1.
יגיע, או לא יגיע? ואם יגיע – יהיה לבוש בחולצה לבנה נטולת עניבה וחליפה או שמא חנוט כיאה לשר בממשלת ישראל?
אלו היו שאלות המפתח שתשובה עליהן עמדה לבשר האם עומד ח”כ גלעד ארדן לשבור את הברוגז בן עשרת הימים מול ראש הממשלה בנימין נתניהו.
אז לישיבת הסיעה הוא לא הגיע. אבל במליאה הוא הופיע, פלוס העניבה, פלוס החליפה.
מתברר שאיוב קרא היה נביא אמת. אולי שאב את ההשראה מקבר יתרו, אולי מהניסיון המר של גדעון סער, האיש שירד מהגלגל והלך לעשות לביתו לתקופה קצרצרה, בתקווה שאו-טו-טו העם יקרא לו לדגל, ומצא עצמו, עדיין, עם בנו דוד.
2.
גם במחנה הציוני לוהטות, מתחת לפני השטח, הרוחות.
הבחירות לתפקיד יו”ר סיעה מעלות את מפלס ה’דילים’ והתככים. גם הידיעות אודות כוונותיו של היו”ר בוז’י הרצוג להקדים את הפריימריז לראשות המפלגה לא מוסיפות לאווירה.
בישיבת הסיעה ביום שני בחר יו”ר הסיעה (בינתיים) ח”כ איתן כבל, לפתוח את הישיבה מבלי לשאת דברים, כמנהגו. “אחסוך לכם את הדברים החשובים שלי”, אמר.
“לאאאאא”, נשמע קולה של ח”כ שלי יחימוביץ (הגיעה לישיבה, למרות שח”כ ציפי לבני נשאה דברים) ספק ב’עוקץ’, ספק בהומור.
“אם תגידי שוב, אז אולי”, השיב כבל בחיוך.
המלחשים (כינוי לנביאי קונספירציה) טוענים בעקשנות כי שלי “עם חצי רגל בקואליציה”. על פי אותה תיאוריה, אם חפץ בוז’י הרצוג חיים, אל לו להקדים את הפריימריז, באשר רגע לאחר שינצח אותה (הוא מקדים כדי לתפוס את יחימוביץ בלתי מוכנה) היא תאסוף עוד כמה חברים (קואליציה חביבה וחדשה נוצרה מחדש בינה לבין ח”כ עמיר פרץ, מי שהביאה ל’עבודה’ בעבר, אך הסתכסך איתה וערק ל’תנועה’ של לבני) – ותקפוץ אל עגלת הקואליציה והג’ובים.
איך אמר בוז’י בישיבת הסיעה? “ממשלת פירוק לאומי”.
אותו, אגב, תשאיר יחימוביץ’ עם ידידתו החדשה, ציפי לבני. עד שתמצא לעצמה, כמו היונה, מנוח חדש לכף רגלה…
3.
בש”ס מתחילים בעלי התפקידים החדשים לתפקד.
אם בשבוע שעבר לא קיבלו עיתונאים כל הודעה על ישיבת הסיעה (החלק הפתוח לתקשורת), הרי שהשבוע כבר נחתו הודעות. החריקה הייתה קצרה ביותר.
שעות הכינוסים של הסיעות השונות מתנגשות זו בזו. בליכוד הכריזו על השעה 15:00, ש”ס וגם ישראל ביתנו התיישרו על השעה 15:30.
אלא מה? מזה שנים קיים נוהל ולפיו ראש הממשלה מגיע באיחור לישיבות הסיעה. מחצית השעה נחשבת לאיחור סביר. לעיתים מדובר בהרבה יותר.
מה שגרם לכך שהעיתונאים (עם כל הכבוד לש”ס, ישיבת סיעה בה נוכח ראש ממשלה נחשבת יותר) הגיעו לסיעה של השקופים באיחור.
נכנסו, הציבו מצלמות, יו”ר הסיעה השר אריה דרעי כמעט פתח את פיו לדבר, אלא שבדיוק אז החליט יועץ התקשורת החדש, ברק סרי, כי טרם הסתיימו הדיבורים עם הח”כים, ולכן על התקשורת לפנות את מקומה ולהמתין… בחוץ.
העיתונאים, עם ממושמע הדרך כלל, עד מהרה פינו את החדר, לטובת ריצה במסדרון – היישר אל סיעת ישראל ביתנו (גם מי שלכתחילה החליט לוותר עליה לטובת ש”ס).
