שנה שלמה חלפה מאז חטיפתם ורציחתם של נפתלי פרנקל, אייל יפרח וגיל-עד שער הי”ד.
במדינה שלנו קצב החיים בלתי נתפס. אני מתקשה להאמין שכבר הגענו ליום השנה של הנערים.
מה קרה לאחדות שנוצרה בעקבות האירוע הטראומתי, איך בונים מתוך הכאב דבר חיובי?
מאותם ימים איומים, עברנו מלחמה בדרום עם חיילים רבים שנפלו, מערכת בחירות סוערת ופוגענית ושינויים בהרכב הממשלה. בתוך כך, משפחות הנערים התחילו להתמודד עם אובדן בניהם, כל אחת בדרכה היא.
אולי נראה ששלושת המשפחות באות מרקע דומה, אבל גם בתוך בעולם הדתי-לאומי, לא הכל אותו צבוע באותו גוון.
מעבר לכאבם האישי והמשפחתי, החליטו משפחות נפלאות אלו שהם לא מסתפקים באבלם הפרטי. הם רצו ביחד ליצור משהו חיובי לזכרם. ביוזמת ראש עיריית ירושלים, ניר ברקת הוחלט על פרס שנתי שיעניקו לאנשים או ארגונים שתורמים לאחדות ישראל.
בני המשפחות הרגישו שבאותם שמונה עשר יום, בו עם ישראל – דתיים חילונים וחרדים – השתתף בתפילות ובתקוות של משפחות הנערים, בארץ ובגולה – כולם התאחדו עם המשפחות.
לאחר שנתגלו הגופות, המשיכו גלים של חום לעטוף את המשפחות, והפעם בנסיון לנחם. מקצווי תבל הגיעו יהודים לבתים בו ישבו ‘שבעה’ – באלעד, טלמון ונוף איילון, וגם מי שלא הגיע שלח אגרת. משניות נלמדו, ספרי תורה נכתבו והוקדשו , ובתי כנסת ומדרש הוקמו לזכרם של נפתלי, אייל וגיל-עד.
מחזון למעשה
המשפחות רוצות לקחת את תחושת האחדות ממקום של כאב ומצוקה למקום של בניית העם ומתוך אהבתם אליו. אבל איך עושים את זה? מה היא אחדות שלא מתוך מצוקה?
הם פנו לאירגון גשר (גילוי נאות – כותב השורות הוא יו”ר גשר) כדי לתרגם את חזונם למעשה. גיבשנו ועדת שופטים שכללה חרדים, דתיים וחילונים, והוצאנו קול קורא בארץ ומחוצה לה אודות המיזם.
במקביל התחלנו לחשוב על רעיון של ‘יום אחדות’ שילווה את הפרס. לא בפעילות של יום אחד, אלא כתהליך של בנייה לאורך זמן.
אז מה היא אחדות?
לא פעם שואלים אותי, כיו”ר גשר, איך לדעתי נראית אותה אחדות מיוחלת?
לטעמי, הדרך הטובה ביותר לעשות היא באמצעות המוזיקה.
בתזמורת או במקהלה יש קולות שונים. אין קול הכינור דומה לפסנתר, ואין קול טנור כמו קול הבס. הרמוניה (שם נרדף לאחדות) נוצרת כאשר יותר מקול אחד מצליחים לחיות ביחד. צריך לזכור גם, כי בריבוי הקולות כך ההרמוניה עשירה יותר. החיבור הזה לא בא מאליו. דרושים כמה ערכים בסיסיים:
הראשון – כל אדם חייב להיות בקי בקול שלו, ללמוד אותו, להתאמן עליו ולהגיע לביטחון עצמי ודיוק בביצוע.
השני – יכולת להקשיב לקול או לקולות האחרים. מהות ההרמוניה נעוצה בהבנה שגם לקול אחר יש מקום. נגינה או שירה ביחד דורשת צניעות מכל משתתף, ויש חובה ליצור מרחב מחייה לחבר מקהלה או תזמורת שלידנו.
השלישי – אין הרמוניה באה אלא מתוך מאמץ, כוונה ורצון עז לבנות אותה. אחדות מייצרת תנאים ליצירה, אבל היא איננה נבנת מאליה. תחושת האחדות שבאה בצורה טבעית בעת מצוקה וסכנה, לא מספיקה בעת שלום. אחדות נבנית על ידי מעשים. לבנה ועוד לבנה.
כך גם בונים אחדות במהלך השנה. הצלחנו להכיר מאות יוזמות בעולם היהודי שמחפשות דרך לחבר בין קבוצות שונות. לא מתוך רצון לשנות אחד את שני אלא להשלים ולהעשיר. אלה תורמים לאלה, במעשה או במחשבה.
מותר להיות שונים
אחדות אין פירושה אחידות. ואכן אי אפשר לבנות אחדות אמתית מתוך רצון לאחידות.
כאשר אנחנו מסתכלים לעבר המעגל הקרוב ביותר, המשפחה, ברור לכל כי לכל ילד או חבר במשפחה שוני וייחוד משלו. כל אחד נברא קצת אחר מחד, אך מאידך כולם נבראו בצלם אלוקים.
כך גם במעגלים רחבים יותר. במשפחה היותר רחבה, בחצר, בשכונה ואף בתוך המגזר. כשם שבמשפחה יש גוונים שונים, כך במגזר וכך בעם כולו. קל אמנם יותר באופן טבעי לקבל את השוני מתוך המשפחה הקרובה, אין שום סיבה הגיונית להתייחס אחרת לכל אחד ואחת מאיתנו, גם אם יש השקפות שונות, ודעות שונות.
בט”ז בסיון, 3 ליוני נציין את יום האחדות. מעל מיליון יהודים בארץ ובעולם ישתתפו בפעילות למען אחדות העם. חרדים, דתיים וחילונים ישתפו פעולה למען מטרה זו. בנוסף יוענקו “פרסי האחדות” לארבע זוכים המבטאים קשת מדהימה של אנשים ופריוקטים שעוסקים בבניית אחדות יום יום.
יש לא מעט ביטויים בתנ”ך ובחז”ל שמתייחסות לענין של אחדות בעם ישראל, אבל ברוח זמן מתן תורה שזה מכבר עברנו תמיד אני נזכר ברש”י – “כאיש אחד בלב אחד” – ובמילים ארחות: אנחנו לא מוכנים לקבלת תורה עד שנעמוד כאיש אחד בלב אחד.
המדרש בוחר לב, לא דעה, מגזר או כל מכנה משותף אחר. השבוע נעשה צעדים קטנים, יחד עם המשפחות היקרות ושותפים רבים אחרים, מכל המגזרים, לחבר עוד לב ועוד לב. יהי רצון שיקיים בנו כאיש אחד בלב אחד ונזכה למלא את יעוד עם ישראל של ונברכו בך כל גויי הארץ.
דניאל גולדמן יו”ר גשר
לפרטים על פרס ירושלים לאחדות ישראל ופעילות ביום האחדות –
www.unityprize.org