איך קורה שקטעים זהים מתפרסמים בטורים הפוליטיים של המודיע ויתד?

1.

ימים אחדים אחרי ששבו מהמסע להצלת החיים בנאפל, המדינה מוכת רעידות האדמה, שב יתד נאמן, בכתבתו של י’ פריינד אל המראות המזעזעים בהם נתקלו מחלצי זק”א ויתר ארגוני ההצלה.

כתבה מרגשת, הרבה יותר מתיאור הזאבים המצויים כיום בגולן ובגליל ומסכנים את חיי התושבים (המודיע, ח. צורן), שגם היא הייתה מעניינת לקריאה. אבל, אל תשוו.

“אחת החוויות המרוממות ביותר שהביא איתו גוטליב הביתה היא סעודת ליל שבת בקטמנדו. ‘זו היתה אחת מסעודות השבת הכי מרגשות שחוויתי אי פעם’, הוא מספר ליתד נאמן. ‘המרגש היה להיות כל כך רחוקים מהבית, מהאשה, מהילדים, להיות בארץ זרה, נוכריה, ולהרגיש כל כך מחוברים וכל כך קרובים”.

2.

מעניין לעקוב אחר הקטעים הזהים לגמרי בין הכתבות הפוליטיות ביתד נאמן (אריה זיסמן) והמודיע (מ’ כרמלי).

שכפול א’:

יתד נאמן: “בליכוד פנימה מתקשים לקבל את תוצאות המשא ומתן הקואליציוני. ‘מזל שביבי לא מנהל את המשא ומתן בין המעצמות לאיראן’, צוטט השבוע בכיר בליכוד. ‘לפי כישורי המשא ומתן שלו, האיראנים היו מחזיקים עכשיו בלא מעט פצצות גרעין'”.

המודיע: “בתוך מפלגתו, הליכוד, מבקרים את נתניהו בחריפות. ‘מזל שנתניהו לא מנהל את המשא ומתן בין המעצמות לאיראן’, אומר בכיר בליכוד. ‘לפי כישורי המשא ומתן שלו, האיראנים היו מחזיקים עכשיו בלא מעט פצצות גרעין'”.

שכפול ב’:

יתד נאמן: “היו גם בליכוד ששאלו לאן נעלמה אמירתו של נתניהו ‘עדיף אין-הסכם, מאשר הסכם רע’ – כאנלוגיה בין ההסכם הגרעיני להסכם הקואליציוני. אחרים התבדחו ואמרו כי ‘ארה”ב שוקלת לאיים על ישראל כי תציב את נתניהו בראש המשא ומתן עם איראן’…”

המודיע: “בליכוד שואלים לאן נעלמה אמירתו של נתניהו ‘עדיף אין-הסכם, מאשר הסכם רע’, אמירה שנאמרה פעמים רבות בהקשר למשא ומתן בין המעצמות לאיראן, אבל נעלמה לגמרי כשנתניהו ניגש למשא ומתן הקואליציוני. בכיר אחר בליכוד התבדח ואמר ש’ארה”ב שוקלת לאיים על ישראל כי תציב את נתניהו בראש המשא ומתן עם איראן”.

שכפול ג’:

יתד נאמן: “מעבר לכל ההלצות, המציאות התגלתה במלוא אכזריותה לבכירי הליכוד, כאשר הגיעו לפגישה עם נתניהו ושמעו (מה שידעו מראש) שלא נשאר להם אלא פירורים. כל הנכסים והתיקים הבכירים חולקו”.

המודיע: “ואחרי ההלצות, נותרו בכירי הליכוד לבדם עם שברי המציאות: נתניהו וויתר כמעט על כל הנכסים והתיקים הבכירים, לא הותיר שום תיק משמעותי לבכירי הליכוד (למעט הבטחון) ונאלץ לוותר ברגע האחרון על הנכס המשמעותי ביותר לתפיסתו, תיק המשפטים, ועוד עבור שנואי נפשו מ’הבית היהודי'”.

ונסתפק בזאת.

3.

חיים ולדר (‘אות חיים’, יתד נאמן) ראוי להערכה על שהוא מקפיד להכיר טובה לאנשים שהעניקו לו הזדמנויות בחיים.

לפני כשבועיים הוא נסע במיוחד לחיפה לנחם אבלים בביתו של הרב אברהם הוניגסברג ז”ל, מחשובי חסידי גור בחיפה, שנפטר בגיל 81.

הוניגסברג העניק לו הזדמנות כאשר שיגר אותו להיות מד”צ במחנה שדה חמד – מה שהוביל אותו לימים למעמדו כאחד המומחים הגדולים בכל הקשור למצוקות הנוער בציבור החרדי.