הבהרה קצרה לסרי, והחלטתו השתנתה. ושוב שעטו העיתונאים פנימה, רק כדי לשמוע שאם מע”מ אפס לא ייושם כפי שהובטח בהסכם הקואליציוני, הדבר יוביל לצעדים נחושים, עד כדי פירוק הממשלה, מצד שר הכלכלה.
אגב, הודעת הדובר לתקשורת חרדית גואל ועקנין לא כללה אזכור של האיום המרומז. רק מי שצילם בווידאו את דרעי מדבר יכול היה להעניק לקוראיו את המידע המדויק.
בלהט מרוץ המאיימים על נתניהו (ארדן עד לפני יממה, אלקין עד שקיבל לידיו את תיק ירושלים, ניר ברקת שזועם על הפקדת תיק עיר הקודש בידי זאב אלקין, וכעת נוסף גם דרעי לרשימה), דומה כי יגדל מספרם של המאיימים (אלו שנושעו, ה’לשעברים’, ואלו שטרם) על המרוצים.
איך קרא לזה בוז’י? ממשלת קרקס לאומית.
4.
שני חברי כנסת לשעבר מעוררים התפעלות על מידת ההתמדה שלהם. שניהם מגיעים לכנסת, שבוע אחר שבוע, כאילו לא חדלו מלכהן.
שניהם מקווים כי החוק הנורבגי הקטן יעבור.
האחד – אברהם מיכאלי, עו”ד לשעבר שסגר את משרדו לטובת כהונתו כח”כ. לא פשוט לפתוח משרד מחדש, גם לא פשוט לחיות בהיעדר משכורת מסודרת.
בש”ס לא ממש הבטיחו לו דבר, אבל עיון בהסכם הקואליציוני לימד כי החוק לפיו יוכל שר בסיעה הקטנה מ-12 מנדטים להתפטר, לטובת הח”כ הבא ברשימה, מאפשר לו מרחב של תקווה.
האם אכן יפרוש דרעי מתפקידו כח”כ ויאפשר למיכאלי להיכנס לכנסת? והאם – אם וכאשר יפרוש – לא יעשה זאת לטובת הבא ברשימה, חיים ביטון (מיכאלי לא יוכל להתווכח עם הוראת מועצת חכמי התורה)?
ימים יגידו.
חברו מסיעת יהדות התורה נמצא במצב הרבה פחות טוב. בהסכם הקואליציוני נכללים שרים, אבל לא סגני שרים. אז נכון שיש ‘מילה’ של נתניהו, אבל לך תבנה על זה לשכה בכנסת.
מה גם שסגן השר יעקב ליצמן כבר הודיע כי אינו מתכוון לפרגן לסיעה-אחות ‘דגל התורה’ את התענוג. האם יתנדב לעשות זאת סגן השר מאיר פרוש? והאם לא יתקל בחומת התנגדות של חבריו לסיעה מ’אגודת ישראל’?
ימים יגידו.
עד שיגידו, ממשיכים שני הלשעברים להגיע לכנסת, בעקביות מרשימה.
5.
החריקות מכיוון יהדות התורה הופכות צורמות.
אז ככה: בדיוק כמו לפני שבוע גם ביום שני השבוע החרימו ח”כי דגל התורה את ישיבת הסיעה השבועית, כשברקע שני מאבקים. האחד לא פחות מדמם ממשנהו.
נתחיל בראשון: ב’אגודת ישראל’ (יעקב ליצמן, מאיר פרוש, מנחם אליעזר מוזס, ישראל אייכלר) דורשים לקבל לידיהם לא פחות מ-6 ועדות (3 לכל משתתף – אייכלר את מוזס), כאשר למשה גפני ולאורי מקלב ישאירו 4 בלבד, שניים לכל אחד.
בדגל התורה מתעקשים: אנחנו דורשים חלוקה של חצי-חצי, לכל הפחות, אם לא יותר. מה שאומר שיו”ר הקואליציה צחי הנגבי לא יקבל לידיו את רשימת הח”כים ששובצו לכל ועדה, ח”כי יהדות התורה לא ישובצו בוועדות, וההשתתפות תתנהל בשיטת ‘כל הקודם זוכה’.
