אחרי מחזיק המפתחות של לבני: מי התקווה הבאה של האליטה הלבנה

הסרט של ענת גורן על הקמפיין של בוז’י הרצוג הוא לא פחות מתחקיר מרתק. גורן מותחת קו ישיר בין התחקיר שלה מ- 2006 בשם ‘כל אנשי הקמפיין’ על הקמפיין של קדימה לבין הקמפיין של הרצוג.

היא מצליחה להציג את ערוותם של מי שהיו הצד המנצח לפני 9 שנים לבין מי שהפסיד לפני יותר מחודשיים. דומני כי המשפט המעניין ביותר בסרט היה המשפט של הקמפיינר ראובן אדלר, לפיו הרצוג נראה כמו מחזיק המפתחות של לבני.

אך עם יד על הלב יש להדגיש: אם הרצוג היה מנצח את נתניהו, הרי שלא היינו רואים את רוב הקטעים המביכים הללו.

 הבוחר הישראלי העניק הוכחה ניצחת לכך שפוליטיקאים ממפלגת העבודה לא יכולים להביא שלטון. הרי מערכת בחירות העניקה לשמאל הישראלי ולמפלגת העבודה את כל הכלים לבצע מהפך, אך הוא לא מומש.

איש ליכוד בכיר אמר לי, והוא לא היחידי: “העבודה חייבת למצוא מועמד בטחוני לראשות הממשלה. בני גנץ הוא תקוותם האחרונה”. אבל לדידי, גנץ הוא לא התקווה אחרונה של השמאל, אלא דווקא יאיר לפיד, משום שלפיד הוכיח כי הוא פוליטיקאי מהזן שלא סופר את סביבתו.

אין ספק כי בתקופה הקרובה יהא הרצוג יו”ר האופוזיציה בתואר, אך בפועל מי שינהיג את האופוזיציה יהיה לפיד.

לפיד הוא התקווה הבאה של האליטה הלבנה, לפיד יבנה על כך שבבחירות הבאות הוא יוביל את המחנה. באחד מהראיונות שלו ערב הבחירות האחרונות השיב לפיד בנחרצות כי הוא יתמיד בעשרים השנים הקרובות בלקיחת חלק אקטיבי בפוליטיקה הישראלית.

ערב הבחירות התקיימו שיחות ועלתה השאלה האם על המחנה הציוני להתאחד עם לפיד, אך לפיד לא היה מוכן וזה אומר המון.

צריך לזכור: לפיד רוצה להיות ראש ממשלה. הוא הוכיח בבחירות האחרונות שהוא יודע לנהל קמפיין והוא מאמין שבסיבוב הבא הוא היחיד שיכול להנהיג את גוש המרכז שמאל.

אמנם, הוא נמצא בבעיה כי החרדים לא ילכו איתו, אבל הוא מאמין כי יצליח להביא לממשלה בראשותו את שאר מפלגות הלווין של הליכוד: הבית היהודי, ליברמן וכחלון.

מקורב להרצוג הגיב : “לפיד בראש מחנה? הוא כבר היה בעיתון ‘במחנה'”.

פרשת רות דוד מגלה טפח מההתנהלות הרעה של הפרקליטות, אך הבסיס לשחיתות במערכת המשפט היא הבסיס של המשטר העות’מני בארץ ישראל. אמנם, אפשר לומר שיש גם השפעה של המנדט הבריטי, אך בפועל מערכת המשפט והפרקליטות נגועה בשחיתות מוסווית – בדיוק כמו בטורקיה עד 1917.

שמועות טוענות כי לבכיר לשעבר בשרות הציבורי שמקורב לבייניש נסגר התיק. אין ספק שזאת שמועה ובזמנו, כאשר סיפרו לי, אמרתי שלא יכול להיות.

היום אני אומר שהכל יכול להיות.

בעבר העליתי רעיון של פוליגרף לשופטים. עכשיו צריך לקבוע כי כל מי שמכהן כשופט, תובע או קצין משטרה בכיר, חייב לעבור כל תקופה של שנתיים-שלוש בדיקת פוליגרף.

אין לי ספק כי כאשר יהיה בזכרון של אותה אישיות האפשרות של בדיקה באופק, היא לא תסטה מדרך הישר.

בני ביטון, ראש עיריית דימונה, הוביל את המאבק נגד הפיטורים של עובדי כי”ל בתקשורת בתבונה רבה.

היו מי שהזכירו כי תושבי דימונה אשמים במצב, רק משום שהצביעו ליכוד ו”תראו שנתניהו לא עושה כלום”.

אז בואו נזכיר שהממשלה רק החלה את דרכה השבוע, וכבר ירד שר הכלכלה אריה דרעי בראש צוות ממשלתי, כדי לבחון מקרוב כיצד להגיב ומה לעשות. ללא ספק, אם כחלון יצטרך, הוא יממש את האופציה של מניית הזהב הממשלתית.

האם מצפים שהממשלה תעזור רק למי שבחר בה?

אולי הצאצאים של מפא”י ההיסטורית היו רוצים לנהוג כך. הליכוד והשותפות שלו לא מתכוננים לפעול בצורה כיתתית, אלא בממלכתיות.

