מי מכיר טוב יותר את הגמרא – יוסי אליטוב או יעקב ריבלין?
1.
אהבתי, תוך שליבי נקרע (לא שזה חידש לי, הדברים ידועים וכואבים), את הכתבה של חננאל שפירא במשפחה על ‘תורה מתוך הדחק’.
אין מתאים מזה לכבוד חג השבועות.
הכתבה מגוללת את המצב הכלכלי העגום של הישיבות, על הקיצוצים במזונם של הבחורים (“פסטה ותפוחי אדמה עולים פחות – אז בהם לא קיצצנו, ואילו המנה העיקרית עולה יותר, ולכן בה בעיקר אנו חוסכים”).
יש ישיבות שאף מקצצים במספר השבתות בהן נמצאים הבחורים בישיבה. שיעלה פחות כסף.
וכמו בעולם האמיתי, גם כאן יש פערים. בעוד בישיבת חברון (נחשבת עשירה) מוגשת ארוחה בשרית מידי יום, כשהיא “כוללת מנה מכובדת של בשר, שניצל או עוף”, בישיבות כמו בריסק, לדוגמה, הבחורים “אינם יכולים לדעת עד לרגע האחרון מה יוגש לארוחת הצהריים – לפעמים זוהי רק המנה הראשונה”.
ולך תסביר לעיתונאים בתקשורת מהו ‘סיר הבשר’ עליו יושב הבחור החרדי שחשקה נפשו בלימוד תורה.
2.
בעוד העיתונות החרדית מתאמצת לצבוע את עצמה בצבע החג, חג השבועות, מקדיש ‘יום ליום’ כפולת עמודים פותחת ל… כינוס חג פוליטי של נציגי התנועה.
הקשר לחג השבועות, על אחריות הקורא בלבד. הרמת כוסית, לכבוד החג. שיהיה.
הרבה דברי שבח ליו”ר התנועה אריה דרעי היו שם, לצד הכוסית.
הגדיל לעשות סגן שר האוצר ח”כ יצחק כהן, שסיפר שזה עתה הוא שב ממפגש עם ראש אגף התקציבים באוצר, “אשר נדהם מבקיאותו העצומה ברזי התקציב של השר הרב אריה דרעי. יודע לקלף את הבעיה ולנגוע בנקודות האמיתיות”.
גם סגן שר הרווחה, ח”כ משולם נהרי, נידב משפט: “ב”ה יש לנו הישגים מדהימים בכל התחומים בזכות מסירות נפשו של יו”ר התנועה”.
נאמו ולא החמיאו, ח”כ יעקב מרגי ויו”ר הסיעה ח”כ יואב בן צור.
אהבתי יותר מכל את דבריו של שר הדתות, ח”כ דוד אזולאי. אף הוא, כפי שצריך, הודה ליו”ר התנועה, אבל, שימו לב, הוסיף כי “מינה בלשכתו שורה של יועצים ועוזרים בכירים פעילים מרכזיים, שמסרו וחירפו את נפשם למען התנועה מזה שנים”.
רק תשאלו אותו עד כמה הוא מכיר את המינויים ש”מינה”.
יו”ר התנועה עצמו, אם שאלתם, הקדיש את נאומו לקצת דברי תורה (שני משפטים) והרבה פוליטיקה. דברי תודה לעושים במלאכה, הניסים בהפלת ממשלת לפיד וכיוצא באלו.
3.
אפרופו המינויים של השר דוד אזולאי ומידת היכרותו ושליטתו על בחירת האנשים, שווה לקרוא את הקטע הבא בטורו של יוסי אליטוב במשפחה:
“דורשי רשומות וכותבי קורות הימים שיתבקשו לשרטט את הפשיטה שביצעו אנשי דרעי עם שחר על משרדי הממשלה ייאלצו לעשות זאת בציוריות רבה. אחת לחמש דקות עלה מסרון לאוויר: יעלה ויבוא פלוני בן פלוני לשמש יועץ בוועדה זו, כיועץ משרד זה או כדובר ח”כ אחר.