כך הוא מכיר טובה למי שקיבלו לעבודה ביתד נאמן, הרב ישראל וורצל (פ. חובב), הרב ישראל פרידמן שהדריך אותו בצעדיו הראשונים בעולם הכתיבה, ולרב מרדכי קרליץ, ראש העיר בני ברק, ש’כפה’ עליו לחבור ל’מרכז לילד ולמשפחה’ בבני ברק – מהלך ששינה את חייו של ולדר, העסוק כיום, בוקר עד לילה במקום.

זה יפה, כי בעולם העיתונות מסתובבים רבים אחרים שהיה מי שהעניק להם את ההזדמנות, הדריך אותם בצעדיהם הראשוניים כשעדיין לא ידעו מהו ההבדל בין שניים לשתיים, וירק הרבה דם עד שראה אותם צומחים ויודעים לעשות טוב את מלאכתם.

כמה מהם מכירים טובה? עצוב לומר, אבל רובם – ממש לא.

צל”ש לולדר.

4.

מקובל שעיתונאים נוסעים לסקר את מושאי סיקורם, גם כשמדובר בארצות שונות בעולם.

מקובל גם שהמסוקרים הם שמשלמים על ההגעה, פחות מקובל שמשלמים גם עבור יתר משפחתו (הברוכה) של  העיתונאי. אבל לתקשורת החרדית יש כללים משל עצמה, כידוע לכולנו. למעשה אין כללים: כל אחד קובע לעצמו את הכללים. מה גם, שסביר מאוד להניח – אפשר לומר, ללא שום צל של ספק – שעל יתר בני המשפחה שילם אבי המשפחה מכיסו.

 כך יצאה לדרך כתבה  במגזין משפחה, מאת יוסי אליטוב, שעשה את ימי חג יחד עם משפחתו (הברוכה) כאורחו של רב העיר דנייפרופטרובסק, הרב שמואל קמינצקי, “רב האוליגרכים”, כפי שיש רבים הנוהגים לכנותו.

קצת הזוי לקרוא בכתבה כיצד הצליח אחד מעשירי הקהילה, אוליגרך בשם קולומויסקי, לבצע את קרב הבלימה מול פוטין. “הם הצליחו לבודד את העיר ולהסיג את הלוחמה לגבולות המחוז הענקי שסביבה”, מדווח אליטוב מהחזית.

ברור לכל, כי אילו החליט נשיא רוסיה ולדמיר פוטין לנעוץ את ציפורני הדוב הרוסי בעיר דנייפר, היה הדבר מתבצע במהירות הבזק, והוא היה מוחץ כל מליציה שהייתה עומדת בדרכו כפי שמוחצים פרעוש.

למרות שהרב קמינצקי שולל את ההיתכנות של קרב כזה, באמרו: “הצפי שיגיע לכאן, נמוך במיוחד. הצבא שלו מכיל 180 עד מאתיים אלף חיילים קרביים וכדי להגיע לכאן הוא יזדקק לכשמונים אלף חיילים. כך שהסיכוי שלנו להמשיך במפעלותינו ולחיות על מי מנוחות – רב יחסית”.

לא הייתי מציעה לזלזל בפוטין. עוד חייל, פחות חייל, לא זה מה שמהווה שיקול אצלו בבואו לכבוש.

מה שלא מפריע לעובדות לככב בעמוד השער ובכותרת ראשית “מליציות פרטיות, לב יהודי חם וכסף גדול: המיליארדרים הדתיים שעוצרים את צבא פוטין בשערי המחוז העשיר באוקראינה”.

יומרני ומגוחך מאוד, תודו.

5.

כשטור העורך בבקהילה הכפיש את הגר”מ מאזוז, פטרונה של מפלגת יחד, היו שאמרו: בחירות. וציינו את הלויאליות המלאה של העיתון למפלגת ש”ס.

הגיוני. אחרי הכול, עיתון חרדי אמור לגבות מפלגה חרדית, ויחד – עם הצירוף של יוני שטבון וברוך מרזל – לא ממש התאפיינה כמפלגה חרדית קלאסית.

אבל מה ראה טור העורך (אברהם דוב גרינבוים) לכסאח השבוע את רבה של ירושלים, הראשל”צ הגר”ש עמאר? אין בחירות באופק ולא שום סיבה למסיבה. בטח לא כשמדובר ביהודי תלמיד חכם כה עצום. אז מה אם ש”ס אינה אוהדת את האיש?

“במשרד החוץ כנראה לא שמעו על כך, והשבוע נשלחה מטעמם אגרת זועמת אל רבה הספרדי של ירושלים. במכתב נדרש הגרש”מ עמאר להנפיק הסבר על פגישתו עם מלך ספרד ללא תיאום עם המשרד האמון על הקשרים עם ממשלות החוץ.

