אמש התקיימו בבראנז’ה החרדית מספר אירועים גדולים במקביל: ישראל כהן, כתב אתר ככר השבת, התחתן בבני ברק; אברהם דוב גירנבויום – עורך עיתון בקהילה, ערך בר מצווה לבנו בבית שמש; וחיים קליגר, לשעבר המודיע, המבשר, וכעת מנכ”ל הירחון הפופלארי זמן, הכניס את בנו לעול תורה ומצוות בירושלים. לי כצלם ההתלבטות הייתה קשה: לאן ללכת ולתעד. עד שהבנתי שלא משנה היכן אהיה – כולם יגיעו לכולם. אז עצרתי באולמי בית ישראל, בבר מצווה לבנו של חיים קליגר. הנה התמונות שיספרו לכם כמה מקסים היה.
הראשון שהגיע עוד לפני הזמן הנקוב בהזמנה היה ראש עיריית בית שמש, משה אבוטבול,שהתנצל על שהקדים להגיע. “יש לי הערב חמישה אירועים להגיע אליהם. אני ממהר מאד”. לכן הוא פתח את סבב הריצות הערב באירוע של קליגר, כי בשביל זה הוא הגיע במיוחד לפני ה’זמן’.
תוך כדי דיבור הגיע גם ראש עירית אלעד, ישראל פרוש. חיים ממהר להושיב את שני ראשי הערים ליד השולחן. הם טועמים משהו קטן – וממהרים ללכת. גם פרוש מתנצל על הנטישה. יש עוד אירועים רבים הערב…
דקות לאחר מכן, בעוד הצלם מצלם את בני המשפחה בצילומי סטודיו, הגיע יועץ התקשורת קובי איזק היישר ממשרד הבריאות. העייפות בעיניו. הוא לחש לי: “אתה לא יודע איזה ערב צפוף הולך להיות לכולם. תהיה עירני שלא תפספס איש”. לקחתי לתשומת ליבי.
על השולחנות שי מהאירוע: תפילת המוספים – מיוחד לשבת ולחג השבועות, בעיקר להולכים לכותל. כל התפלות שאינן תדירות, כולל קריאות התורה, בחוברת כיס מיוחדת שהופקה במיוחד לאירוע. זה הגיע בכל הנוסחים, חוץ מספרדי. כשתהיתי לפשר העניין הרגיעו אותי שאין ספרדי שלא מגיע עם מחזור מיוחד לחג לבית הכנסת.
בינתיים הגיע משה פרוש, אחיו של ראש העיר אלעד, בן של סגן שר החינוך, ומנכ”ל עיתון המבשר – הבוס לשעבר של קליגר. הוא מאחל מזל טוב, מתיישב בשביל הרשמיות – ודקות לאחר מכן, כמו כולם לפניו, נעלם מהאולם.
חיים חרל”פ מגיע. הוא ממהר לחתונה של ישראל כהן בבני ברק. הוא שואל אם אני נוסע לחתונה, אבל עוד בטרם הספקתי לענות, והוא מיהר ללחוץ את ידו של יהושוע פולק, ששוחח עם בעל השמחה.
בשולחן צדדי ממהר להתיישב, לפני כל הלחיצות ידיים והמפגש עם האנשים, שלמה רוזנשטיין, חבר מועצת עיריית ירושלים. הוא ממהר לשלוח מייל באיכות למי שביקש. הוא שקוע בפון עד כדי כך שלא שם לב שאני קורא בשמו – שיביט אלי לצורך הצילום.
יעקב ירט מגיע לאירוע במצב רוח מרומם, מצטלם עם בעל השמחה. אתה מתכוון לרוץ לעוד אירועים? אני שואל אותו. והוא עונה: “נראה לך? כאן האירוע המרכזי. מה יש לי לרוץ לשאר?”