בשני האחרון, כשיצאו ההודעות בזו אחר זו על חלוקת השלל בנתחי המשרד, התגלו כל נערי דרעי ששובצו במשרד שבראשו עומד אזולאי… אזולאי המנוסה הבין מיד: אם ירצה להתרווח על כסאו וליהנות מהשררה, עליו לבלוע את הגלולה המרה של סביבת עבודה מורעלת-דרעי שכזו.
דוד קיבל מלוכה ומצא בארמונו עשר אתונות דרעי הרובצות בלשכתו”.
4.
תעלומת חוני המעגל.
בטקס חילופי השרים במשרד הכלכלה סיפר אריה דרעי כי חש כמו חוני המעגל, שיצא מהמערה לאחר 70 שנה. הכול השתנה.
אצל חוני, אגב, מספרת הגמרא כי אנשים בבית המדרש פשוט לא הכירוהו. בכל זאת, שנים חלפו. דרעי, הסתפק בנמשל לפיו ‘הוא’ זה שאינו מכיר את החידושים. הציבור, לדעתו, עדיין מכיר בו ואותו.
אלא שהדברים קיבלו תיאור שונה אצל שני פרשנים פוליטיים.
הראשון – יוסי אליטוב במשפחה, המתאר זאת כך:
“דרעי נשא נאום קצר ותכליתי אמר על עצמו שהוא כבר זקן וחסר כח לטקסים, הזכיר את חוני המעגל שישן שבעים שנה, כדי לחזור לבית המדרש ולגלות שאינו מכיר איש”.
השני – יעקב ריבלין בבקהילה:
“בדברי הפתיחה שלו לצוות העובדים סיפר השר הנכנס, אריה מכלוף דרעי, על תחושתו של מי שחוזר לחיים הציבוריים לאחר שנים ארוכות של היעדרות. אני מרגיש, כך דרעי, כמו חוני ששם סביבו עיגול ויצא ממנו לאחר שבעים שנה לקראת עולם חדש שנגלה לקראתו”.
מי דייק?
ובכן, דווקא אליטוב. למרות שריבלין מקדיש חלק ניכר מיומו ללימוד.
שני סיפורים מספרת הגמרא על חוני המעגל. הראשון שבהם, יצירת המעגל ויציאתו ממנו לאחר שירדו גשמים (לא 70 שנה, רק זמן קצר). השני, כניסתו למערה והשינה שארכה שבעים שנה, שלאחריה קם ונוכח שהעולם כבר אינו מכירו.
אמור מעתה, אריה מכלוף חוני דרעי…
5.
השבוע החליט בנק מרכנתיל לפרסם כתבת פרסום. קורה.
אלא שלפי כל הכללים, מקובל שכתבה מסוג זה מוצגת ככתבה תדמיתית ו/או פרסומית. בעיתון המודיע, צריך לציין לשבח, בחרו בכפולת עמודים המסומנים במסגרת שונה משל כתבה רגילה, תוך שהם משלבים בעמודים ראיון חג עם סמנכ”ל החטיבה הקמעונאית של הבנק. ללא שם כתב, ובאופן שבו ניתן להבין בבירור כי מדובר בכתבה שתולה של מחלקת הפרסום.
ביתד נאמן, לעומת זה, עשו הכול כדי לטשטש עקבות.
בכתבה, שהוצגה ככתבת מגזין לכל דבר ועניין (עליה חתום הכתב הכלכלי של העיתון מ’ גרין) כינסו תחת קורת גג אחת את מנהל אזור ירושלים והדרום, מנהל השיווק, מנהל אגף המשכנתאות ומנהלי סניפים. והכתבה עצמה? לא תחקיר כי אם שבח והלל לבנק ולפעולותיו למען הציבור החרדי.
