אמש, בתוכניתם של יהודה שלזינגר מ’ישראל היום’ ושמואל בן עטר בתחנת הרדיו ‘קול ברמה’, שוחחה העיתונאית שרי רוט מאתר חרדים 10 על עדותה של שרה נתניהו בבית הדין האזורי לעבודה בירושלים.
“אמש הגיעה לבית המשפט ושם היא ממש שוטחת את כל אשר על ליבה”, פתח העיתונאי יהודה שלזינגר.
שמואל בן עטר: “פתחה את פיה…”
שלזינגר: “תפסיק כבר עם ההגדרה…”
בן עטר: “לא, לא, אני אומר, סוף סוף היא פתחה את פיה”.
שלזינגר: “אה, סליחה, חשבתי שאמרת ‘פערה’ את פיה”.
בן עטר: “לא, פתחה, אשת ראש הממשלה”.
שרי רוט: “שפכה את הלב, אני הייתי אומרת”.
שלזינגר: “מה היא אמרה שם, בעצם?”
שרי רוט: “האמת, שהיא באה טעונה, ואפשר להבין אותה כאשה, ולא רק כאשה. היא עוברת במשך חודשים מסכת התעללות”.
בן עטר: “שנים…”
שרי רוט: “בחודשים האחרונים זה הפך להיות בלתי נסבל…”
שלזינגר: “התעללות?”
שרי רוט: “תשמע, במערכת הבחירות האחרונה היא הפכה להיות האישו שאליו מופנים כל הזרקורים, כל עכבר שהסתובב בבית ולא היה מרוצה, הוזמן כלאחר כבוד לאולפני צמרת כדי להגיד את מה שיש לו נגדה.
“אגב, מי שהיה לו משהו טוב לומר עליה ממש לא הוזמן, הוא היה צריך לחפש לעצמו כלי תקשורת שיסכים לדבר איתו ולשמוע את אשר על ליבו. יש גבול! לא ראיתי שעשו את זה לא לאשתו של אולמרט, לא לאשתו של רבין, ואפילו לא לאשתו של בן גוריון, שכולנו יודעים שיכלו לחפש אותה בסיבוב בלי שום קושי…
“לבית המשפט היא הגיעה טעונה, עם כל המטען הזה שעל ליבה, ושפכה לב…ואני חושבת ששופט, למרות שיש לו את סדרי הדין וכל זה, יש לו גם לב. וקשה לי להאמין שהשופט לא יוכל להבין את הרגשות שלה. מה שהיא אמרה זה בעצם דוגרי, מחפשים אותי, שופכים את דמי, אני קוראת את הדברים שכותבים עלי בעיתונים ואני ממש ממש לא מבינה על מה הם מדברים כי הדברים שקריים”.
בן עטר: “עם כל הכבוד, הגברת שרי רוט, אנחנו קראנו בשנים האחרונות על איזו גברת ששירתה בבתי ראשי ממשלה וגם הייתה אשה מאד מאד מכובדת מירושלים מעדות המזרח, והיא גם כן דיברה עליה לא טוב. וגם כן הרבה אנשים שדיברו עליה…”
שלזינגר: “שואל שמואל, האם יש עשן בלי אש…”
שרי רוט: “שמואל, בוא אגיד לך משהו. תחשוב על בית של ראש ממשלה, ששם כל אפיזודה של לצאת ולהיכנס למקלחת או ללכת לארוחת ערב או להלביש את הבגד והוא כן טוב או לא טוב, כל אפיזודה כזו עוברת בשידור חי לכל העובדים.
“אני לא יודעת אם כל אשה בישראל היתה רוצה שמישהו יעקוב אחריה און-ליין ככה ויראה אותה בכל רגע בחייה, גם ברגעים הכי מביכים והכי מעצבנים. אתה יודע איך זה. אשה חוזרת מהעבודה היא יותר עצבנית מאשר כשהיא קמה בבוקר רעננה. אחרי הכול, היא אשה…
“עכשיו, אף אחד לא הלך לבקר את האנשים שאומרים עליה טובות. אני אגב כן עשיתי עבודה יותר יסודית וכן דיברתי, למשל, עם אנשים שהיו איתה במחלקה כשהיא באה לסעוד את אבא שלה…כשהיא באה לבקר את אבא שלה היא לא חשבה שמישהו יילך אחר כך לדבר עם עיתונאים, ומצאתי שם אנשים, משפחה חרדית אגב, שפשוט שפכו אור אחר על הדמות שלה.
“היה לי ראיון עם אחת שעובדת איתה היום, שנים כבר, בבית הספר בו היא עובדת כפסיכולוגית. אגב, היא אמרה לי, אני לא מצביעה הפעם הבית היהודי אלא הליכוד כי חורה לי מה שעושים לה”.
בן עטר: “אגב זה גם אני יכול להעיד, בבית ספר של הבת שלי, ברכס, שם מאד משבחים אותה”.