העסקן הרשל קליין מגיע וממתין בסבלנות עד שאגיע מהקצה של האולם כדי לצלם אותו מעניק מתנת בר מצווה. מה הבאת לחתן? אני מנסה לגשש. והוא עונה בציניות הכל-כך אופינית לו: “אם הייתי רוצה שתדע מה הבאתי, לא הייתי עוטף את זה…”
בנתיים שלמה רוזנשטיין סיים לשלוח את המייל, ויוצא לסיבוב דרישות שלום באולם, ביחד עם בעל השמחה. מרחוק מישהו מזהיר אותי בקולי-קולות שלא לצלם אותו עם פולק, כי זה “רק יסבך אותו”. פולק, כרגיל, לא מתחשב, מושך אותו בכל הכוח אליו כדי שתצא תמונה מעולה. “אני לא נושך”, אומר פולק, “הם סתם מתבכיינים”.
מזכיר סיעת ש”ס החדש אשר מדינה מגיע. מזה זמן רב שלא ראיתי אותו ככה עירני. בתקופת הבחירות היה נראה כולו עייף מרוב עבודה ועומס, וכעת כולו זורח מאושר. שיהיה במזל טוב, אני אומר לו, והוא מצדו אומר: “הא, אל תשכח לבוא לבקר אותי בכנסת”.
יהודה משי זהב ממתין שאצלם. מוודא שצלמתי ושהתמונה יצאה טוב. “אחר כך יגידו שלא הייתי כאן. וכאן, שתדע לך, זה האירוע הכי חשוב. כולם יגיעו לכאן”.
אברהם בריסק, הבעלים של פרסום בולטון פוטנציאל הגיע ביחד עם משה שלזינגר מ’מכבי’. “אתה רואה”, אומר שליזנגר לקילגר. “הבאתי לך אותו עד לכאן”. קליגר, שעדיין לא מאמין שבריסק הגיע, כבר מתלחש.
בנתיים, יועץ התקשורת של מאיר פרוש מעדכן את הבוס, כי מבקשים שיעלה מחר בבוקר לתוכנית הרדיו של בצלאל קאהן (שלא הגיע) ודוד חכם לשידור. לא המתמנו לראות האם הבוס אישר את ההשתתפות, אבל בבוקר כבר שמענו את קולו מהדהד ברדיו.
ירט, שסיים לאכול, קם אל הבר להביא מיני מתוקה לכל השולחן. אני ממליץ לו על האבטיח, והוא אומר: “זה מה שבאתי לקחת, אחרי שיהודה משי זהב אמר לי להפסיק לאכול את כל הג’אנק פוד ולהביא אבטיח קר לקיץ מרענן”.
חונה דייטש ואחיו מגיעים. אחרי שהביאו את השי הכי גדול באולם לחתן הבר מצווה, הם נעמדים לתמונה. “אל תשכח מי גידל אותך”, צועק חונה לעברי. אני אומר לו, שאני באמת לא זוכר, אבל שיחייך. הוא מצדו, אחרי התמונה, נפנה לקטר שבחרדים 10 לא מפנקים אותו. אז הנה פינוק.
אביו של חיים קליגר הגיע. חיים מתרגש ואביו מברכו בכל הברכות שקיימות באוצרו, כשהוא מאחל לו בעיקר ששניהם ירוו נחת מהצאצאים.
זאב קשש מאיחוד הצלה מאחל מזל טוב וממהר גם לאירועים הבאים. הוא מתעניין בשלומי, שואל אם אכלתי, שתיתי – והאם בכלל אני נח. אני מחייך וממהר לשולחן הבא.
חיים נעמד ליד יענקי מייזליש. “זה שולחן של אנשי הרדיו, תצלם אותם”, אומר לי מישהו מאחורי גבי. אני עוצר לשניה, פונה אליו במבט תמה ושואל אותו: מה אני עושה כעת, משחק איתם גולות? מייזליש אחר כך יספר שהוא עייף, עבד קשה ולא הולך הערב לסבב אירועים. “מכאן ישר הבייתה לישון”. בוז’י הרצוג היה גאה בו.
