כמה שנים עברו מאז מלחמת ששת הימים? הוויכוח המתמיד על ‘השטחים’ יוצר רושם שהמלחמה הייתה אך אתמול, אך כשעושים את חשבון השנים מתשכ”ז (1967) מתקשים להאמין. כן, ארבעים ושמונה שנים, כמעט יובל!
החיילים שלחמו במלחמה הזאת כבר יצאו לגמלאות. מי שהיו ילדים באותם ימים, הם כבר סבים לנכדים. רוב אזרחי המדינה יודעים על המלחמה הזאת מסיפורים ולא מהחוויה האישית שלהם, מכיוון שטרם נולדו.
ועדיין יש מי שחושבים להחזיר את גלגל ההיסטוריה לאחור.
בין שחרור לכיבוש
אם הופכים את החוק הבין-לאומי למצפן הבלעדי, הרי לא רק ירושלים המזרחית, קריית ארבע ואריאל הם ‘שטח כבוש’, אלא גם אשדוד ואשקלון, עכו ונהרייה, רמלה ולוד, בית שמש וקריית גת, באר-שבע ונצרת עילית.
אלה שטחים שנכבשו בדיוק באותה מתכונת, במלחמה, אלא שהדבר אירע תשע-עשרה שנים קודם לכן, בתש”ח (1948).
העולם הסכים לתת לעם היהודי מדינה בגבולות ה’חלוקה’, שעל-פיה כל השטחים שמחוצה לה נועדו להיות חלק מהמדינה הערבית. אלא שמדינות ערב פתחו במלחמה נגדנו, ובמלחמה הזאת הצלחנו להרחיב את גבולותינו ולהשתלט על חלקים נרחבים יותר מארץ ישראל.
למלחמה ההיא קוראים עד היום הזה מלחמת השחרור, ולא חלילה מלחמת הכיבוש. הגבולות שנקבעו באותה מלחמה מעולם לא הוכרו רשמית על-ידי העולם, אבל ליהודים היה ברור שהשטחים ששוחררו לא נועדו להחזרה, אלא זה שלב נוסף בדרך להשבתה של ארץ ישראל כולה לידי העם היהודי.
יהודים התיישבו מיד באזורים האלה, בנו בתים והקימו שכונות, והעולם נאלץ לקבל זאת כעובדה.
לפני ארבעים ושמונה שנים זכינו להארת פנים אלוקית מופלאה. בניצחון ניסי אדיר קיבלנו בחזרה את ליבה של ארץ ישראל, ובמרכזה את ירושלים. סיפורי התנ”ך קמו פתאום לתחייה, כשיהודים יכלו לפסוע באתרים שבהם התרחשו האירועים האלה: שכם וענתות, אלון מורה ושילה, חברון ובית לחם.
אבל אז נכנסה בנו קטנות מוחין, ובמקום לקלוט את גודל השעה, מיהרנו להתרפס לפני העולם ולהצהיר שחבלי הארץ האלה מוחזקים בידינו כקלפי מיקוח למשא ומתן עם מדינות ערב – אותן מדינות שנערכו למלחמת השמדה נגדנו.
כאשר אנחנו שידרנו חוסר ביטחון בצדקתנו, החל העולם לכנות אותנו כובשים בארצנו.
לבנות לנכדים
אבל אחרי ארבעים ושמונה שנים כל בר-דעת מבין שכל הקונצפצייה של ‘שטחים תמורת שלום’ בשקר יסודה. בדיוק ההפך הוא הנכון: ויתורים ונסיגות מרחיקים את השלום, מלבים את הטרור וגורמים לשפיכות דמים. הרעיון להקים בליבה של ארץ ישראל מדינה פלסטינית הוא טירוף מוחלט, שיביא את עזה לפתח בתיהם של ריכוזי האוכלוסייה בישראל.
הגיע הזמן לומר עכשיו את מה שהיה צריך להיאמר לפני ארבעים ושמונה שנים: חבלי יהודה ושומרון הם חלק בלתי-נפרד מארץ ישראל. אין הם ‘קלפי מיקוח’, אלא נחלת אבות, שבה נבנה בתים, ובהם יגורו ילדינו ונכדינו. חזרנו לארצנו ולמולדתנו, ואין לנו שום כוונה להגלות את עצמנו ממנה. אם אנחנו נהיה משוכנעים בכך, נשכנע גם את העולם.