מדוע כעס המנצח הדגול?

בוודאי הבחנתם שפרשה הקרובה, בה נקרא את פרשת הנשיאים, חוזרת התורה על כל נשיא ונשיא ומפרטת את קרבנותיו הוא, על אף שכולם למעשה מביאים אותו דבר. מה הטעם בכך, האם לא היה קל ופשוט יותר לתאר נשיא אחד ולציין כי כולם הביאו באופן זהה?

התשובה בסיפור שלפנינו.

היה היה מנצח  דגול, טוקסניני שמו, אשר ניצח והכין תזמורות ענק, המורכבים מעשרות רבות של כלים, למופעים יחודיים ולא שיגרתיים, מסתובב היה לו בעולם ממופע למשנהו וכך היה נוהג כל זמן שכוחו עמד לו.

ברבות הימים כאשר נחלש עקב זקנותו, כבר לא יכל לסוע מהכא להתם, ולכן היה מקשיב לקונצרט דרך 'הרשם-קול' - מה שלימים הפך לרדיו.

אותו מנצח, משך אליו הרבה אנשי תקשורת והוגי דעות אשר היו תוהים על קנקנו, והיו מתפעלים מדמותו היחודית.

הימים חלפו, וטוקסניני הזדקן עוד יותר, וכטבעם של אנשים מפורסמים התקבלה אצלו בקשה מעיתונאי מוזיקה מוכר לחבר ספר ביוגרפי על חייו. העיתונאי אף ביקש, כי המנצח המפורסם ישתף פעולה במהלך כתיבת הספר,  וכך יצא ספר יחודי על דמותו של המנצח המפורסם.

טוקסניני ניאות לבקשתו, ופעם בשבוע היו השנים נפגשים לשיחה ארוכה לקראת הספר המיוחד אודותיו.

באחת הפעמים, הודיע המנצח לעיתונאי: ''השבוע אנו לא נפגשים".

- "מדוע"? שאל העיתונאי.

- ''השבוע ביום זה יש מופע גדול הנמצא הרחק ממקום מגורינו, כמובן שלשם איני נוסע אך אני מאזין לאותו קונצרט דרך הרשם קול, ולכן לא נוכל להפגש כרגיל''

- "אפשר לבקש בקשה"? שאל העיתונאי.

- "תמיד אפשר".

- "הייתי רוצה להיות נוכח בזמן הקונצרט כאן אתך, אני מבטיח, הגה אחד לא יצא מפי".

- "מבטיח"? שאל המנצח.

- "מבטיח"!

טוקסניני הסכים, ועיניו של העיתונאי אורו, וודאי יוציא איזה 'סקופ' מעניין מישיבה לצידו בזמן הקונצרט.

הגיע היום, המנצח הדגול ישב בכובד ראש מול הרשם-קול הכבד, אזניו כרויות, מצחו מקומט, וכולו דרוך לקראת הבאות.

האות ניתן והתזמורת מנגנת סימפוניה אשר לא נשמעה כמותה הרבה זמן מעל גלי האתר, הצלילים, הסולמות, המעברים, פשוט נפלא.

אך משום מה, המנצח עצמו לא היה נראה כל כך מרוצה, למעשה הוא היה נראה די כועס. מידי פעם היה מכה באצבע צרדה, ומסנן מפיו איזה משפט המורה על פספוס.

המופע הסתיים.

כאן כבר יכל העיתונאי לדבר: "איך היה ? מקסים נכון"?

- "לא ממש". ענה המנצח.

- "למה? הרי היה כל כך יפה".

- "הקשב נא, ידידי", אמר טוקסניני, "לפי ההוראות שאני נתתי להם היה צריך בתוך כל התזמורת הזו להיות 15 כנרים, ואני שמעתי רק 14. כנר אחד היה חסר, וזה מבחינתי הרס את הכל. נכון שבסך הכל היה יפה, אך לא היה מושלם!

                                                      •

כל אחד הוא מיוחד, נכון, כולם דומים וכולם עושים אותו דבר, לכאורה, אבל זה רק לכאורה.

 כי לכל אחד יחודיות משלו ומהלך חיים שלו, ואף אחד, בעצם, לא יכול להחליף את השני.

ולכן בכל נשיא טרחה התורה וכתבה שוב את כל קרבנותיו, כי אלו אך ורק שלו.

ואולי זה הסקופ.