הדיון, וכי ניסה לשכנע את בן בריתו טוביה פריינד, איש חסידות קרלין, שלא להגיש את התביעה לדין תורה. או שכן, או שלא.

הדיון היה סוער, ונמשך כשלוש שעות. בראשו עמדו הדיינים הרב ישראל מרמרוש, מבית הדין של הגר”נ קרליץ בבני-ברק, והדיינים המקומיים הרב דונר והרב נדל. לצידו של פריינד עמד הטוען הרבני פישל אדלר. השאלות שהיו על השולחן: האם בסמכות בית הדין לדון בנושא, האם מדובר בתביעה ממונית או בתביעה פוליטית, והאם זו נתונה להכרעת רבנים.

לצידו של מרדכי גולדברג, האיש שדגל התורה מבקשת למנות לתפקיד סגן ראש העיר, ניצב, כמובן, פטרונו ח”כ משה גפני. בין השאר סיפר גפני לדיינים, כי הגרי”ש אלישיב היה בשעתו נגד גוטרמן, וכי כך יקרה בקרוב גם עם הגראי”ל. ברקע עמד אז אי שביעות רצונו של הגרי”ש זצ”ל בעת מינוי מזכיר לעירייה, בניגוד לדעתו. הגרי”ש התבטא אז בצורה קשה נגד גוטרמן.

כבר בתקופה שקדמה לבחירות האחרונות היו רינונים על שיתוף פעולה בין גוטרמן לבין סיעת ‘בני תורה’. היו שהצביעו על הענקת בית כנסת לקהילה, וכן על בקשות שונות, שנענו מצידו בחפץ-לב. גוטרמן שב והסביר לדורשים הסברים, כי הוא ‘ראש עיר של כולם’, וכי אינו יכול להפלות בין בית כנסת לבית כנסת, וכי ברגע שרבני העיר תומכים בהקמת בית כנסת – אין לו אפשרות למנוע זאת. מתנגדיו טענו כי הוא מעניק ‘להם’ בחפץ לב רב מדי.

השבוע, לאחר שעיתון ‘הפלס’, ביטאון ‘בני תורה’, יצא במתקפה נגדו, התבלבלו מתנגדיו. אם אכן הוא לצידם, למה תקפו אותו? למען האמת, ההאשמות בדבר חציית קו מצידו מרחיקות לכת. אז נכון שגוטרמן ‘לא אוהב’, וזאת בלשון המעטה, את אנשי הבית בחזון-איש 5, אך עדיין חשובה לו דעתו של הגראי”ל שטיינמן, אותו העריך מאז ומתמיד.

יחד עם זאת, בצמתים רבים מדי הוא אינו נצמד בנאמנות מוחלטת לגראי”ל. השבוע, ביום חמישי, נרשמה צומת אחת כזו, צומת משמעותית ביותר.

הסכסוך (ממוני או פוליטי) בין טוביה פריינד לבין מרדכי גולדברג על תפקיד סגן ראש העיר מתחיל כמחצית השנה קודם לבחירות, אז הבטיח גוטרמן לטוביה פריינד, מי שהיה יועצו, את תפקיד הסגנות בשכר. פריינד מיהר לעזוב את תפקידו, תפקיד אותו מילא במשך שנים, וזאת כפי שמחייב החוק את מי שמתכוון לרוץ לחברות במועצה. פריינד החליט להתמודד מטעם אגודת ישראל כנציג חסידות קרלין, כדי לקבל לאחר הבחירות את תפקיד הסגן.

אלא שגוטרמן לא שאל קודם את הגראי”ל שטיינמן לדעתו (ממתי הוא מתייעץ איתו? – ישאלו אנשי הבית בחזון-איש באירוניה), ולא בדק האם התפקיד יוענק לאגודת ישראל או לדגל התורה. יותר מכך: גוטרמן ‘שכח’ כי פריינד נחשב לאחד ממקורביו של ח”כ יעקב ליצמן, איש חסידות גור – כל הסיבות הטובות לכך שדגל התורה לא ממש תתלהב להעניק לו תפקיד של סגן בשכר.

מצד שני, לדגל הייתה סיבה להעניק את התפקיד לגולדברג, שישב קדנציה שלמה כסגן ללא שכר. קדמה לכך החלטה של הגרי”ש אלישיב להעניק את התפקיד ליעקב ולנשטיין, ויש מי שמספר כי ניסיונות חוזרים ונשנים מצד גולדברג להפוך את הגזירה על פיה, נתקלו בחומה שלא איפשרה לו להיכנס אל הבית שברחוב חנן 10 פנימה, כדי לשטוח את טענותיו. אלא שאז לא עלה אז על דעתו של גולדברג להגיש תביעה בבית הדין, שכן כל בר דעת מבין שהחלטת גדול הדור בנושא פוליטי אינה נושא של סכסוך ממוני בין צדדים. הגשת תביעה נגד ולנשטיין כמוה כתביעה נגד הגרי”ש, ודבר שכזה לא עלה בדעתו.