“יש לך ספק מי מהארבעה יקדים להיכנס לכל דיון בכל ועדה, כשהתחרות היא אייכלר-מוזס מול מקלב-גפני?” – שואל גורם בכיר בדגל התורה, שבטוח שחריצותם של השניים האחרונים תנצח את שני ח”כי אגו”י.
“שלא יביאו שמות, יותר טוב”, סגר את הנושא.
אני, במקומו, לא הייתי ישנה רגוע. מה יעשה אם יחליטו אייכלר את מוזס, כצעד פרובוקטיבי, לעבור לגור בכנסת, כולל לינה וארוחת בוקר, רק כדי לזנק לכל ועדה?
אבל זה עוד כלום לעומת המאבק האמיתי: תפקיד ח”כ ליעקב אשר. בנושא הזה, יודעים בדגל התורה, נחושים בחזון איש 5 כפי שלא היו נחושים מעולם.
גפני, מצידו, יעשה הכול, כולל הפעלת לחצים על נתניהו, להכליל סגני שרים בחוק הנורבגי. אלא שזה עדיין לא מספיק, באשר החברים מתנגדים בכל תוקף שאיש ‘אגודה’, “משלנו”, יפרוש לטובת איש ‘דגל’.
יותר מ-25 שנה חלפו מאז בחירות תשמ”ט הסוערות, וביהדות התורה שוב מתגוששים שני פלגים.
6.
דיירי בית הנשיא שפשפו עיניהם בתימהון למראה המשלחת שהציפה באחת את המקום.
תודו, לא בכל יום עושים את דרכם אדמו”רים (האדמו”ר מויז’ניץ, האדמו”ר מרחמסטריווקא), ראש ישיבה ליטאית (הגאון רבי ברוך דב פוברסקי ראש ישיבת פוניבז’), ואיתם ‘גוזרי הקופון’ סגן השר יעקב ליצמן (האיש והבריאות) וחבורת עסקנים חרדיים.
כשביקשו להתקבל במעונו של נשיא המדינה רובי ריבלין, איש לא שאל למטרת בואם. לא מנומס.
מן הסתם העלה הנשיא בעיני רוחו את דמותו של דוד בן גוריון, מי שהטריח עצמו עד למעונו של החזון איש לפגישה, כשבמעונו שלו ביקרה משלחת רבנים כבודה (גיוס בנות), אולי גם את דמותו של קודמו בתפקיד, שמעון פרס, שהביקורים שלו אצל הגר”ע יוסף זצ”ל כבר רבו מספור, וציפה לפגישה בהתרגשות גדולה.
אילו רק טרח אי-מי לעדכנו מהי מטרת הביקור יתכן והיה נמנע ממנה, או אולי מתנה מראש אי אלו תנאים. אבל איש בסביבתו לא שאל, איש בסביבת האורחים הנכבדים לא טרח לעדכן, והפגישה, שהחלה בחגיגיות יתירה, הפכה עד מהרה לצורמנית.
מתברר, כי היה זה מפגש שהוגדר כ”השתדלות למען פדיון שבויים”. מסוג המפגשים שהתקיימו במהלך השנים למען שחרורו של המרגל הישראלי יונתן פולארד, רק שהפעם היה זה לא למען מי שמסר נפשו למען בטחון מדינת ישראל כי אם למען אסיר חרדי, המרצה מאסר ממושך על עבירות שחיתות וגניבה.
לפני כ-15 שנה הורשע מרדכי יצחק סאמט בעבירות חמורות שכללו מרמה והלבנת הון. מאז ועד היום הוא שוהה במאסר.
אילו יכול היה ריבלין, היה קופץ מכיסאו כנשוך נחש כששמע על מטרת הגעת המשלחת. ההתחלה לא רמזה על המשכה. דברי תורה, סיפורו של ריבלין על ייחוסו המשפחתי (משפחת ריבלין, מתלמידי הגאון מוילנא), כשהוא חובש לראשו את כיפתו, כמנהגו מימים ימימה, ומעת לעת תיבל את דבריו באידיש, בניצוחו של סגן ראש עיריית ביתר, יצחק רביץ (בעלה של הרל”שית המצליחה, רבקה רביץ).
אבל אז הגיעה הפואנטה שלשמה התכנסו. האסיר.
איך אמר להם הנשיא? אילו ידע שגדולי תורה יטריחו עצמם מבני ברק, היה הוא נוסע אליהם, כדי שלא יבטלו תורה.
