איך החמיץ יעקב גוטרמן את ‘טקס ההכתרה’ של גפני ברגע האחרון
1.
כותרת ענק בביטאון ש”ס יום ליום נשאה את הבשורה הכה מיוחלת בבתי מאות תלמידות ספרדיות, החשות השנה, כמו בכל שנה, את איום האפליה מרחף מעל ראשן.
חלקן יושבות בבית כבר בימים אלו ובוכות בדמעות שליש, באשר גזירת ‘30% ספרדיות’ מנסרת את חלל האוויר. שר החינוך הקודם, שי פירון, הצליח לאיים על מנהלי מוסדות ולצמצם, במעט, את מסכת ההשפלות. השאלה הגדולה היא מה יקרה כעת – כשהחרדים שולטים בקואליציה.
בנושא הזה צפויה נסיגה משמעותית לאחור, טוענים יודעי דבר.
לכן חשתי בחשיבות הבשורה שנשאה כותרת הענק של שער העיתון הספרדי: “מלחמה באפליה”.
כמה חבל שעיון בשורות הקטנות העלה שלא – איש אינו מתכוון ללחום באפליה המתנהלת בעת קבלת תלמידות יוצאי עדות המזרח לסמינרים, אלא רק בטיפול בזכויות עובדים ועובדות חרדיות. אשכנזים, כספרדים.
חשוב להזכיר ליו”ר תנועת ש”ס: מי ששלח אותך לכנסת הם יוצאי עדות המזרח. לא האשכנזים, ותודה שאתה מטפל גם בשכרם.
2.
מה שמחזק את הטיעון הזה היא כתבה, באותו נושא, המתפרסמת השבוע ביומון הליטאי יתד נאמן.
מתברר ש”לפי מחקרים עדכניים עובדת חרדית מרוויחה עשרות אחוזים פחות מאשר עובדת חילונית, על אותה עבודה בדיוק. מעסיקים רבים מנצלים באופן ציני מביש את ביקושי היתר לכל משרה ואת מגבלות התעסוקה החרדית, כדי לשלם פחות ולדרוש יותר”.
התיאור הוא ציטוט מפיהם של יו”ר ועדת הכספים משה גפני, ועמיתו לסיעה ח”כ אורי מקלב. מתברר, שגם הם “מבטיחים לנצל את חלון ההזדמנויות כדי לתקן את העוול הנורא”.
אני, במקום דרעי, הייתי מניחה ליו”ר החדש והנמרץ של ועדת הכספים לטפל בכסף, אפילו מסייעת לו ממשרד הכלכלה, אבל לא מקדישה כותרת ראשית של עיתון הבית, פלוס פתיחת ישיבת הסיעה השבועית שכללה מצלמות תקשורת חילונית – לנושא שאינו נוגע דווקא לציבור שבחר בי.
3.
אולי משום שיוסי אליטוב ממשפחה לא נכח ב’טקס ההכתרה’ של ח”כ משה גפני ליו”ר ועדת הכספים, הוא כנראה פספס.
הכוונה לתיאור כי שעסקנים מכל רחבי הארץ לא הצליחו להגיע, בשל ההתראה הקצרה בה קיבלו את הידיעה על הטקס. אילו היה שם, היה יודע שראש מועצת רכסים הצליח לצלוח מרחק של יותר משעתיים נסיעה ולהגיע עד לכנסת. מה שאומר,שמי שהיה צריך לדעת ידע, ן מי שלא (יעקב גוטרמן, למשל), קיבל הודעה: ‘ ברגע האחרון – יש טקס’.
אני גם לא בטוחה שהוא צודק במשפט הבא:
“אם יש מי שחושב שקיים בעולם הכלי שיצליח להפריד בין ח”כ פרוש למקומו בכנסת – אדרבה, שינסה ויגלה עד כמה הוא נאיבי”.
נגזור ונשמור, אם אכן יוותר בסופו של יום פרוש על מקומו בכנסת, אזכיר את השורה הזו.
אבל בהחלט אהבתי את הנוסח של אליטוב, אותו היה ממליץ לבוז’י הרצוג לכתוב על הפתק שתחב בין אבני הכותל המערבי.