מה שמעצים את האקורדים הצורמים של הגשת תביעה מצד פריינד נגד גולדברג, למרות שמדובר בהחלטה של גדול הציבור הליטאי.

וכך בדיוק התייחס לנושא ח”כ משה גפני, במכתב  אל בית הדין.

א. ברצוני להביא לידיעתכם כי הרב גולדברג הוא שליח שנשלח ע”י תנועת “דגל התורה” ובאם קיימת תביעה היא חייבת להיות נגד דגל התורה, נגדי כמזכ”ל התנועה וכב”כ הרשימה במודיעין עילית.

ב. מדובר על ויכוח פוליטי הן לגבי תפקיד סגן ראש העיר והן לגבי שכרו של סגן ראש עיר שעל כך כל מפלגה נאבקת מאד מאד.

ג. אנו יודעים כי ראש העיר הרב גוטרמן היה מאד מעוניין כי הרב טוביה פריינד יהיה הסגן בשכר, אך עמדתם הנחרצת של כל חברי המועצה מטעם דגל התורה וחברי הכנסת שלה היתה שונה לחלוטין ותמכו כולם ברב גולדברג.

ד. אדגיש כי בעת הגשת הרשימות, שהייתה בסמכותי הבלעדית ונעשה ע”פ הוראת גדולי התורה ולאחר התייעצות עם חברי כפי שנעשה בכל הישובים בהם התמודדה דגה”ת סוכם ביני לבין הרב גוטרמן כי הרשימה תהא מוסכמת עליו אך הסגן ימשיך להיות בידי נציג דגה”ת.

ה. לאחר תרגילים שונים ומשונים שעשה ראש העיר יחד עם שותפיו שאינם אנשי דגה”ת, התייצבנו כולנו חברי הכנסת וחברי המועצה אצל מרן הגראי”ל שטינמן שליט”א אשר הורה לכולנו באופן ברור למנות את איש דגה”ת לסגן וכך הורה מרן הגר”ח קניבסקי שליט”א ובודאי לעשות כפי שמורה מרן הגראי”ל שליט”א.

ו. רק לאחר קבלת הוראתם כפה את עצמו הרב טוביה פריינד על הרב מרדכי גולדברג באפילה ובסחיטות שונות, לא ציבוריות ולא חוקית, כאשר הודעתי לרב גולדברג שאיננו מוסמך לדבר איתו כלל בנושא זה ואכן הוא הפסיק באחת מלדבר איתו על כך.

ז. כולנו ללא יוצא מן הכלל מכירים את כל התככים, האינטריגות והנושאים האישיים המלווים הן את ראש העיר והן את עושי דברו, ובבוא העת נפתח הכל, ומכיון שנודע לנו כי בין יתר התעלולים נתבקשו אנשי ז”ך בעירייה לפנות למשרד הפנים כנגד סגן בשכר ובמקביל להגיש תביעה בפני כב’ ביה”ד שלכם בנושא, פנינו שלושת חברי הכנסת של דגה”ת והיה נוכח אף מזכיר מועצגה”ת למרן הגראי”ל שטינמן שליט”א בשאלה האם יש מקום לתביעה והאם אנו נדרשים להופיע בדיון מהסוג הזה, והוא הודיע כי זאת היתה הוראתו כאמור ושלא נופיע לדיון זה.מפלגה איננה נתבעת כאשר זאת ההוראה שהיא קבלה כדין ואין נפק”מ בין מינוי סגן או סגן בשכר.

ח. לא מזמן נפסק בבית דינו של הגר”נ קרליץ שליט”א בתביעה שתבעו אותי מספר משפחות מגוש קטיף כי משלחנו הם גדולי הדור והמוסמכים לשפוט אותנו הם גדולי הדור, כב’ ביה”ד העלה מספר נושאים באגב והם אינם רלוונטיים לענייננו ועל כן החליט ביה”ד כי מדובר בתביעת סרק.

ט. לאור האמור, ולאור הוראתו של מרן הגראי”ל שטינמן שליט”א לא נחתום על שטר בוררות וממילא לא יופיע הרב גולדברג או כל איש אחר מטעם דגה”ת לדיון זה.