צוריאל קריספל, הסגן של שרוליק פרוש מאלעד, משוחח עם אשר מדינה. אחר ידרוש בשלומי ויתעניין על אתר חרדים 10.
דב, הבן של ח”כ ישראל אייכלר מרוגש כולו. האירוע הוא כמו של בן משפחה. ממהר ללחוץ ידיים. את קריספל הוא מכיר זה עידן ועידנים. תמונה אחת משותפת ואחר כך הוא רץ לשוחח עם זאב קשש.
יואל וקסברגר מ’מלכות וקסברגר’ מתלונן אחרי התמונה: ” למה אתה לא מגיע לבקר אותי יותר בבני ברק? תבוא-תבוא. יש מלא דברים חדשים…”
כמו שכתבתי: זאב קשש נותר באולם בעיקר הבן של … תוך כדי השיחה הארוכה צלמתי. הם עצרו, הביטו, חייכו וחזרו לעיסוקיהם.
את האיש מימין אני לא מכיר אישית. אני יודע רק שהוא עובד ביד שרה. דקות לפני כן צלמתי אותו מדבר עם איש תקשורת ידוע. הוא התעקש שלא אפרסם את התמונה. “אני יודע כמה תחגגו על זה בתקשורת”. אמרתי לו לפחות ישקיע בתמונה אחרת. הנה התמונה המושקעת שלו ושל בעל השמחה.
שימי וייצדלהר, נגן הכינור הידוע במגזר החרדי, הגיע מאושר אבל בלי כינור. אני מצלם אותו ומתעניין: איפה הכינור? “אני משפחה”, הוא אומר. “באתי ליהנות, לא לעבוד”. ואיך אתה בדיוק משפחה? “אתה ירושלמי?”, הוא שאל. “כי אתה שואל שאלות שרק ירושלמים שואלים”. ואז הוא גילה: אשתי ואשתו של חיים אחיות.
“אתה תשמור לי על הכובע?” לאחר שהבטיח בהנהון ראש קל לא לגעת בכובע עם הידיים, הכובע נחבש לראשו, והוא בהתרגשות לא העז לזוז. רק עיניו נדדו מצד לצד מכובד האחריות.
דייטש, יד ימינו של מאיר רובנישטיין בעיריית ביתר הגיע. אחרי התמונה הסטנדרטית, הוא אמר: “רגע רגע רגע, תחכה שניה. אני אתן לך תמונה לפרסם. לא סתם תמונה של לחיצת ידיים. שיראו כולם כמה אני אוהב אותו…”
דב אייכלר, שמכיר את דיויד טווב ואת הקלידן – החתן של רובי בנט – הגיע להצטלם איתו. הזמר דיוד טויב החליט להשתובב, ואייכלר המופתע לא ידע אם לצחוק או לכעוס על התמונה שהתפספסה. אגב, רובי בנט היה אמש בהקלטות ולכן נעדר.
דודו סעדה, הבוס של עיתון בשבע, הצטלם עם חיים, ואז החליט להצטלם גם עם שטריימל. הכיפה הסרוגה החליקה מראשו והוא דאג שהיא תגיע אל ראשו של חיים. יפה לך שטריימל, אמרתי לדודו – והוא ענה: “כמה שיפה לי שטריימל, הכיפה הסרוגה מתאימה כמו כפפה ליד, לראשו של קליגר”. מזל שהוא לא שמע.
חתן הבר מצווה יושב בשולחן הכבוד, לוחץ ידיים לכל אחד ואחד, ולפתע מוציא גמרא. הוא הערב עושה סיום מסכת ‘תענית’ לכבוד הבר מצווה. אביו הגאה התרגש כשהחזיק את המיקרופון וקרא לבנו לסיים את המסכת.
חיים ויינריך הגיע כשכולו מאושר – חיים את חיים. “תצלם אותי, שיראו שהייתי”, ביקש. אתה גם ממהר לאירוע אחר? שאלתי. הוא לא ענה. הוא פשוט מיהר.
