בדרכי למפגש עם קבוצת נשים חרדיות, שמעתי את ד”ר עליזה לביא מתברברת ומתקשה לתת תשובה ברורה האם תתמוך בכל ההישגים הקואליציוניים ש”ממשלת החרדים” השיגה עבור נשים חרדיות.
מצד אחד, היא קראה לעצמה “הראשונה” שפתחה את הדלת עבור הנשים החרדיות והעלתה למודעות את מצבן (כן. בטח). מצד שני, תעמוד מול משמעת סיעתית ותיאלץ לירות ברגלה שלה, הרגל עליה עומדים כל חלומותיה הנשיים וחלומותיהן של חברותיה החרדיות. האמת, ריחמתי עליה.
המפגש היה מפגשן של נשים ‘חרדיות אותנטיות’, שחברו יחדיו על מנת להיטיב את מצבן שלהן אך יותר מכל, את מצבן של הנשים בכלל שנאנקות תחת משכורות מפלות ומשפילות. כמובן שבין היתר עלתה גם שאלת מיליון הדולר: כיצד מצליחים לשלב בעל לומד, עבודה ומשפחה ואיך עם כל זה עדיין ניתן להיראות צעירה ורעננה.
על מנת לקצר את הסיפור אומר, כי יממה קודם המפגש נתבקשה כל אחת מהמשתתפות לשלוח למארגנת את “המשאלה” שלה. המטרה הייתה להקריא את המשאלות בפני כל המשתתפות שיידרשו לנחש מי היא זו שכתבה את אותה משאלה.
האחת ביקשה יותר זמן עם הילדים. אחרת ביקשה להיות שמחה בחלקה ועל הדרך להפחית קצת ממשקלה. ואני? אני ידעתי שיעלו עליי מיד עם סיום קריאת המשאלה שכתבתי, ולכן ביקשתי להקדים ולספר סיפור. קראו אותו בעיון. יש גם מוסר השכל.
היה היה בן מלך שגלה מעל שולחן אביו. נע ונד בין ערי הממלכה כשהוא גלמוד, עני ואביון, בבגדים בלויים וללא מזון ראוי. יום אחד ניתנה לו ההזדמנות לבקש משאלה אחת. משאלה בודדה שתתמלא ללא כל תנאי ותמורה.
ובן המלך? כל שביקש היה ארוחה חמה ובגדים חדשים. תהו הסובבים ושאלוהו: זו משאלתך?! מדוע לא ביקשת לחזור אל ארמון המלך, אל אביך אוהבך שמצפה בכיליון עיניים לשובך. הרי שם תתמלאנה כל משאלותיך.
בן המלך הוא אנחנו. אנחנו, בניו של מלך מלכי המלכים. כל מה שאנו צריכים לבקש הוא: לחזור לארמון המלוכה. לבקש שיבוא משיח צדקנו ויגאל אותנו. זו הייתה המשאלה שלי והיה ברור לי שכולן תדענה שמדובר בי.
מדוע? משום שאני חב”דניקית. כאילו שמשיח שייך רק לחב”ד.
וזה בדיוק מה שקרה מיד לאחר שמשאלתי הוקראה.
ויכוח ער פרץ סביב עניין המשיח והביא אותי להגן על “כבודי” ולהזכיר לנשים היקרות שישבו סביב שהן אומרות מידי יום בתפילה את שלושה עשר העיקרים שאחד מהם הוא “הֲרֵינִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה בִּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר עִקָּרִים שֶׁל הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה… וְשֶׁיָּבֹא מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחָ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ”.
משיח אינו שייך לחב”ד. הוא שייך לכלל ישראל וכולנו צריכים לבקש אותו יום-יום, שעה-שעה. אדרבה, דווקא בנוסח התפילה של מרבית הספרדים והחסידים וביניהם החב”דניקים, לא נכללים י”ג העיקרים.
מה אנחנו צריכים בעולם יותר מאשר את המשיח?! זו הייתה צריכה להיות המשאלה של כל הנשים סביב השולחן.
זו משאלת המשאלות. זו שאחריה אין צורך במשאלות נוספות.
שלוש שנות פיצוח
בליל חמישי האחרון הגעתי להשקה של ערוץ ‘יהדותון’, ערוץ הסרטונים שמנגיש את היהדות האותנטית באמצעים מקצועיים ומנצל את הטכנולוגיה המתקדמת ביותר למטרה זו.
הערוץ החדש כולל סרטים קצרים על מצוות שונות. והוא מבאר בטוב טעם ובשפה ישראלית עכשווית את מהותן של המצוות. מצוות כמו קידוש, תפילין, ציצית ועוד, מקבלות ביטוי בהיר ופשוט המתאים לכל אחד ואחת.