שרי רוט: “הנה, אז אתה מבין? כשאתה מדבר עם עובדים, עם אנשים, עם ילדים, אתה רואה שזה לא ככה. תראה, כל אשה, תיכנס אליה הביתה, תשים לה מקלט, אתה תשמע אותה פעם צועקת על הילד, ופעם עצבנית כי היא חזרה מהעבודה ופעם היא חזרה מהמכולת והיה תור ארוך… זה דבר שקורה”.
שלזינגר: “השאלה היא אם זה לא… כי אנחנו שומעים את החיכוך שיש לנתניהו עם בנט ושקד…וזה רק על רקע של התקלים עם אשתו. כלומר, יכול להיות שכן יש לה השפעה”.
שרי רוט: “אגב, איזו אשה אין לה השפעה על בעלה?…זו אגדה ידועה, בסוף, כל אשה יושבת עם בעלה לארוחת ערב, לוחשת מילים, אז יש לה בסופו של דבר השפעה עליו. מה הבושה בזה?…”
בן עטר: “בוא נגיד שביבי מפחד ממנה, הוא לא רוצה להתעסק איתה”.
שרי רוט: “אני לא יודעת, לא הייתי בלב של ביבי, אני לא חושבת שביבי אדם פחדן, אני לא רואה את מערכת היחסים שלהם ככזו של פחד, אני חושבת שהוא מכבד אותה…”
שלזינגר: “שמואל, זה אפילו לא יפה להגיד את זה”.
שרי רוט: “הוא מכבד אותה. היא אמא טובה מאד לילדים, היא אשה טובה, אני לא חושבת שהיא אשה רעה כי אם היא הייתה אשה רעה היו רואים את זה על הפנים שלו כשהוא איתה באירועים, אי אפשר לומר שהכול הצגה, יש גם שפת גוף ואפשר להרגיש, ואני חושבת שהוא נותן לה את הכבוד שלה, כמו שנותנים לה אגב אנשים שנמצאים איתה ביום-יום במקומות העבודה שלה. זה שהיה לה חיכוך עם איזה אב בית שעצבן, או שהיא עצבנה אותו, זה לא אומר כלום”.
שלזינגר: “מי זה האיש הזה, המני נפתלי הזה? ומה מניע אותו ומה האינטרס שלו, חוץ מזה שהוא מקבל ימבה כותרות?”
שרי רוט: “תראה, אני לא מכירה אותו אישית, נכון שהוא מקבל כותרות, השאלה אם הן חיוביות…”
שלזינגר: “הוא קיבל הצעה ללכת לתוכנית ריאליטי, הוא סוג של כוכבן עכשיו”.
שרי רוט: “אין לזה הוכחות, אבל יש איזו שהיא מוטיבציה לתקשורת לדבר נגד שרה נתניהו. ברגע שיש לך משהו להגיד נגדה, הם באים”.
בן עטר: “אבל זה רק מצד ידיעות אחרונות, לא?”
שרי רוט: “אני לא רוצה לנקוב בשמות של כלי תקשורת”.
בן עטר: “היא אמרה את זה”.
שרי רוט: “נכון, היא אמרה, אבל אני לא רוצה לומר. אין טעם לדבר לגופם של כלי תקשורת, אני היית מדברת על התופעה. והתופעה היא לדבר נגדה, מי שמדבר בעדה הוא איזה ‘חננה’ תקשורתי כזה, כאילו, מה אתה פראיייר?”
בן עטר: “לא, את לא ‘חננה’, הגברת שרי”.
שלזינגר: “אני חייב לומר לכם שגם מישל אובמה נמצאת הרבה בזרקורים ובכותרות, והיא לא עוברת את אותו לינץ’ שעוברת שרה נתניהו. וצריך לזכור שהסיפור פה הוא לגמרי סיפור פוליטי. אני מסכים שאפשר לדון על הסיפור של איילת ובנט, כי זה משהו שמשפיע עלינו, כל שאר השטויות האלו של מעדיפה קרטון חלב ושמפניה…”
שרי רוט: ובקבוקים, איך שכחת את הבקבוקים”.
שלזינגר: “זה פשוט גועל נפש, שאין איך לתאר אותו”.
בן עטר: “רכילות, רכילות”.
שלזינגר: “פשוט גועל נפש”.
שרי רוט (בחיוך): “ואני אומרת גועל נפש, למרות שאני לא עובדת ב’ישראל היום'”.
שלזינגר: “לא קשור, אין לי שום מחויבות לאף אחד, אני פשוט רואה אשה, אמא לשני ילדים, שזה מה שעושים לה, ואף אחד מאיתנו לא היה רוצה את זה לעצמו. אני שוב אומר, אפשר לבקר אותה, אבל לא ככה”.
שרי רוט: “זה בהחלט עבר את גבול הטעם הטוב”.