זוכרים את הסרט של ענת גורן, שם התלבט ראובן אדלר מהו הנוסח הרצוי, והיכן בדיוק לתחוב את הפתק? ובכן, זהו הנוסח המבריק שמציע אליטוב:
“ליושב במרומים: אנא הצל את יצחק אייזיק בן אורה מכל אוכלי החינם, אסטרטגים בלע”ז, שמקיפים אותי כקן צרעות, מציפים אותי בנתונים שקריים ועושים ממני חוכא ואיטלולא בדרכם להעמיס אותי בבגאז’ של החברה הישראלית.
“אנא הושע אותי מציפורניהם של האנשים הללו, הנפוחים מגאווה אך מנותקים מכל זנב של מציאות. ועזור לי שהציבור ישכח כמה שיותר מהר את הבושה שהחבורה האיומה הזו המיטה עלי לדיראון עולם”.
נס שלנו, בציבור החרדי, אין אסטרטגים, אוכלי חינם, נפוחים מגאווה ומציפים בנתונים שקריים.
4.
רק בשבוע הקודם החמאתי לשמעון ברייטקוף ממשפחה על הגילוי הנאות שביצע כשהרחיב בטורו על עמותה חדשה שהושקה בטקס מרשים בוילה יוקרתית. בגילוי הנאות סיפר כי מאחורי הארגון עומד מו”ל משפחה, אלי פאלי.
השבוע היה הגילוי הנאות חסר מאוד.
בריטקוף, ששימש כיועץ חרדי במטהו של המועמד משה ליאון בבחירות לעיריית ירושלים, הקדיש חלק גדול מאוד בטורו לתיאור מפלותיו של ניר ברקת:
• ניר ברקת חש על הגובה, כאילו הוא עם חצי רגל בלשכת ראש הממשלה, משאת שאיפותיו, לנציג ציבור חרדי הוא השויץ ‘הבאתי לנתניהו יותר משישים אלף קולו בירושלים ועוד כמה עשרות אלפי קולות בשאר הארץ, נתניהו קיבל יותר קולות מהחרדים בירושלים והכול בזכותי”. אם אכן נכון הסיפור, אין ספק שניר, עף על עצמו.
• הצבת השר זאב אלקין כשר על לענייני ירושלים (“אלקין נשבע לנקום, לאלקין יש שתי תכונות מאד בולטות: הוא עומד במילתו והוא יודע לנקום”).
• הצבת אויבו, איש הרשימה של משה ליאון, ח”כ דודי אמסלם בראשות ועדת הפנים שעוסקת רבות בנושאי ירושלים (האיש כבר הזמין לסיור מקצועי בעיר את השר זאב אלקין וכן את שר הפנים סילבן שלום. ברקת יוזמן מן הסתם לסיור, אך “יעדיף לסייר בעזה כשהוא מלווה במוחמד דף”).
• איום ‘דגל התורה’ שהצליח לדחות את אישור תוכנית הספורטק.
הכול נכון, אפילו מדויק. רק הגילוי-נאות חסר…
5.
מאוד נחמד למכור לעיתונאי חלומות – או יותר מדויק: איומי סרק – על ריצה נפרדת של דגל התורה בבחירות הבאות לכנסת.
אחרי חישובים שערך “פעיל דגלאי בכיר” לעיתונאי יעקב ריבלין בבקהילה, על כך ש’דגל’ מביאה 90 אלף בעלי זכות בחירה, יותר ממחצית מקולות ‘יהדות התורה’, ממשיך אותו “פעיל נלהב”:
“לפי החישובים שלנו יש לנו כבר עכשיו יותר מהנדרש לעבור את הרף. כמובן שבהליכה נפרדת עובדים יותר קשה ואז בוודאי שנעבור”, הוא מסביר איך יעברו את משוכת אחוז החסימה הקשוח.
“מדברים על זה אצלנו ברצינות גמורה”, הוא מוסיף, ברצינות תהומית.
כאילו ח”כ יעקב ליצמן נולד אך אתמול בבוקר ואינו מכיר את מנהיגה הרוחני של דגל התורה, הגראי”ל שטינמן, שריצה נפרדת שתגרום למחלוקת היא הדבר האחרון שמתאים לו להחליט.