שרגא הופמן, לשעבר סמנכ”ל איחוד הצלה, וכיום נהנה בנתיים מהחופש, עשה לאחר לחיצת הידיים סבב עידכונים עם הנוכחים, עידכן את כולם בחדשות. לפי השמועות שווה להמתין לקראת התפקיד החדש שלו.
באולם נשמעת הקלטה של השיר הידוע ‘כתר. בנו הקטן של חיים, עם חליפה בצבע ירוק פיסטוק, מחלק לאורחים את המילים של השיר על דף.
“רגע, לא עם האוכל”. הם הניחו את המזלגות, והיישרו מבט למצלמה. צלמתי. במרכז יושב אפרים רוזנשטיין. מגיע לך מזל טוב להולדת הבן, אני אומר לו – ומאחל. הוא מאשר.
הזמר ישי לפידות מפציע. מגיע מאושר עם פפיון סגול בכיס העליון, תואם למשקף, לא תואם לשעון האדום. מצטלם סלפי קצר עם חיים וממהר להתיישב.
איש ירושלים, הרב ישראל גליס, מברך את חיים בברכה ירושלמית עסיסית. לא הכל מובן לדובר אידיש רצוצה כמוני. אחר יתברר לי שרק ברך בעברית, אבל כנראה שעם המוזיקה שם לא שמעתי ברור. העיקר שהברכות יתגשמו.
ישי לפידות פותח את מכשיר הפון, ומתחיל לתעד בוידאו. כשהוא מספר למצלמה: “זה אירוע שני שלי הערב, אני ממהר מכאן לעוד שלושה אירועים לאחל מזל טוב”.
“לא איחרנו?” שאלו מנחם אלפרט (מימין) ומוישי ארלנגר מרדיו מורשת(במרכז), שנכנסו עם חיוך לאולם. כשאמרתי להם שהאירוע בעיצומו, מיהרו לאחל מזל טוב. נכיר שנהנו לראות את חיים בהופעה חסידית מלאה, כולל השטריימל.
את ה”זברה” מיקמתי באמצע התמונה, כשבקשתי ממנו להחליף מיקום. כשכולם חייכו, אמרתי להם שלפעמים השונה עושה את התמונה. “הוא לא שונה”, אמר חיים. “הוא גאון”.
אלי אדלר הצטלם ושאל: “אני משוחרר לדרכי?” משאשרתי, איחל לי לילה טוב והלך לדרכו.
בנתיים בשולחן הכבוד חתן הבר מצווה לוחץ ידיים ומקבל את המתנות. העגלה של ספרי המתנות כבר עולה על גדותיה, וחלק מהמתנות כבר עושות את דרכן הישר לעזרת הנשים, שם נערמת ערימה חדשה.
ישי לפידות עולה לשיר, לא לפני שביקש שלא ינגנו יותר מידי גבוה, כדי שלא ילך לו הקול. “עלה קטן” הוא זימר מעל הבמה, וכשהגעתי לצלם הביט למצלמה ושר: “תחזיק חזק עלה קטן שלי”. אז תחזיקו חזק, כי אין לי מושג למי הוא התכוון.
ראש עיריית ביתר מאיר רובינשטיין הגיע לאחל לחיים, תושה העיר, מזל טוב. רובינשטיין, שכנראה סיים את הסבב היומי שלו הערב, נותר לאחר כמן למעלה משעה ישוב בשולחן הכבוד, כשהוא משוחח עם עשרות אנשים שבאו לדווח, להתלונן או להודות.
ישי לפידות סיים לשיר, התזמורת עוברת לנגן ניגונים חסידיים, והחתן מונף אל על. כולם יוצאים בריקוד של שמחה ומצווה לכבוד החתן.
