‘הרצוג’ מוכיח שבוז’י לא מתאים

אני הראשון להסכים.

ל’יועצים האסטרטגיים’ למיניהם אין את ההשפעה שהם מייחסים לעצמם. מעמדם נבנה על סיפורי אגדות ובעיקר על חוסר הבטחון של המועמדים.

אין סיבה לשלם לספי שקד, האסטרטג של ש”ס, סכום מטורף של 750 אלף שקלים לחודשיים וחצי. אני די המום מזה שהשטח של ש”ס לא התקומם קשות על כך שבתקופה בה היו”ר הכניס את המפלגה לגרעונות מטורפים’ והוציא סכומים בלתי נתפסים למפלגה של שבעה מנדטים, שילמו סכום מופרך כל-כך, אבל כנראה שזה לא זמן לריב עם אריה דרעי, בדיוק שעומדת למרגלותיו אימפריה של מינויים וחוזים.

באותה נשימה, אם משה קלוגהפט, האסטרטג של ‘הבית היהודי’, באמת קיבל 1.2 מיליון שקלים על הקמפיין בו ירדה המפלגה ב-50 אחוזים, אז באמת שמדובר בשודד הראשון בלי מסכה בתולדות הציונות הדתית.

עם זאת, פה ושם לקמפיין יש משמעות.

תגידו מה שתגידו על התוצאה של הליכוד ונתניהו, זה יהיה מגוחך לא לתת קרדיט לקמפיין שהעלה את הליכוד ב-50% – מ-20 ל-30 מנדטים, בשעה ששום דבר משמעותי לא קרה בעולם האמיתי.

•

לקמפיין של הרצוג עמדה משימה קשה במיוחד: הרצוג הוא מועמד חלש, אין לו הישג משמעותי להציג, או השקפת עולם עליה הוא מוכן להתאבד. ועדיין, הקמפיין של הרצוג היה גרוע במיוחד. זה לא נאמר עכשיו רק כי התוצאות צובעות לנו בדיעבד את העבר.

ממש לא היה צריך להיות גאון שיווקי כדי להבין שהדבר הכי חשוב שהרצוג צריך לעשות זה לייצר את התחושה שהוא מנהיג חזק.

זה היה ברור בזמן אמת ששאול מופז, עם התדמית הקשוחה, עדיף בהרבה כביטחוניסט של המפלגה על הארומה הלפלפית שמפיץ סביבו עמוס ידלין. ממש לא היה צריך את ראובן אדלר כדי להבין שחיבוק הדוב של ציפי לבני עושה רק רע למנהיגות של בוז’י הרצוג.

לא בטוח שגם הקמפיין הכי טוב בעולם היה משנה את התוצאה של הרצוג, אבל זה לא אומר שנכון היה לנהל מסע בחירות על בסיס סיסמאות שהבטיחו עולם ללא זקנים עניים.

כל קמפיין בנוי ממסר שלילי ומסר חיובי. אחרי תקופה ארוכה של היסוס, ולמרות שזה מנוגד לטבעו, הרצוג הצליח להתחיל לתקוף את נתניהו. אין בוחר שלא הבין למה לדעת הרצוג, נתניהו לא צריך להיות ראש ממשלה. הם רק לא שוכנעו שבצד השני יש מישהו שאפשר להאמין בו.

חוץ מהתשדיר המפורסם שהזכיר את העבר של הרצוג ב-8200, לא נעשה מאמץ הכי קטן לשווק את דמותו של המועמד. אפילו דברים בנאליים כמו תעמולה על הישגיו של הרצוג כשר רווחה או שיכון, לא נעשתה.

ואל תגידו לי שפשוט לא היו הישגים משמעותיים. אני יודע את זה, אבל זו תעמולה, לא? האם יאיר לפיד לא הוריד את יוקר המחייה רק כי עצרו אותו באמצע? האם הערבים נהרו באמת לקלפיות? אני לא חושב שצריך לעודד תעמולה שיקרית, אבל למצוא שניים-שלושה הישגים כשר רווחה או שיכון ולנפח אותם, זה נראה לי דבר מאוד סביר לקמפיין.

האם ליקוייו של בוז’י כמועמד משליכים על תפקודו האפשרי כראש ממשלה? אין לזה תשובה חד משמעית.

חוסר הנכונות להתעמת והקושי לקבל החלטות בוודאי היו צצים גם כראש ממשלה.

יש גם צד שני. לראיונות האנמיים לא הייתה השפעה של ממש וליכולת לשמור על יחסים טובים עם כולם, שלא ממש עוזרת בקמפיין, דווקא הייתה יכולה לשרת את ראש הממשלה הרצוג.

•

הרצוג, כנראה, בטוח היום שעשה טעות נוראית כשהסכים לתת למצלמה של ענת גורן ו’המקור’ לתעד אותו. אני בטח לא נמצא בעמדה להתווכח על זה, בהיותי בעל עניין מובהק.

בכל זאת, הערה קטנה: הציבור ממילא חשב שהרצוג הוא לא ממש מנהיג וייחס לו תכונות של חולשה ובלבול.

אין ספק שהסרט ‘הרצוג’ יוצק תוכן ויז’ואלי ובשר לתוך הדימוי הדי מוצדק הזה.

מצד שני, בפעם הראשונה, נדמה לי, שהציבור גם נחשף לתכונות הטובות של הרצוג. האנושיות, המודעות, ההגינות, חוסר הנהנתנות.

האם המחיר שווה את התמורה?

לבוז’י הרצוג, שרואה את עצמו כמועמד עתידי שוב לראשות ממשלה, בטח שלא. אבל מי שחושב כמוני שממילא הוא לא היה מקבל הזדמנות שנייה, אז לפוליטיקאי הרצוג זה עשה שירות נפלא.

• המאמר הופיע ב’הארץ’: http://drucker10.net