מעשה בחולצת ‘ראלף לורן’ שעמדה להיזרק

זה קרה בשבת האחרונה.

כבכל השבתות הלכתי להתארח בסעודה שנייה אצל שכניי היקרים.

עשינו קידוש, נטילת ידיים, “המוציא” – והתחלנו בסעודה. האוכל היה נפלא, וכמו בכל סעודה, היו דיבורים וסיפורים על השבוע שעבר. וגם קצת על השבוע שיהיה.

בתוך השיחה הקולחת הביטה אם המשפחה על חולצת הפולו של ‘ראלף לורן’ שלבש בנה בן ה-6 (היא לא ידעה של איזה מותג זה, כמובן), אותה קיבלה מדודתה האמריקנית ואמרה: “אני לא כל כך אוהבת את החולצה הזאת”.

הסתכלתי על החולצה בעלת הפסים הצבעוניים וראיתי לפתע את סמל החולצה. קראתי בשם האם ואמרתי לה:”את יודעת, הסמל של החולצה הזאת זה ‘פולו ראלף לורן'”.

היא שאלה בתמיהה: “מה זה”?

הסברתי לה על המותג, שיש לו חנות בכיכר המדינה ומחירו, אם אינני טועה, 600 שקל לחולצת ילדים. אם לא יותר!

היא שאלה אותי האם זה נחשב יותר “מטומי הילפינגר”. עניתי לה שכן…

אבל לא באתי לכתוב על רמת היוקרה והנחשבות של מותגים. העניין הוא שבין-רגע החולצה שעמדה להיזרק או להימסר, פתאום מצאה חן בעיניה והיא התלהבה ממנה ממש (היה אפשר לראות את זה בעיניה שזהרו).

החולצה שלפני שניה הייתה מועמדת “לגירוש” מהבית, בין רגע הפכה ליפה ובעלת כבוד, כשהאם מעירה לבנה:”שמעת מה אלמוג אמר? זו חולצה מאוד יקרה של מותג נחשב, אז אל תלכלך אותה עכשיו בשמן של הטונה”.

היא סיפרה לי שהיא קיבלה עוד הרבה חולצות כאלו, גם לתינוק בן השנה (היא הייתה ממש מאושרת עד הגג!).

מותגים, מותגים

מדוע אנחנו כחברה חייבים דווקא מותגים? לעניות דעתי יש לי תשובה, ואל תשכחו שאני “בעל תשובה”…

בעולם החרדי צריכת המותגים נחשבת יחסית חדשה, לעומת המגזר החילוני, שם הייתה קיימת כבר שנים רבות קודם לכן.

השבוע פרסמה חרדית הנמצאת בין חברי דף הפייסבוק שלי כי קנתה לבתה בגן בגדים יפים – וזו אמרה לה: “אמא, אם זה לא מותג – אני לא לובשת”.

ניסיתי להבין: מה באמת מניע אותנו לבזבז את מיטב כספנו על מותגים? לדעתי, זהו סוג לחץ חברתי, להרגיש מיוחדים באמצעות מותג.

המותגים בראשיתם היו מאוד יקרים. לא כמו היום שישנם גם מותגים זולים יותר כמו “אמריקן איגל” וכדומה. אנחנו מוקפים במותגים כל היום,  וגם החרדים מושפעים מהמודרניזציה, עד שהיום גם בבני ברק ובכל האזורים החרדיים ישנן חנויות מותגים רבות.

שלא תבינו לא נכון: אינני אומר שמותגים זה רע. זו תהיה צביעות. אני עצמי קונה מותגים. אני כן חושב שזה רע לעסוק רק בקניית מותגים, או לקנות לילדים קטנים רק מותגים.

אני ממליץ לכם ההורים (זה אולי קצת יצחיק אתכם שאני ממליץ לכם, משום שאני רק בן 16, אבל מאידך אני קרוב יותר לגיל של הילדים שלכם, ומכאן שמבין לליבם ומוחם): לא לקנות לילדים קטנים מותגים.

אני לא אומר שפה ושם זה לא נחמד, במיוחד עכשיו לקראת חג השבועות, אבל כדאי שתבינו: אני זוכר עצמי כבר בכיתה א’ או ב’ מתדיין עם ילדים אחרים מהכיתה בהפסקה על כך ש-לי קנו את המותג הזה ואת השעון הזה, ולאחר קנו מותג נחשב פחות.

 חשבתם פעם להסביר לילדים מהו מותג ומהו משמעותו? אני בטוח שלא.

אז אולי הגיע הזמן להגיד את האמת: אנחנו קונים את מותג אך ורק בגלל הסמל. כדאי להסביר לילדים שהעובדה שהם לובשים מותג זה, אינה הופכת אותם למישהו הנחשב יותר מהחבר ללא המותג. אל תתביישו לומר זאת. 

אז אולי באמת אני רק בן 16, אבל אני בגיל שכולם מסביבי עוסקים במותגים – וגם אני. לכן חשוב שלא לאבד את הצפון בקניון… לא אנחנו ולא ילדינו.

צריך לדעת להעמיד את עצמנו במקום, ולדעת לפעמים לדחוק את יצרינו בעת הקנייה.

קחו לכם את מה שכתבתי כקצת חומר למחשבה.