אליהו אליוביץ מקבוצת העיתונאים רוטרניק (משמאל) הגיע באיחור ניכר. “הייתי עסוק. אבל אני שמח שכולם עדיין כאן”, אמר לבעל השמחה, ומיהר לעמוד לתמונה. כל מי שעמד מסביב ביקש להצטרף.
יהושוע פולק, שיצא וחזר, משוחח עם בנו אלי פולק מאיחוד הצלה. אני מתלבט אם לצלם, שלא יתעוררו בעיות… יהושוע צוחק ואומר: “תצלם”. אלי מצדו לא נותר חייב: “אנחנו משפחה, שום דבר רע לא יכול לקרות למשפחה”.
בנתיים אליהו אליוביץ מנהל קבוצות ‘רוטרניק’ מתיישב לאכול את ארוחת הערב, אך בקבוצת רוטנרניק בערבית מהומה: מתווכחים שם על ידיעה שהגיעה זה עתה. אליהו עסוק בלהעתיק ולתרגם את הכיתובים בערבית.
אחיו הגדול של חתן הבר מצווה מבצע פעלולי שמחה וריקוד במעגל הרוקדים. כשאני מגיע במהירות לצלם, הוא כבר בסיומן של סדרת סלטות מרשימות במרכז הרחבה.
חיים גיל, עיתונאי וחבר המשפחה, מסרב להצטלם. אני מבקש רק תמונה אחת. הוא מאשר. אני מצלם – ואז הוא מפטיר לעברי: “בטח כמו תמיד יצאה לי תמונה גרועה”. אני לא מספיק להגיב, כשחיים קליגר משתיק אותו ואומר: “אולי מספיק כבר לדבר שטויות”. התמונה, אגב, יצאה נפלא.
משה מילר ממשרד פרסום ‘מילר פוינט’ מגיע כשהאולם כבר מתחיל להתרוקן. הוא מתנצל שהעבודה במשרד לא נגמרת, אבל החיוך לא מש מפניו. אין תלונות, הכי כיף ככה.
יוסי דייטש, חבר המעוצה הירושלמי, כבר בכניסה לאולם אומר לי: “הייתי צריך לנחש שאתה תהיה כאן” – וממהר פנימה לאחל מזל טוב. דקה להפני שהוא נמלט מהמהקום, אני מספיק להעמיד אותם לתמונה משותפת.
דקות לפני שהתזמורת מסיימת, מגיע הסופר יאיר ויינשטוק לאחל מזל טוב לחבר לעבודה. שניהם באותו מגזין. חיים מתרגש, מפציר בו להישאר עוד כמה דקות. יאיר, מצדו, מסביר שהוא בכלל לא חשב שיוכל להגיע הערב, כי היה באירוע משפחתי אחר. רק רעייתו היא שמשכה אותו להגיע לאחל מזל טוב, וכעת היא זו שדוחקת למהר לצאת. חיים מסכם: “אם האישה אומרת, אני לא מתווכח”.
בכניסה לאולם נפגשים שני דוברים: דובר עיריית בית שמש מתי רוזנצוייג (משמאל) ומשה גלסנר דובר עיריית ביתר עלית. אני מצלם את שניהם, כשמתי מחייך ואומר: “זה בא וזה יוצא, העיקר שהספקת להגיע”.
גלסנר, שהגיע באיחור, מתנצל על הפקקים בכביש מספר אחד בדרך לירושלים. “הכל פקוק. שעה וחצי נסיעה, משהו לא נורמלי”, הוא מדווח. “לפחות הספקתי להגיע ולאחל מזל טוב”.
דקות לאחר שגלסנר הולך, מגיע איש המקומות הקדושים יוסי שוינגר, כולו התנצלויות, מספר את אותו הסיפור: פקקי ענק בדרך לירושלים. הוא יצא מהאירוע של גרינבוים בבית שמש, והפקקים עיכבו אותו למעלה משעה. דקות לאחר לחיצת הידיים וברכות המזל טוב ישב לשיחה עם החתן.
שיהיה במזל טוב.