או כפי שאמר פרסומאי בכיר מאד לאחר שצפה בסרטון התפילין: “עכשיו אני מבטל את בר המצווה הרפורמית שתכננתי לבני, ואני עובר לגרסה היהודית האותנטית…”
אביא כאן מדבריו של השחקן הראשי בסרטונים הרבים. השחקן אמר שמכל הסרטים והסדרות בהן השתתף, אלה של יהדותון נגעו לליבו היהודי והוא מוצא בהם את שליחות חייו.
“סבתא. הבאתי גביע”, אמר עודד מנסטר לסבתא דינה זיכרונה לברכה, כל אימת שסיים להקליט עוד פרק בסדרת יהדותון.
“אין לכם מושג כמה אנשים רואים את זה. אני הולך לי ברחוב בתל אביב, עוצר אותי חבר ואומר לי ‘תשמע גבר. לא ידעתי איך עושים קידוש עד שראיתי אותך ביהדותון’.
“הייתי באירוע בראשון לציון. ניגשו אליי שלוש בנות צעירות וסיפרו לי שהן התחילו להדליק נר שבת בזכות סרטון שלי בערוץ יהדותון. אני ממש שמח ומוקיר תודה לכל מי שעוזר ותורם לדבר הזה”.
על המסך הענק הוקרן הסרטון על חנוכה, אלא שבאופן מפתיע, השחקן שהסביר שם את פשרו של הנס, מדבר באיטלקית… שניות לאחר מכן הוקרן הסרטון על מצוות ארבעת המינים וההסבר הצרפתי מילא את האוזן. כן. גם ברוסית, באנגלית ובכל שפה בה יהודים דוברים. כשהכל נועד להנגיש את מצוות התורה לכל אחד.
אבל השיא חיכה לסוף האירוע. שעה שיזמי הפרויקט הציגו את הסרטון על המשיח והגאולה הקרובה. “זה הסרטון שפיצוח הבריף שלו ארך שלוש שנים ועלה רבע מיליון שקל”, אומר מי שעומד מאחורי הפרויקט העצום הזה.
“גן עדן הגאולה הזאת”, מסכם השחקן יגאל עדיקא את הסרטון, בו רואים מתים יוצאים מקברם ומתאחדים עם קרוביהם הנרגשים. אחכה לו בכל יום שיבוא!
עולם של אמונה
הרבי מליובאוויטש הסתכל לעולם בעיניים. הוא דרש מאיתנו לפקוח את העיניים ולראות את המציאות כפי שהיא. לראות מה באמת מניע את העולם.
הנה דברים מתוך מאמר של הרב עדין אבן-ישראל (שטיינזלץ), המבוססים על דבריו של הרבי.
“הוא אמר: האם אתם סבורים כי עולמנו הוא עולם, שבו בני האדם מעוניינים רק בהנאות? אתם טועים; מה שהם באמת רוצים הוא קצת אהבה, קצת תלות – ומבט אל השמים. הם רק לא יודעים כיצד לבטא זאת. ואותם אנשים, הנראים כמי שיש להם בחיים רק רדיפה אחר הכוח והרכוש לשמם, באמת אינם שואפים אלא למעט ניחומים, לאיזו מילה טובה; הם רק אינם יודעים כיצד להשיג זאת.
“כאשר אנו פוקחים עיניים ורואים אל מעבר לערפל, אל מה שמאחורי החזות החיצונית הגסה, הבוטה והצורמת, אנו יכולים להבין שבני האדם אינם באמת כפי שהם נראים: הם שונים. והשאיפה לאהבה, לניחומים ולמילה טובה נעשית יותר ויותר קרובה.
“הרבי לא השאיר אחריו ירושה או מורשה, הרבי השאיר משימה שעלינו להשלים, והספרים וכל שאר המשאבים מעניקים לבני האדם את ההבנה שתאפשר להם לבצע משימה זו.
“מה שמוטל עלינו לעשות הוא לעזור לאותם דברים נסתרים להתגלות, לצאת אל האור. מה שנראה בעינינו כעולם של כפירה אינו אלא עולם של אנשים הבוכים ומבקשים אמונה, מתחננים לאמונה.
“אך מאחר שהם מתביישים לקרוא לאמונה בשמה, הם מכנים אותה באלף שמות אחרים. הם אומרים זאת בדרכם שלהם, כילדים שאינם מסוגלים לבטא את המלים כראוי. עלינו לתמוך בהם, לעזור להם לבטא את המלים טוב יותר, ברור יותר. לומר להם, שמה שהם באמת רוצים לומר הוא – ‘אני מאמין’, ‘אני רוצה להיות טוב יותר'”.
—
אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ הוּא בּוֹרֵא וּמַנְהִיג לְכָל הַבְּרוּאִים. וְהוּא לְבַדּוֹ עָשָׂה וְעוֹשֶׂה וְיַעֲשֶׂה לְכָל הַמַּעֲשִׂים!
• חלק מהטור מבוסס על שיחותיו של הרבי מליובאוויטש | הכותבת היא בעלת “הבחירה שלי”, מנחת אירועים, מרצה ושדרנית רדיו | לתגובות: [email protected]