מאוד לא אהבתי.
6.
התאכזבתי.
מעיתון כמו משפחה ציפיתי שכתבת שטח (הדס אפיק) העוסקת במצב הכלכלי הקורס בדרום תהיה אכן כתבת שטח.
כשכותרת המשנה מבשרת ש”משפחה יצא אל השטח”, אך בפועל מדובר בכתבה שכולה שיחות טלפוניות אל נציגים חרדים ועובדים מפוטרים – מדובר בזלזול באינטליגנציה של הקורא.
כתבת שטח מרשימה מצאתי דווקא ביומון המפלגתי יתד נאמן, שם טרח כתב השטח של העיתון, שמואל גרינוולד, להדרים. בפועל.
קבלו את ההבדל בין כתבה טלפונית לכתבת שטח אמיתית (הציטוטים מיתד, כמובן):
“תוך שאני פותח בשיחה עם אחד המפגינים היותר פעילים כאן, שאגלי הזיעה הנוטפים ממצחו יש בהם הרבה בכדי ללמד על הדאגה מבשורת יום המחר…”
“ביבי, ביבי, תתפטר, העובדים שווים יותר. צא מהמרפסת – הדרום קורסת… שירים מחורזים יותר ופחות, מנגינות שחלקן קצביות חלקן עגומות, כולן גויסו כאן למאבק.
“אפילו המנגינה הידועה של ‘חטאנו לפניך’ המוכרת היטב כל יהודי מזרחי רק שהמילים המקוריות מתחלפות בפזמון ‘אנחנו ננצח’…”
“אז להיכן באמת נעלם ראש העירייה? בירור טלפוני שערכתי עם דובר העירייה, עמוס שריד, פתר את התעלומה. מתברר שעם סיום ההפגנה עלה לירושלים שם זומנה לו ישיבה בלשכתו של נתניהו”.
“הייתה זו שוב השמש הקופחת…הדימונאים כנראה כבר התרגלו…”
7.
התפלאתי.
איך כתב יום ליום קובי לוי ‘עוקץ’ את רעהו לעיתון, העיתונאי אבי רוזן (הנושא גם בתפקיד דובר יו”ר ועדת הרווחה. כן, בתקשורת החרדית, הכול כנראה אפשרי):
“יסכים עמי עמיתי אבי רוזן שהברכות של סגן שר הדתות לשעבר אלי בן דהן, שאותן המטיר לעבר היו”ר הרב אריה דרעי ושר הדתות מטעם ש”ס הר’ דוד אזולאי, היו משובבות לב ונפש. שמעתי אותו אומר: ‘תמנו רבנים, הרבה רבנים, וכשתצטרכו אותי, אעמוד לעזרתכם’.
“יפה, גם נמר הופך חברבורותיו, וגם כושי עורו.
קורה, אלא שאני מודאג מה יעשה עמיתי אבי רוזן, אחרי שבן דהן יפרוש רשמית מן התואר ‘יקיר המדור’ שלו.
מי שעקב אחרי טוריו של אבי רוזן, שפורסמו גם באתר חרדים 10, שם לב שהוא וסגן השר אלי בן דהן, זה מראה של בן כספית ונתניהו…
אז את מי יכתוש בטוריו מהיום והלאה? ימים יגידו.
8.
אפרופו אבי רוזן.
כמי שליווה לאורך שנים את ח”כ דוד אזולאי כדובר אישי, לאיש לא היה ספק כי עם המינוי מיניסטריאלי של אזולאי, הוא יהפוך לעוזרו או דוברו האישי.
אלא שכזכור המינויים בלשכתו של אזולאי הפתיעו גם אותו עצמו. כך מצא עצמו רוזן נודד לתפקיד דוברו של ח”כ יעקב מרגי, יו”ר ועדת החינוך.
ומה נותר לנו? רק לאחל בהצלחה.
תגובות
אין תגובות