מנהל בלשכת האוכלוסין ובכיר לשעבר בשב”כ שם קץ לחייו בשבת, לאחר שהואשם השבוע בגזענות – בפוסט שפורסם ברשת החברתית פייסבוק.
אריאל רוניס תיאר בפוסט, זמן קצר לפני ששם את נפשו בכפו, את השתלשלות העניינים: “עד לפני יומיים חיי נראו כלקוחים מתסריט ורוד. בגיל 47 כבר אני גמלאי (שב”כ) אחרי כעשרים שנות עבודה מרתקת, מאתגרת, מספקת.
“למדתי שלושה תארים באקדמיה (שניים במדע המדינה ואחד במשפטים). ראיתי חצי עולם. לאחר פרישתי השלמתי את התואר במשפטים, עבדתי התמחות בפרקליטות מחוז תל אביב. עברתי בחינות לשכה והתקבלתי לתפקיד מנהל לשכת רשות ההגירה והאוכלוסין בתל אביב.
“כל מה שרציתי – היה לי. לפני יומיים הגיעה גברת על מנת לקבל שירות כלשהו. באותה עת סייעתי לאנשים נוספים. היא ביקשה את השירות באופן מידי ומיד החלה צועקת. כי אי קבלת מבוקשה זו גזענות.
“כשאמרתי לה שעד כאן, איני מוכן שתלך בכיוון הזה. לא אצלי בלשכה. יש תור לאימהות עם ילדים קטנים ועליה לעמוד בתור מקוצר זה ככל יתר האימהות. לא כל דבר שאינו ניתן לך כמבוקשך הוא גזענות. לא עזר והגברת המשיכה לצעוק כי מדובר בגזענות.
“מאותו רגע החל הליך שראוי להילמד בכל בית ספר לתקשורת. לא עבר זמן רב וקיבלתי טלפון מפניות הציבור במשרד.
“לאחר כמה שעות הופיע פוסט מסוגנן היטב (מפליא, הרי הגברת דיברה עמי עברית מעורבבת באנגלית) וכן מאמר במאמאזון, ריאיון אצל רפי רשף ופסטיבל תקשורתי שלם. לא עברו יותר מיומיים ולפוסט היו מעל 6,000 שיתופים, כל אחד מהם חץ מחודד שננעץ בבשרי. אני? גזען?
“אני מבין שזו תהיה מנת חלקי מעתה ואילך. אני מנסה להיות שלם ומפויס ועל כן חשוב לי להדגיש כי איני כועס על אותה אישה שעל פי תמונותיה נראה שכבר הצליחה להתגבר על אותה ‘מכה קשה’ שחוותה. אני איני מצליח. היו שלום!!!”
האשה: אני מצטערת על אבדן חיי אדם
בפוסט שהעלתה האשה נכתב: “המנהל היה במקום וסייע לאנשים שהיו זקוקים לסיוע נוסף, אישה חירשת ואחרים. סיפרתי לו בדיוק מה שקרה. וכי אני מרגישה כי הופליתי בגלל צבע העור שלי… הוא אמר לי שאם אני מתלוננת על אפליה אז ש’אעוף לו מהפנים’. כל זה קרה לפני עשרות אנשים”.
אחרי שנודע דבר מותו של המנהל כתבה האשה: “היום בבוקר קמתי לידיעה מהגרועות ששמעתי בחיי. אני מצטערת בכל מאודי על אובדן חייו של אדם”, כתבה בפייסבוק והוסיפה: “במשך שנים חוויתי בישראל אפליה. בפעם היחידה שסיפרתי את סיפורי אדם נפגע. אין מצטערת ממני. לו הייתי יכולה הייתי שותקת גם הפעם”.
האשה קיבלה תמיכה ברשת החברתית גם לאחר פרסום אירוע ההתאבדות ומספר גולשים כתבו לה כי אל לה להאשים את עצמה: “אינך יכולה ואינך צריכה ויהיה זה עוול אם תאשימי את עצמך בבחירה שעשה. בהקשר לעניין הפוסט, התקשורת החברתית, אולי זה ישמש תמרור אזהרה לכולם. צר לי שזה קרה מכל הסיבות כולן. מאחלת לך רק טוב ושלווה ושתמשיכי להפיץ אור ושמחה”.
משפטן: לתבוע את פייסבוק
עו”ד גיא אופיר, מתמחה בדיני אינטרנט, אמר לחדשות 2 כי לשיימינג (-פוסט מבייש באינטרנט) יש יתרונות שכן הוא מאפשר לציבור לפרסם את מחאתו בנושאים שונים שלא יכול היה לעשות כן בעבר. עם זאת, המצב בו אדם הוא גם המאשים, גם השופט וגם התליין, יוצר שרירותיות רבה. “זה מביא למצבים בהם מתעורר לנו אספסוף אינטרנטי שחורץ גורלות במאית השנייה, ללא זהירות מתבקשת ולא פעם תוך רמיסת זכויות של אנשים שלא באמת חטאו”, ציין אופיר.
“בישראל יש רשתות חברתיות אחרות, בהן ניתן ליצור קשר עם הנהלת הרשת ולבקש הסרה היכן שיש הצדקה”.
לדבריו יש ל’פייסבוק’ אחריות על מה שארע: “פייסבוק סיגלה לעצמה התנהלות כוחנית ושערורייתית המונעת מכל אחד את האפשרות ליצור איתה קשר. אין לה פקס, אין לה טלפון ואין שום דרך ליצור קשר עם מענה אנושי. זה עלול לסכן חייהם של אנשים נוספים, שימצאו עצמם במצב של אריאל. אני מקווה שמשפחתו תמצא לנכון למצות את הדין גם עם פייסבוק”.