לדוגמה, השבוע ישב במזנון הח”כים השר ישראל כץ. ניגש אליו ח”כ איימן עודה, ראש הרשימה הערבית המשותפת, ואמר לו כי הוא השר שעשה למען המגזר הערבי רבות.

זאת דוגמה לכך שממשלת הליכוד אינה פועלת כממשלה מגזרית, למרות שללא ספק יש עוד הרבה דברים ונושאים שצריך לשפר.

כבר בשבוע שעבר הזכרנו את הרוטציה במשרד התקשורת, שאמורה להתקיים בעוד שנה עם יו”ר הקואליציה ח”כ צחי הנגבי – ושאלנו: האם אופיר אקוניס יממש את הרוטציה או שיעשה תרגילים כפי שעשה בעת שהיה צריך לקיים את הרוטציה עם כרמל שאמה על ראשות ועדת הכלכלה?

קבלנו הרבה תגובות. אחת מהן הייתה הצעה להציב באנר עם שעון עד לקיום הרוטציה. אמצנו את הרעיון ועכשיו יש באנר בליכודניק עד לקיום הרוטציה.

נראה האם יעמוד בה. אנו מקווים שכן, משום שהנגבי כל כך ראוי להיות שר.

יש מתקפה על נתניהו על שהוא מחזיק את תיק התקשורת. האם זה נכון או טוב, אני לא יודע. אך אם נתניהו ישכיל לבצע מהלך, תוך כדי הקדנציה, כאשר יהפוך את משרד התקשורת לרשות תקשורת שתהיה כפופה למשרד ממשלתי – הרי זה מבורך.

למיטב זכרוני, רוב שרי התקשורת המליצו על מהלך כזה: מנשיא המדינה רובי ריבלין ועד שר האוצר משה כחלון.

בדרך כלל שר התקשורת ממליץ על הקדנציה שאחריו. קרוב לוודאי שאם המשרד לא נמצא אצל שר עכשיו, יכול ראש הממשלה לבצע מהלך נדרש.

נשיא ארצות הברית הופיע בחג השבועות בבית כנסת, עם כיפה על הראש, וניסה לזנב בנתניהו. וזה אחרי ראיון שהעניק בשבוע שעכבר, בו תקף את נתניהו.

מה שרע באיש הזה, שהוא רק שכח שמאז ‘נאום קהיר’ הוא הבעיר את המזרח התיכון בכל פרמטר.

נשאר לנו לסבול אותו עוד שנה ומחצה.

עברנו את פרעה ונעבור גם אותו.

ציפי ליבני, ביהירות ושחצנות, התראיינה ביום שישי ברדיו.

כאשר אמרה: “אני הבאתי להרצוג עשרה מנדטים” – היא רק שכחה לומר לנו שהיא הגורם שמנע מהפך. אין ספק כי ליבני היא גיבנת על גבה של מפלגת העבודה.

אם נוסיף את חברי הכנסת הפוסט-ציונים בעבודה יש פה גיבנת גדולה.

חברי ישראל ביתנו נמצאים בכאוס מסוים: מצד אחד הם נאמנים לבוס, אך מצד שני יש בקיעים בחומות הנאמנות.

לא, אין עריקים כעת וכפי הנראה לא יהיו, אך קיטורים בשיחות מסדרון נשמעים גם נשמעים. אפילו חברי הכנסת החדשים לאט-לאט מבינים שהם נמצאים במקום שלא מתאים להם, וגם באופוזיציה הם שותפים לא טבעיים.

האם הם יוכלו להעביר או להציע חוק אחד בנושא משילות?

מצד אחד אנו שומעים את ליברמן מלין על נתניהו שנפגש עם ח”כ איימן עודה, ומצד שני הוא נמצא בחזית משותפת איתו להפלת ממשלת ימין.

ליברמן מאמין כי הכל בר תיקון ולכן הוא ממשיך בשטיקים שלו. רק לפעמים אתה מגלה שעברת את הגבול. גם נאמניו כבר אינם מבינים מה הוא עושה.

מאז הבחירות בירושלים הוא לא עובד עם הראש, אלא עם הרגש. ורגש הנקמנות גובר על כל רציונאל אצלו.

כך נוהג אדם אובדני.

אל תפקיד שר החוץ מצטרפים שניים שאוחזים בקרנות: מצד אחד סגנית השר ציפי חוטובלי, שכבר מדברת כמו דיפלומטית וכבר לא נחרצת בביטויים שלה, ומהצד השני נמצא סילבן שלום, שהחליף את ציפי ליבני בתפקיד האחראי על המו”מ עם הפלסטינים.

הערבים כבר הגישו כתף קרה לסילבן בהתבטאות שלהם, שכן הם מתגעגעים לליבני, אותה סובבו על האצבע. הם מבינים שסילבן לא יאכל את הנוכלויות שלהם: ניהול תהליך מצד אחד, ומהצד השני רודפים את ישראל בכל צורה.

אך מה שברור, עד שליברמן או הרצוג לא יכנסו לממשלה, נתניהו הוא שר החוץ.

• אריק זיו הוא עורך אתר ‘ליכודניק’ http://politicorrect.co.il