הסיפור על הרב וואזנר שלא היה ולא נברא

ידידי הסוציולוג הפרופ’ ע.א. אתה מתפלא מדוע עם שיבתי ארצה, מועידת רבני אירופה בטולוז שבצרפת, סיפרתי לך שאני חש מעט נלעג, ומעורר חמלה [מוטב – פתטי] בשאלות המעסיקות את זהותנו היהודית-חרדית כאן בארץ הקודש.

ובכן אספר לך שכבר פגשתי את מנהלה הרבני של הוועידה, הרב משה לבל, שבתגובה להערתי כי אחוזי ההתבוללות באירופה צמחו ל-80 אחוזים, גיחך במרירות ואמר כי ברוסיה, שם הוא משמש כרב וראש ישיבה, ההתבוללות עומדת על 100 אחוזים: “כדי שיהודי יתחתן עם יהודייה, צריכה להתרחש טעות סטטיסטית” הוא אומר, לא בציניות.

רבנים אחרים מספרים על קרוב ל-50 אחוזים אוכלי שחיטת חלאל [שחיטה מוסלמית] בעירם. הרפורמים נוגסים בקהלות האורטודוקסיות כמו מכרסם רעב שהגיע לחנות של נקניקיות, ולרבנים יש דילמה אמיתית האם להורות לאנשי קהילתם לעלות ארצה, או שמא עדיף להם להיוותר בניכר?

“אנחנו לא עוסקים בקרוב ליהדות או בהפצת היהדות, אנחנו עוסקים ביהדות עצמה, האם היא כלל תתקיים”, היטיב להגדיר זאת באזני הרב מויאל, רבה של העיר קאן המפורסמת.

ומה אתנו?

הנה מקבץ מן הבעיות הבוערות בהם התמודדו חברי שנותרו בארץ הנבחרת:

האם לומר שלום לשכן המשתייך לפלג של ‘הפלס’, או שמא מדובר ביהודי פסול הגרוע מן הגוי?

למה אין לקבל את בתו של העיתונאי החרדי לסמינר, אולי בגלל שהוא ‘כותב באינטרנט’ ה’ ירחם?

איך בכל זאת נוכל להתגבר על הבעייה האקוטית ונרשום את בן היהודי המזרחי לישיבה הקדושה, אולי אם יבואו אתו שניים אשכנזים טובים, אה, מה אתם אומרים?

איך נצליח למנוע ממי שלא לומד בישיבה, ומכלה את זמנו בין הקניון הקרוב למחשב שבחדר, שלא להתגייס לצבא חס ושלום?

באילו שיטות נרדוף את ‘הרפורמי’ שמנסה להחדיר לימודי אנגלית ומתמטיקה לילדינו הרכים בחיידר כנגד המסור לנו מדורי דורות?

עצוב? מאד.

לא דובים. ליל שבת האחרון, בית הכנסת בירושלים, והרב, יהודי ירא שמים אמיתי, מספר בעיניים בורקות על מרן הרב וואזנר ועל נס המשקפיים המרטיט שכבר עבר מפה לאוזן. הרב וואזנר כידוע, למד בישיבת חכמי לובלין של רבי מאיר שפירא מחולל הדף היומי, וראש הישיבה שהקפיד על סדרי הישיבה, פגש פעם את הרב וואזנר עומד במסדרון הפנימיה והוגה בתורה לאור הירח.

ראש הישיבה ביקש מהנער הצעיר לסור לחדרו, אך הרב וואזנר השיב לו כי הוא אינו מסוגל להירדם מאחר שחשקה נפשו בתורה.

ראש הישיבה התרגש וברך את הנער הצעיר כי תמורת מסירות נפשו לתורה, לעולם לא יזדקק להרכיב משקפיים, וראייתו תהיה ‘שש שש’.

סיפור יפה, גם מרגש.

אלא שאז נזכרתי בספר בשם ‘שדה צופים’ לרב פרידמן בו נתקלתי לפני כמה שנים,שכתב משהו על כך. סרתי לספרייה המקומית והנה הציטוט:

…”ונתן לו הגר”מ שפירא ברכה, שלא יצטרף מעולם למשקפיים, ואכן כנים הדברים כי הגר”ש לא כהתה עינו, ואינו משתמש במשקפיים.

ואני הייתי אצל הגר”ש ביום השמועה ושאלתי אותו אם הסיפור נכון, ואמר לי שהוא אינו יודע מכל זה, ואינו זוכר שיקבל ברכה כזו מפי רבו הגר”מ זצ”ל. והוסיף לספר כי מרן החזון איש זצ”ל, כשהיה פעם בדיח דעתיה אמר לאחד מאנשי ביתו שיקח כסא, וילך למרכז העיר ויעמיד את עצמו על הכיסא,  ויכריז שכל המעשיות שמספרים עליו המה שקר וכזב”.

במילים אחרות, מרן הרב וואזנר היה כה גדול, שסיפורי מופת אותנטיים אודותיו לא חסרים. אין צורך להמציא נוספים.

200 לירות. הוצאת ‘מאור ישראל’, המוציאה לאור את ספריו של הרב זצ”ל, פרסמה מחדש את סדרת ‘יביע אומר’, הכוללת גליונות מכתב יד המחבר, ניקוי טעויות המעתיק, ובעיקר עשרות חלקי תשובות מכתב יד שלא נכנסו לתשובות המקוריות.

למה? מדוע השמיט הרב זצ”ל חלקים נכבדים מהמסה המקורית?

הנה תשובתם של מהדירי המהדורה: “שהוא מחמת הוצאות הדפוס שגבהו מאד, ובפרט בחלקים הראשונים, כי אפס כסף, ומפורסם הדבר שספר יביע אומר חלק ב נדפס מכספי הרבנית ע”ה, אשר חסכה פרוטה לפרוטה, וכשראתה את צערו הגדול על שנמנע ממנו להדפיס את כתביו, נתנה לו את כל כספה סך 200 לירות, ועל ידה פרצו מעיינותיו חוצה”.