“מה באמת חיפש סבא דמשפטים בספרד? לדברי מקורביו, הוא עסוק בניסיון להשיג את האחריות על הטיפול בצאצאי יהדות ספרד. זה דבר מבורך, ללא כל ספק. ירושלים אורו של עולם, ועל רבה של ירושלים כנראה רובצת האחריות להמשך הדורות בטהרתם”.

עד כאן, העקיצות חבויות. מכאן, קבלו את אלו הגלויות:

“מעניין מתי מגיע השלב בו לומדים שאי אפשר לקחת הנהגה בידיים. אי אפשר לשיר סולו אם אין קהל צופים. אי אפשר לנהל מועצת, אם אין לך עם, ואי אפשר לגשת לתיבה, אם אין מאחוריך מניין. בכל אופן, בנוסח ספרד”.

6.

 הצעה  לכותבי טורים פוליטיים: אם אין מידע בדוק, עדיף שלא לנבא נבואות שתתבררנה בהמשך כנבואות שווא, הגם שהן מסוייגות באמירה “רשימת המינויים כפופה לאשרור מועצת חכמי התורה, אבל כולנו יודעים עד כמה המועצת מיישרת קו עם יו”ר התנועה אריה דרעי, וסומכת עליו בכל הנוגע להחלטות פוליטיות…”

קחו, למשל, את המתנבא אריה ארליך במשפחה:

“דרעי התקשה לעכל את ההמלצה (המלצתו של אריאל אטיאס לקחת את ח”כ יצחק ועקנין לתפקיד שר הדתות – ש.ר.). אין לו היכרות מעמיקה עם וקנין, ועד לרגע האחרון קיננה בו התקווה כי ימצא מטאור פוליטי זוהר יותר להצניחו אל התפקיד.

“שם נוסף שעלה הוא שמו של דוד אזולאי, אף הוא חבר כנסת ללא יומרות ובליטות. נכון לרגעים אלה, אזולאי יזכה ככל הנראה לשאת בתקופה הקרובה את התואר ‘סגן שר הדתות’ תחת שרביטו של דרעי (ניחוש א’ שהתברר כלא נכון. אזולאי הוא שר דתות במשרה מלאה – ש.ר.).

“בסוף, לאחר דרמה מורטת עצבים נפל הפור בש”ס: דרעי ישמש כ’שר שלושת המשרדים’ ויישא בו זמנית בתואר שר הכלכלה, השר לענייני הנגב והגליל ושר הדתות. סגנו במשרד הדתות יהיה דוד אזולאי.

“השר השני בש”ס יהיה יצחק כהן שישמש כשר במשרד האוצר עם אחריות על מנהל התכנון – אותו מנהל תכנון שהופקע ממשרד הפנים על ידי שר האוצר המיועד כחלון (ניחוש ב’ שהתברר כלא נכון. איציק כהן לא הושבע בשר בממשלה ביום חמישי ויכהן כסגן שר בלבד – ש.ר.).

“נוסף על כך, ח”כ משולם נהרי ישמש כסגן שר רווחה (ניחוש ג’, שהתברר כלא מדויק. משולם נהרי, גם אם זה זה עדיין לא סופי, יכהן כסגן שר חינוך לצד הסגן הנוסף ח”כ מאיר פרוש מ’יהדות התורה’, כאשר יתוקן החוק. ש.ר.)”.

7.

אם לפני הבחירות היה יום ליום עיתון שכולו פרסומות לש”ס, עם תום המערכה הוא שב לעצמו (התוכנית הגדולה היא להפכו ליומון ולהרחיבו משמעותית, אלא שמדובר בתוכנית עליה מדברים כבר שנים), עם טורים מאוזנים וכתבות שונות – לאו דווקא שירי הלל לש”ס ולעומד בראשה.

אלא שפטור בלי כלום, אי אפשר. בכפולת עמודים סוקרים כתבי העיתון, חיים ישראלי ושולם באיכזר, את הישגיה של התנועה במו”מ הקואליציוני.

רשימת מכולת ענקית, המתעלמת מהחששות ומהדברים שכלל לא בטוח שנכתבו על מנת לקיים.

הנה רק דוגמה: “יוקר המחיה: הממשלה תקדם את הורדת מס ערך מוסף לשיעור של 0% על מוצרי יסוד שבפיקוח החל מתקציב 2015-2016. מאחר שהנושא מחייב בחינה משפטית, בין היתר, של הסכמים בין לאומיים עליהם חתומה מדינת ישראל יוקם צוות שחבריו שר האוצר ושר הכלכלה אשר ידונו ביישום הורדת המס החל מינואר 2016”.

האם מדובר בהישג? האם אכן יורד המע”מ ל-0%? קשה להאמין. מה שלא מפריע לכותרת הנוצצות להופיע. “ההישגים נחשפים”.