הצפייה הייתה שבית הדין יבין שמדובר בנושא פוליטי ויבטל את הדיון. אך הדבר לא נעשה. יש שיאמרו, כי כאשר רב העיר מקבל את תקציב לשכתו מגוטרמן, אין מצב שיבטל דיון. מצד שני, הוקפד על-ידי בית הדין כי הדיינים שישתתפו בדיון יהיו כאלו שאינם מחויבים לאיש, ביניהם נציג בית הדין של רבי ניסים קרליץ מבני ברק.

על מה בעצם הסכסוך הממוני בין שני הטוענים לכתר סגן בשכר?

ובכן, לפני מספר שבועות התיישבו השניים, גולדברג את פריינד, לשיחה. פריינד טען באוזני גולדברג כי צפויה לו דרך חתחתים עד לאישור תפקידו. אחרי הכול, היותו נושא בתפקיד חבר במועצת המנהלים של סמינר הרב מאיר בעיר, אינה משחקת לטובתו מבחינת משרד הפנים, ששלל אפשרות של סגנות בשכר יחד עם תפקיד בשכר בסמינר. אז נכון שגולדברג מיהר להצהיר כי ימשיך את עבודתו בהתנדבות, אך גם במקרה שכזה צפויה לו מסכת לא פשוטה, הדורשת את כינוס מועצת העיר. אם גוטרמן לא ירצה שתתכנס, היא לא תכונס ולא תאשר לו את התפקיד – בדיוק כפי שקרה עד עצם היום הזה, כאשר כמחצית השנה לאחר הבחירות התפקיד עדיין אינו מאויש.

גולדברג, שביקש לפשט הליכים, הציע עסקה ממונית כפשרה. פריינד הסכים לה. מסיבות מובנות לא נכנס לפרטיה, רק נאמר שהשניים החלו לעמול על ניסוח מכתב בו הסכים גולדברג לעסקה, כולל עריכת קניין כדי להעניק לה תוקף.

מכאן חלוקות הדעות. יש אומרים, כי רגע לפני שחתם על המסמך התקשר לגפני, שאסר עליו לבצע את העסקה, לבל יסתבך וכן לבל יפר את רצון הגראי”ל שטיינמן לפיו התפקיד יהיה שלו, על כל המשתמע מכך. יש אומרים: הוא חתם גם חתם, ולכן יש בסיס לתביעה הממונית, ולכן בית הדין אינו יכול לבטל את הדיון.

מאחר ובעיניים ראיתי את המסמך, אך לא את החתימה, הבאתי את שתי הגרסאות.

במהלך הימים הקרובים ישגרו הדיינים את הכרעתם. גם אם מהבחינה ההלכתית נטו – טיעוניו של פריינד גוברים, הדיינים יצטרכו לשקלל גם את העובדה לפיה מי שעומד מאחורי ההכרעה הוא, בעצם, הגראי”ל שטיינמן. ספק רב אם לא יתקשו להכריע. מה גם שיש כאן שאלה הלכתית נוספת: האם מוסמך מרדכי גולדברג, כנציג של מפלגה שבראשה עומדים גדולי ישראל ובראשם הגראי”ל, לחתום על מסמך כלשהו.

תהא אשר תהא ההכרעה, אין ספק שעצם קיום הדיון היה כהטלת פצצה במשקל 10 טון. לעולם לא ניתן יהיה עוד להחזיר את מערכת היחסים בין גוטרמן להגראי”ל למצבה הקודם, ובהחלט לא בטוח שלקראת הבחירות הבאות, הוא זה שיהיה המועמד מטעם דגל התורה.

כפי שהדברים נראים כרגע, גוטרמן אדיש לגבי אפשרות זו. כרגע יש לו כחמש שנים לעמוד בראשות העיר, ומי יודע מה יהיו השינויים בדגל עד אז.

השאלה היותר משמעותית היא האם יצליח להיכנס, ולו גם לביקור חג, לחזון-איש 5, במהלך השנים הקרובות. כפי הנראה, התשובה לכך שלילית.

כאן המקום לחשוף כי במהלך ביקור החג האחרון של גוטרמן אצל הגראי”ל שטיינמן, הוא לא התקבל בכבוד כפי שהתקבל, רק לדוגמה, יו”ר ש”ס ח”כ אריה דרעי. בעוד על דרעי הרעיף ראש הישיבה מילים חמות, חלקן מילים המעניקות לו תארים כמו ‘מלך’, ויחס המגיע לאדם עליו התבטא הגראי”ל בפני בני ביתו כי רק הוא יכול להביא לש”ס מנדטים רבים, אל עבר גוטרמן נזרקה שאלה אחרת, מעניינת: “מה קרה שבאת? יש בחירות?”

העקיצה הייתה ברורה לכל.