לא בחיל, לא בכוח, לא בליב”ה ולא במיצ”ב • אז מה כן חייבים?

מנוחה פוקס
|
כ"ד סיון התשע"ה / 11.06.2015 13:14
הסופרת מנוחה פוקס מבקשת משר החינוך החדש לבקר בבתי הספר החרדיים ולהבחין בערכים המיוחדים שלנו • “הבנות קמות לכבודי, כפי שעושות לכל אורח. קמות בשקט כשנכנסת מורה, קמות שוב כי המנהלת מגיעה. הכול בשקט מופתי, ללא תלונה, ללא אנחה”

 החינוך החרדי מתמודד עם הרבה בעיות: אפלייה, סמינרים, צפיפות, חוסר תקציבים, לימודי ליבה, וההתנכלות ל’פח השמן הטהור’.

בימים אלו עלה על כסאו של השר מבית ‘יש עתיד’, שי פירון, מיניסטר חדש: נפתלי בנט, איש ‘הבית היהודי’. בנט, אינו בהכרח דמות חרדית, אבל עם זאת הוא מצליח לעורר הרבה פחות אנטגוניזם מן השר שהשתייך למפלגתו של יאיר לפיד. מה עוד שלצידו ישמש כסגנו מאיר פורוש מיהדות התורה.

האם הגיעו ‘ימי השובע’ כפי שבחרו חלק מכלי התקשורת החרדיים להכריז? או שיש עדיין מה לתקן בחינוך החרדי?

חרדים 10 פנה לעשרה אנשי חינוך ותקשורת מובילים, וביקש מהם לשרטט את מפת הליקויים – כפי שהם רואים אותם – בחינוך החרדי, לצד הצעות שיפור.

מנוחה פוקס: בא ותראה מה זה כבוד למורה, מה זו זהירות בממון הזולת

שר החינוך היקר,

אתה נכנס עכשיו לתפקיד החדש שלך. תפקיד לא נחשק. רבים ויתרו עליו בלא מצמוץ.

מי מוכן להיכנס למיטה חולה?

אתה.

אתה היית מוכן לכך ונטלת לידיך את השררה. ועכשיו לך תמלא את רצונותיהם, בקשותיהם, מאווייהם של כולם.

רציתי לבקש ממך בקשה מיוחדת לרגל כניסתך לתפקיד.

חשבתי מה אבקש למען דור העתיד? למען ילדינו – נכדינו, בסופו של דבר גם למען עצמינו,  ולא ידעתי מהיכן להתחיל.

אולי אבקש חינוך חינם שיכלול גם את ספרי הלימוד היקרים, את התלבושת האחידה הלא זולה כלל, את תשלומי הטיולים והמסיבות, ועוד כמה דברים שבמשך השנה מתבררים כלא נכללים בסל החינם?

אולי אבקש קיצוץ ימי החופשה הגדולה, אותם ימים שאיש אינו מצליח להבין מאין נבראו, מי שפט אותם לחופשה, על מה ולמה.

אולי אבקש מזגנים בכל בתי הספר חסרי המוצר הבסיסי הזה? ואם לא מזגנים, אז לפחות מאווררים פעילים?

אולי אבקש ממך לאסור על אכלוס של למעלה מ-25 ילדים בכיתה? ואם כבר תמנה הכיתה 26 ילדים לפחות להגדיל את שטחה? את מוריה, להוסיף סייעות?

אולי אבקש ממך להקצות יותר שטחי משחק להפסקה, כדי שלא ישחקו הילדות בחבל ויקפצו זו על ראשה של זו במקום על רצפת הבטון?

אולי אבקש עוד מקרנים, עוד לוחות חכמים, עוד מחשבים ניידים לכל הילדים שלא זכו בכאלו? ובנינו, בבתי הספר שלנו מי כבר זכה?

