אנטי-שוק: שכטר וחוויותיו המרגשות מביקור בחנות הירקות

ישנן פרסומות רבות המודיעות על הצורך באכילת ירקות, בנוסח: “עד כמה הירקות הם בריאים, עד כמה הירקות טעימים”.

רק דבר אחד הם שכחו לספר, עד כמה ירקות לא משביעים.

אבל אחרי שהשתכנעתי כי אין ברירה, ואכן צריך לעבוד ולשפר את התזונה, בשביל הבריאות, הזדרזתי ללכת אל חנות ירקות.

מהר מאוד נדהמתי למצוא שם גם פירות, ותמהתי לעצמי על האפליה כי בחנות אשר בה מוכרים ירקות, מוכרים גם את כל סוגי הפירות. כמעט איגדתי את התפוחים יחד עם התפוזים ומיני האגסים והמשמשים השונים על מנת לצאת במחאה, אך לאחר משא ומתן  ב’מועצת הפירות’ הוחלט כי קודם כל נראה את תוצאות מחאת האתיופים, ובעלי המפעלים.

רק לאחר שנבחן את תוצאתם, נצא במחאה משל מועצת הפירות. וכמו שכבר נאמר כי אין מחאה נוגעת בחברתה כמלא נימה, החלטנו לעקוב מקרוב אחר המחאות השונות.

אשתי הידועה כאישה מסודרת ואחראית, דאגה לצייד אותי בטרם צאתי את ביתי, ברשימה מסודרת עם כמויות נכבדות, אבל מפורטות. למזלי או לחוסר מזלי, הכמויות היו מורכבות מקילוגרמים, וממספרים עגולים. כדוגמת 5 ק”ג בצלים, ו-3 ק”ג של עגבניות.

בהגיעי לחנות הירקות הסתבר לי, לתדהמתי  הרבה, כי כל העגבניות עומדות זרוקות על הדוכן, ולא סדורות בשקית החורצת את משקלם. עובדה המקשה לדייק בכמויותיה של אשתי. ומשהקשיתי על המוכר המכונה ירקן (ולא בשל עיניו הירוקות), איך אדע את משקלם המדויק של הפירות והירקות, הוא הודיע לי כי בקופתו ניצב לו המשקל.

המשקל – הוא כלי עזר המסייע למדידת משקל התכולה הנלקחת מן הדוכן והמושמת עליו.

נטלתי בשתי ידי מספר עגבניות לא מבוטל, הצמדתי אותן אל בטני לבל יפלו, ועתה רק הסתבר לי כי הדרך להגיע מן הדוכן אל המשקל מבלי שתיפול אף עגבניה, ארוכה יותר מכפי שהיא נראית. מספר לא מבוטל של עגבניות נפלו במסלול הייסורים, והדבר הוגדר כנס מאחר ומספר העגבניות הנופלות היה רב יותר ממספר העגבניות שנטלתי בידי.

לאחר הצלחה יחסית להעביר את רוב העגבניות שאספתי, מבלי שיפלו עוד עגבניות על הארץ לעבר דלפק המשקל, החילותי להניח את העגבניות אחת אחת על המשקל.

הזבן, אשר הביט במעשי במבט מזוגג (משל היה זגג), מיד תלש שקית מהצד השני של הדלפק, והחל לשים את העגבניות בתוך השקית. בסופו של תהליך הוא נטל את השקית והניחה על המשקל, ואז הבנתי כלל חשוב מאוד שלמדתי בבית הספר היסודי בשיעורי טבע: ישנם חפצים מסוגים שונים אשר אין להם מסה, ושקית היא אחת מן החפצים הללו, כי אם היה לה מסה, מדוע יקח ירקן זה את השקית וישקול אותה, הרי היא תתווסף למשקלה של עגבניה?!

מאחר שאני בן מזל מאזניים, חשבתי שהמשקל ייטיב איתי, אך היות והמשקל כבר שנים רבות אינו משקל מאזניים, והינו מורכב מצגים ומספרים ממספרים שונים, סימן כי כמות העגבניות שנטלתי הינה  139 גרם מעל המשקל אשר נתבקשתי. מיד שהפחתנו שתי עגבניות מן השקית, אך המשקל סימן עתה כ- 32 גרם (אני כותב ‘כ’ כי יש סטייה למעלה או למטה) פחות מן המשקל המבוקש.

