החינוך החרדי מתמודד עם הרבה בעיות: אפלייה, סמינרים, צפיפות, חוסר תקציבים, לימודי ליבה, וההתנכלות ל’פח השמן הטהור’.
בימים אלו עולה על כסאו של השר מבית ‘יש עתיד’, שי פירון, מיניסטר חדש: נפתלי בנט, איש ‘הבית היהודי’. בנט, אינו בהכרח דמות חרדית, אבל עם זאת הוא מצליח לעורר הרבה פחות אנטגוניזם מן השר שהשתייך למפלגתו של יאיר לפיד. מה עוד שלצידו ישמש כסגנו מאיר פורוש מיהדות התורה.
האם הגיעו ‘ימי השובע’ כפי שבחרו חלק מכלי התקשורת החרדיים להכריז? או שיש עדיין מה לתקן בחינוך החרדי?
חרדים 10 פנה לעשרה אנשי חינוך ותקשורת מובילים, וביקש מהם לשרטט את מפת הליקויים – כפי שהם רואים אותם – בחינוך החרדי, לצד הצעות שיפור.
יואב ללום: שלושה פתרונות לפשעי האפלייה
נפתלי בנט שלום,
עם כניסתך לתפקיד החשוב שר החינוך, יש בידיך את הכלים למנוע את המחזה השנתי הקבוע של המכסות והאפליה בסמינרים, על בסיס מוצא אתני. מאחר ובמה זו הינה חרדית, אינני רואה צורך להרחיב על הבעיה המוכרת, על המכסות המבישות, ועל תחנוני הורי התלמידים הספרדים למוסדות החינוך המתוקצבים על ידי המדינה – המסרבים לרשום את ילדיהם.
על גבי פלטפורמה מכובדת זו אבקש להעביר שלוש הצעות לפתרון. כל אחת מההצעות יש בה כדי לשפר מאוד את מצב האפליה והמכסות הקיימים בסמינרים החרדים, כאשר הערים הבעייתיות הן: ירושלים, ביתר עלית, מודיעין עילית, בני ברק.
פיתרון א’ – בתי ספר אזוריים
לכל סמינר יוגדר אזור ממנו הוא מקבל את כל תלמידות בית יעקב שבאזורו. במקביל הוא לא יהיה רשאי לקבל מאזורים אחרים. בסופו של יום ילדה צריכה לעשות שיעורי בית, והיא צריכה חברה שגרה לידה, ולא כזו שמתגוררת בקצה השני של העיר. היתרון בפיתרון הזה הוא שאנו מרוויחים גם את הגיוון במעבר מבית ספר יסודי לסמינר, ומאפשרים לתלמידה פתיחת דף חדש עם חברה חדשה.
הבעיות במודל הזה הן: 1. הקונספט הזה עלול לשמור על הרכב העדתי לפי שכונות (כמו בשכונות שמואל הנביא בוכרים וכדו’). 2. בעיית הסמינרים החסידיים.
פיתרון ב’ – בתי ספר ממשיכים
כל בתי הספר היסודיים יהפכו גם לסמינרים והבנות ימשיכו עד כיתה י”ב באותו בית ספר.
הבעיות במודל הזה הן: 1. אין גיוון במעבר מבית ספר יסודי לסמינר. 2. לא מאפשרים מבחינת התלמידה פתיחת דף חדש עם חברה חדשה. 3. התנגדותם של מנהלי הסמינרים תהיה עזה, ובלתי קלה לגישור. 4. מורות רבות יאבדו את מקור פרנסתן.
פיתרון ג’ – בתי ספר מזינים (הפיתרון המועדף בעיני)
תלמידה מתחילה ללמוד בכיתה א’ – היא יודעת באיזה סמינר היא תמשיך ללמוד בכיתה ט’. היא לא צריכה לעבור הליך הרשמה. הכיתה עולה מכיתה ח’ לכיתה ט’ כמקשה אחת. מנהלי הסמינרים יוכלו לסדר מחדש מתוך הכיתות שקיבלו את הבנות שהתקבלו לכיתות מקבילות, ולאפשר חברה חדשה, גיוון ופתיחת דף חדש.
חשוב להבהיר: בסמינרים הנחשבים – קיימות 6-9 כיתות בשכבה. מה שמעלה את השאלה מדוע כה קשה לשים כמה כיתות מבתי הפר היסודיים הספרדים דווקא בסמינרים היותר חזקים?
במצב הנתון היום, ישנם בתי ספר יסודיים, עם 100 אחוז ספרדיות.
במודל הזה ניתן להגדיר מראש, שבתי ספר של חסידות ספציפית, ימשיכו גם לתיכון של החסידות הספציפית, למרות ששם יש 100 אחוז אשכנזיות, מאחר וכמעט אין משפחות חסידיות ספרדיות בנמצא. כשיש חסיד ספרדי, הבת שלו מתקבלת. הספרדי הממוצע לא רוצה שהבת שלו תלמד בחסידי באידיש. אבל כשספרדי ממוצע רוצה שהבת שלו תלמד בסמינר מנדלסון שרנסקי ליברמן – הדבר לא קורה בפשטות בגין המכסות הקדושות שאינן מאפשרות זאת.
הגדרת ‘בתי ספר מזינים’, תגרום לכך שהילדה ומשפחתה ידעו לאיזה סמינר היא תמשיך, וגם השקט הנפשי של המשפחה ימשיך על מכונו. אין מלחמות.
לרשות שתוסמך להגדיר את ההזנה של בית הספר (אני מציע את אגף החינוך המקומי, כאשר הדיון מבוצע בדיון פתוח לציבור, תוך שיוגדרו מראש השיקולים שיכולה הועדה לשקול), יהיה שיקול דעת מנהלי, פתוח, להכריז בתחילת כל שנת לימודים: בבית הספר הזה ישנן תלמידות בכמות רבה מידי השייכות לעדה מסוימת. מאחר שכך אנו נתאם את ההזנה ונאזנה.
הבעיות של מודל זה: 1. נדרש מעקב שוטף שלא מבוצעים מהלכים שרירותיים. 2. התנגדות קשה, שכן הסמינרים יחדלו לפעול בשיטת ה’פרוטקציות’.
• עו”ד יואב ללום הוא יושב ראש עמותת ‘נוער כהלכה’.