לא ידעתי מה לבקש. ידעתי שזו עת רצון מלפניך השר, אבל אם אבקש יותר מדי, בוודאי לא אקבל דבר. ככה זה בחיים.

החלטתי לבקש משהו אחר. דבר שלא יימדד בכסף ואף לא בזמן, שבזכותו אולי תמצא פנאי להתעסק בדברים החשובים שהזכרתי קודם.

אני רוצה לבקש שתפקח את העיניים ותראה. אני רוצה שתראה מה שאני רואה.

כסופרת, אני מוזמנת לבתי הספר לצורך מפגש עם תלמידים. בבתי הספר שלנו אני עושה זאת יותר בכתות של בנות.

נכנסת לכתה, לפני יושבות צפופות-צפופות ילדות ועוד ילדות, אבל על אף שהן כה צפופות ההרגשה היא של רחבות.

אי אפשר להאמין שמספר כה גדול של ילדות בכיתה. שום רחש לא נשמע. הדבר נכון לכתה א’ יסודי, ל-ה’, ל-ט’ ואף לי”ב. שקט מוחלט, קול דממה דקה בהיכנסי.

הבנות קמות לכבודי, כפי שעושות לכל אורח. קמות בשקט כשנכנסת מורה, קמות שוב כי המנהלת מגיעה. הכול בשקט מופתי, ללא תלונה, ללא אנחה.

אני משוחחת איתן, מוסרת הרצאה –  הן מאזינות בדממה.

כשהן פונות למורה הן עושות זאת בכבוד ובדרך ארץ : “המורה, אני יכולה בבקשה…”

הן מתפללות בשקט וביראה.

הן לומדות בכתה חמה מדי, או קרה יותר מדי, וכמעט לא מתלוננות.

הן קוראות: “גזל, גזל!” לילדה שרוצה להשתמש ללא רשות בטושים הצבעוניים. והן רושמות “השבת אבדה” באותיות ענקיות כשמוצאות מחדד שלא ברור של מי הוא.

כן, אני יודעת שאפשר למצוא גם את אלו שלא. גם אני רואה אותן. אבל כבוד השר, בימים כאלו שבהם לא פוסקים מלהתייסר על אובדן בסיסי ההתנהגות הנאותה בבתי הספר הכלליים, שבהם עורכים חיפוש בילקוטים של ילדים צעירים ומוצאים בהם חפצים מסוכנים, בימים שבהם קוראים למורה בשמו – אני רק מבקשת דבר אחד: פקח עיניך וראה!

ואחרי שתראה, אולי במקום ללמד אותנו מה צריך עוד ללמוד שאיננו לומדים – תמצאו אתם את הדרך ללמד את בתי הספר האחרים איך צריך לכבד מורים; איך גורמים לילדים להיות אכפתיים כלפי הזולת וכלפי בית הספר עצמו; ואיך גורמים לילדים ללמוד בדבקות על אף שבהפסקה בקושי הצליחו להניע רגל מפאת הצפיפות, על אף שאין מקום להניח ילקוט, וליד השולחן מצטופפים לעתים 3 ילדים יחד כתף אל כתף בדממה.

כן, המצוינות לה אתם שואפים חשובה מאד. חדשנות וסקרנות הן אבני יסוד, כבוד לילד בוודאי שאינו מוטל בספק, אבל אי אפשר להגיע לכל זה בלא הקניית ערכים מינימליים.

לא בחיל, לא בכוח, לא בליבה ולא במיצ”ב, לא בקול שאון ולא בממון נביא את הרווחה. בהנחלת ערכי יהדות לדורות הבאים נציל את הנפשות הצעירות שהולכות לצערנו ותועות.

שר החינוך המכובד,

פקח עיניך וראה, צא ולמד והבא את הבשורה העצומה לעם ישראל.

זה מה שאני יכולה לבקש ממך בהיכנסך לתפקיד. זה מה שמצאתי לבקש למען דור העתיד.