התחבטתי בעובדה לאן אני צריך לעגל את המספר, האם למעלה או למטה? בזכרוני צצה המורה למתמטיקה בכיתה ה’ מבית הספר היסודי, באומרה בקולה הסמכותי, את המשפט הבא ‘כאשר המספר קרוב יותר כלפי מעלה מעגלים למעלה, וכאשר המספר קרוב כלפי מטה מעגלים למטה’ . מרוב שמחה על כך שהמספר לא באמצע, וכן על כך שנפתר לי הספק, והרי ידוע  ‘כי אין שמחה כהתרת הספיקות’, מיד החילותי לחוג במעגלים.

בסיומו של ריקוד ניבט לעיני פריט מן הרשימה, המכונה בשמו הביזארי ‘אבוקדו’, היה נדמה לי כי נתבקשתי לקנות שייח’ פלסטיני בשם אבו-קדו. אבל בראותי כי לצידו מודגש כי עלי לשים לב שאבוקדו לא יהיה קשה מידי, הבנתי כי מדובר בפרי או בירק (אין לי מושג).

ובכדי שלא אניח בשקית (הבנתי כי עדיף לקחת את השקית לדוכן ולמלאה שם) בטעות אבוקדו קשה, לחצתי באצבעותי בכל אבוקדו ואבוקדו שהוחש בין אצבעותי. אם לחיצותי בראשית היו לחיצות עדינות, מהר מאוד הפכו לחיצותי לחזקות יותר ויותר, מכיוון שכל אבוקדו ואבוקדו היה קשה מקודמו.

באחת מן הלחיצות הגיע לידי אבוקדו רך בצורה רדיקלית מקודמיו, ומעצמת הלחיצות החזקות, הוא התפנצ’ר לי בידיים. וכך ידיי הפכו לירוקות, כאשר ניסיתי לטעום מטעמו של האבוקדו, על מנת לנקות את ידי, נזכרתי כי האבוקדו איננו טעים, וכי הוא משמש בעיקר לממרח.

ואז, בניסיון נואש לנקות את האבוקדו מידי, חדרה למוחי ההכרה, כי תיכף ומיד ידי תשחיר, כי הרי טבעו של האבוקדו הנותר פתוח, להשחיר. אולם, במחשבה שניה נזכרתי כי בכל פעם כאשר אשתי פותחת אבוקדו היא מתיזה עליו מיץ לימון לבל ישחיר, והיות וניצבתי בחנות הירקות, הבנתי את  סיבתו של האבסורד שבחנות הירקות מוכרים גם פירות.

נטלתי מיד לימון, והתזתי על ידי לבל תשחיר. אמנם ידי לא השחירה, אך הלימון הזכיר לי את הפצע הכואב בידי המרוחה.

אשתי ביקשה כי אביא גם תפוחים, אך אני בור ועם הארץ התקשיתי להחליט בין תפוח אדמה לבין תפוח זהב. הירקן הסביר לי, במסגרת ה’הסבר פניך’  שכפיתי עליו, כי תפוח הכוונה הוא לתפוח רגיל, אבל אני עדיין התקשיתי לבחור, כי רק עתה הסתבר שגם התפוח כמו הפלפל והבצל מורכב מכמה צבעים.

לפתע חטפתי שוק.

היה זה כאשר ראיתי את הארטישוק. כי הרי שמו נורא מבלבל, והוא לא אנטישוק. גם נורא ריחמתי על הגזר הגמדי, שלא צמח למימדים של גזר רגיל. והבנתי כי קלמנטינה היא סך הכול תפוז שלא התפתח. ואילו הפומלה, היא תפוז שהתפתח יתר על המידה.

הבנתי על בשרי שלא כדאי לי לגעת בסברס, אבל לא הבנתי כיצד אוכל לאכול אותו אם לא אגע בו. נודע לי  כי הקרמבולה זה לא קיצור של קרמבו, כי השם הזה יותר ארוך. ובכלל קרמבו לא צומח על העץ. בנוסף לא הבנתי מדוע הגזר הינו גמדי, ואילו התפוז הוא ננסי. גם לא הצלחתי לראות לתפוז הסיני את האף.  ואחרי כל הקשיים וכל הלבטים, לקחתי רק נבטים.