התגרות בחיילים אינה משחק

מחאת ההמונים, שהתפרצה פתאום בעקבות פרסום הסרטון המתעד את חייל הנח”ל מתעמת עם נערים ערבים בחברון, נתקבלה בתדהמה בכלי התקשורת. מתברר שרבים מהם עדיין מתקשים לעכל כי חלף העידן שבו שלטו בדעת הקהל. ברצותם יצרו ‘סערה ציבורית’, וברצותם החניקו אותה. כיום הציבור יכול להתבטא גם בלי תיווכם.

המחאה הגדולה משקפת את התסכול שהציבור חש מההוראות המבלבלות שהחיילים מקבלים. לא אחת מתקבל הרושם כי התדמית חשובה יותר משלומם של החיילים. הללו נדרשים לספוג השפלות והתגרויות, הגובלות לעיתים בסיכון חייהם ממש, ובלבד שלא יופצו בעולם תמונות שמציגות את החיילים מתנהגים בקשיחות ובתקיפות.

הציבור חש כי האיפוק הקיצוני הנדרש מן החיילים אינו משדר עוצמה וביטחון אלא פחד וחולשה, ואלה עלולים לעודד את הפורעים. בסופו של דבר צפוי להתפתח עימות קשה לאין ערוך, וגם התמונות יהיו קשות הרבה יותר.

מוראה של מלכות

ההתגרויות וההקנטות של הערבים אינן משחקי כבוד, שכביכול אפשר להבליג עליהם ולספוג את העלבון. זו התרסה כנגד השלטון וערעור סמכותו. אם חייל העומד על משמרתו מאפשר לפרחחים להשפילו ולהקניטו, הוא מפורר את גורם ההרתעה ומעודד אותם לפגוע מחר בחיילים ובאזרחים יהודים, מתוך תחושה שידי הצבא כבולות והוא חלש ומפוחד.

האם שוטר במדינה כלשהי בעולם יבליג על התגרות מסוג זה? ברור שלא. מי שיתנהג כך לשוטר ימצא את עצמו מיד בתוך הניידת, עם אזיקים על ידיו, ויעמוד לדין. כי ברור לכל בר-דעת שבלי ‘מוראה של מלכות’ אין חוק ואין סדר. אם כן, למה יש הסבורים כי חיילינו צריכים להיות יפי-נפש יותר, להבליג ולספוג את היריקות?

אכן, זירת הקרב בימינו אינה הצבאית בלבד אלא גם דעת הקהל העולמית. כלי הנשק במלחמה המודרנית אינם רובים ומטוסים בלבד, אלא גם מצלמה ומקלדת. אבל הפקרת החיילים לטובת שיקולי תדמית תשיג בסופו של דבר את המטרה ההפוכה. במקום לבצע ניתוח קטן ומהיר, ניאלץ לעשות ניתוח גדול הרבה יותר, וגם התמונות יהיו נעימות הרבה פחות.

נשיאת חן בעיני מי?

מקוממת במיוחד המחשבה שעלינו לצאת מגדרנו כדי למצוא חן בעיני העולם הצבוע. בסוריה מסוקים מטילים חביות של דלק וחומרי נפץ על בתי-ספר והורגים אלפי אזרחים, ובהם נשים וילדים. באוקראינה נהרגים 42 אזרחים בתוך יממה אחת. במצרים גוזרים עונש מוות על 720 בני-אדם. ואנחנו צריכים לחשוש מתמונות המראות חייל דורך נשק בתגובה על התגרות מצד חבורת פורעים.

ודאי שעלינו לשמור על צלם אנוש, להימנע מהתעללות באזרחים תמימים, לטפח ערכים של חסד ורחמים, ועם זה אין להסס במקום שבו נדרשת נחישות ותקיפות. חז”ל כבר הזהירו שכל המרחם על אכזרים, סופו שהוא מתאכזר על רחמנים. תגובה מהירה וחדה לגדיעת ניצני מרד והתפרעות היא למעשה פעולה של חסד, כי בהיעדרה ניאלץ להפעיל הרבה יותר כוח.

מחאת ההמונים משקפת את תחושות הציבור, וכדאי שמערכות השלטון, הצבא והמשפט יהיו קשובות להן.

• הטור מתפרסם ב’שיחת השבוע’