מה לא אמר להם, ואולי חשב בליבו? אילו ידעתי שהגעתם למעוני כדי להשתדל עבור אסיר, הייתי מפנה אתכם ישירות ומיד אל הכתובת הנכונה – משרד המשפטים…
בראשותה של השרה, איילת שקד.
לתשומת ליבך, איילת. אם תקבלי פנייה מצד אחד המאכערים החרדים לפגישה עם גדולי האדמו”רים והרבנים, אל תסתחררי מהחיבוק החרדי.
בדקי האם אין אסיר מסתתר מאחוריה.
7.
ובקטנה:
• זוכרים את המועצה החברתית שהוקמה על ידי תנועת ש”ס בערב הבחירות? ובכן, מתברר שלפני מספר ימים היא קיימה פגישה. אם ניסה אי-מי לספר לכם כי מטרת המפגש הייתה ‘ייעוץ חברתי’, בירור שלי עם אחד מהמשתתפים הנכבדים העלה כי מטרת המפגש הייתה להעשיר את הנוכחים בידע על עבודת הממשלה, על המו”מ הקואליציוני וכיוצא באלו.
אמור מעתה, פרקי העשרה למועצה המייעצת. האם המפגש הבא ייערך ערב הבחירות הבאות?
• חשבתם שרק לכנסת יש יום בחירות? גם תא הכתבים הפרלמנטריים חשק בבחירות. כמו בריצה לכנסת, מועמדים הציגו מועמדות, החברים הגיעו לבחור. המנצחים, אם התעניינתם: עמרי נחמיאס היו”ר, ולצידו להב חרקוב וגדעון אלון. חדר ההצבעה: חדרה של העיתונאית לילך ויסמן מגלובס, שגם תרמה את המעטפה והדפיסה את הפתקים.
המועמדים, אגב, נבחרו ‘פה אחד’. אפילו עיתונאי חרדי שסינן “למה אשה, למה” הצביעה בעדה…
• עם תום הליך הבחירות ולאחר היוודע התוצאות, צעדו הבוחרים, כמו גם הנבחרים המאושרים, אל חדר סיעת הליכוד, לתדרוך חגיגי וראשון של יו”ר הקואליציה החדש ח”כ צחי הנגבי. כמי שנכחה (וגם השתתפה בבחירות, כמובן) אוכל לומר שהוא עבר בהצלחה את טבילת האש.
• חשבתם שמזכיר סיעה הוא תפקיד זוטר, בטח כשמדובר בעיתונאי ותיק כמו אשר מדינה? גם אני חשבתי. מתברר שטעינו.
מבלי לברור בטיב התפקיד שהוצע לו, זינק מדינה אל הזירה והפך תוך ימים אחדים לסיפור הצלחה. החוק הראשון אותו הגישה הסיעה כבר הספיק לעבור דרכו. הוא היזם. מה שהחל בפגישה שלו עם נתן אלנתן, יו”ר ש”ס בתל אביב, ובסיפור על פקחי העירייה שפרצו לשמונה בתי כנסת, תלשו מזגנים וסחבו חפצים, רק בשל חוב שלא שולם – הפך עד מהרה להצעת חוק (חתום, ח”כ יואב בן צור).
בקצב הזה, בקצב שלו, צפו למבול של הצעות חוק בקדנציה הקרובה.
איך הגדיר את זה אחד מהפעילים? “את דרעי לא מעניין מה הכותרת של התפקיד ושל האיש, הוא צריך בסביבתו אנשי עשייה, נקודה”.
• קשה לפגוש את סגן שר הרווחה משולם נהרי בימים אלו. על פניו ארשת עצבות – זכר לאבל על סגנות שר החינוך, תפקיד עליו חלם ואותו לא זכה לקבל. גם קבלת הפנים הצוננת של שר הרווחה חיים כץ לא ממש עשתה לו טוב על הלב. אז נכון שחברי מועצת חכמי התורה (ובעיקר, הגר”ש בעדני) לחצו ודרשו, אבל סגן השר מאיר פרוש לא התלהב; מן הסתם גם השר עצמו, נפתלי בנט שטרם סיים לעכל את ההנחתה של סגן חרדי אחד, לא ממש קפץ משמחה.
אז בינתיים יכול סגן השר לקוות לנס משמים. ואולי גם להתנחם – שר בלי תיק בקדנציית ממשלת נתניהו הקודמת היה משעמם יותר. הגם שנהרי, גם כשהוא מתפקד כח”כ מן המניין, עושה ופועל.