אילו רק יכול היה למנוע בחירות, היה עושה גם זאת. במודיעין עילית זה קרה בקדנציות קודמות (לפני עידן ה’עץ’ניקים שכפו בחירות).
מחלוקת בסגנון תשמ”ט היא הדבר שהרב שטינמן יתרחק ממנו יותר מכל, בכל כוחו. גם אם המחיר יהיה שתיים-שלוש ועדות פחות.
אז “פעיל דגלאי בכיר”, חשוב על איום יצירתי יותר. כי גם לאיים צריך לדעת איך.
6.
על פניו נראה קצת שחוק לשגר שוב אל ישובי עוטף עזה את כתב השטח. אחרי הכול, רק שנה חלפה מאז שיגרו מערכות העיתונים החרדיים את כתביהם אל דרום המופגז (ואחר כך עוד כמה פעמים).
אבל כש’יתד נאמן’ מציג השבוע עיתון נטול כתבה משטח, די מרענן למצוא ש’המודיע’ טרח. מתברר, שהעיתונאי (סופר המודיע, השם המכובס של היומון החסידי) משה מיכאל צורן כיתת רגליו עד לכבישים על הגבול העזתי “מצודי-הגדר”.
מבעד למגדל הממוקם בפאתי נחל עוז צפה בהרס של שכונת סאג’עיה שממול, שנה אחרי, ראה את הגדרות האלקטרוניות החדשות שהותקנו על ידי הצבא, את החנויות הסגורות בשל הקשיים הכלכליים, ואת התושבים המסתובבים באפס מעשה.
הוא חזר קצת יותר רגוע.
יותר רגוע, בעיקר כי הבין שבתוככי קיבוץ נחל עוז הוכנסו ספרי קודש ונעשים מאמצים לפתוח… בית כנסת.
7.
בעוד הערכותיהם הפוליטיות של הכתבים הפוליטיים ביתד נאמן’ ובהמודיע (אריה זיסמן, מ.כרמלי) דומות מאוד (“חושבים באותו ראש”), הרי ששני סיפורים שונים מופיעים במדוריהם הפוליטיים.
שני סיפורים חמודים, ששווים ציטוט, שניהם מתארים את המצב העגום של הליכוד.
הסיפור של זיסמן –-המצב העגום של הליכוד בעידן בחירת הח”כים על ידי חברי המרכז:
“הסיפור שנוהג נשיא המדינה רובי ריבלין לספר בהקשר של מרכז הליכוד… הוא זוכר היטב כיצד פנה אליו חבר מרכז ליכוד מבת ים ובפיו בקשה בלתי שגרתית: ..”אתה ירושלמי, ואני צריך שתכין לבתי הלומדת בתיכון עבודת גמר בנושא ‘מקורות המים בירושלים בתקופת בית שני’…”
הסיפור של כרמלי – המצב העגום אליו נקלע ראש הממשלה בנימין כשכל ח”כ מהשוליים האחוריים יכול לאיים ואף לקבל את מבוקשו:
“היה זה מנחם בגין שלאחר שנבחר לשלטון לראשונה נהג לומר ‘זוכרים? פרוטקציה! זה היה שלטון מפא”י, ובכן היא איננה עוד, נעלמה ואיננה עוד – מקץ ארבעה עשורים, בנו של המנהיג ההוא הפך לקרבנה של תרבות הסחיטה הפוליטית, כשלא נמצא לו מקום בוועדה הפרלמנטרית שבה ידענותו ובקיאותו… מאפילות אפילו על אלו של חבר הוועדה החדש, אורן חזן…”
אורן חזן מול בני בגין, כמשל.
8.
אהבתי:
• את טורו של אריה ארליך, תחת הכותרת ‘התקבלה הודעה חדשה’, על תופעת הקבוצות בוואטס-אפ.
• את הטור המבריק של צ’ שפיגלמן, על שבוע השסק העברי – מאחורי הקלעים של האירוע התרבותי השנתי של ישראל. תענוג.
תגובות
אין תגובות