‘יתד’: בגלל הכספים הגדולים שהם מזרימים – אין התנגדות לגל המסיון

גל מסיונרי מסתער לחופי ישראל, ומעלה בזיון וקצף.

כנס מסיונרי ענק, בהשתתפות ראשי כמורה ומסיונרים מכל העולם, צפוי להיערך בשבת ובחג השבועות באצטדיון ארנה שבבעלות עיריית ירושלים. נציגי היהדות החרדית תובעים מראש העירייה, להסיר את החרפה ולא לתת גושפנקה להמרת דת של יהודים, ועוד בעיצומו של יום מתן תורה, ר”ל.

הללו שמגיעים לעיר הקודש מכל רחבי תבל, יערכו תיפלה המונית לניצור העם היהודי ויציגו תוכנית מעשית למימוש מזימתם. צלם בהיכל. עבירה ברעננה גוררת עבירה.

זה איננו משהו מקומי ונקודתי. בשנים האחרונות אנו עדים לתופעה הולכת ומתעצמת של קבוצות גדולות של נוצרים אוונגליסטים שמפזרים סכומי עתק לגופים וארגונים בישראל ובתפוצות, וזו איננה מתנת חינם. ישנן קרנות מפורסמות ביותר, שמרנן ורבנן גדולי ישראל כבר הכריזו בשער בת רבים ובחתימת ידם, על גילוי דעת האוסר לקבל מהם כספים.

הסכר עדיין לא נסגר לחלוטין ונותרו פורצי גדר שהותירו שערים לא נעולים ומאפשרים לחזיר לנעוץ צפורניו בחומה.

המניע העומד בפני קבוצות מסיונריות אלו הוא העברת העם היהודי על דתו. הם ניסו לעשות זאת במשך אלפי שנים. אבל כשמנסים לכפות על יהודי להתכחש לאמונתו, הוא מוסר נפש.

מדורות האוטו דה פה העלו יהודים רבים באש השמימה. מרתפי העינויים חנקו את זעקתם של אלו שיצאה נשמתם ב”אחד”. משום כך החליטו הכתות המסיונריות לשנות אסטרטגיה. הם הבינו שאם לא יצאו למסע הרג וחרב של “עשו”, אלא בדרך של “אחי”, יחבקו וירעיפו כסף המצוי בידיהם ללא הגבלה ויעניקו לישראל הכרה פוליטית בזירה הבין לאומית, הם יצליחו לממש את מזימתם.

כאנטישמיים מובהקים שהמציאו את הסטריאוטיפ של היהודי שמוכן למכור את בכורתו תמורת נזיד עדשים, הם מתקדמים באיטיות אל המטרה. הם יודעים שבגלל הכספים הגדולים שהם מזרימים לכאן, הסיכוי שמוסדות ואנשי מפתח בפוליטיקה ובחברה הישראלית יתנגדו לנוכחותם ופעילותם המיסיונרית, הוא קטן עד זניח.

אם לשפוט לפי המציאות, השיטה הזו הוכיחה את עצמה. באישור בית המשפט, נערך ברעננה טקס המרת דת במתקנים עירוניים, למרות כאבם האדיר וזעקתם קורעת הלב של תושבי העיר, לא רק הדתיים.

זהו חלק ממסע שמד זוחל שמתנהל בכל רחבי הארץ בממדים מסוכנים. בחסות רשויות החוק של מדינה המתיימרת להיקרא “מדינה יהודית”, מתרחשת שואה רוחנית אמתית ובשדה הקרב שבין יעקב לעשיו, מאבד העם היהודי מאות ואלפי נשמות.

מי היא הכת שבית המשפט העניק לה לגיטימציה רשמית לעריכת טקסי שמד? באמתחתו של הרב דניאל עשור מגדולי המומחים והלוחמים במסיון שחקר את כת “העדים” לעומקה, נאספו נתונים רבים: על פי השקפתם של מאמיניה, למדינת ישראל אין שום זכות קיום וכלל לא הייתה כבר מראשיתה. הכת הזו תמכה בנאציזם ובהיטלר וראתה ברציחתם של היהודים עונש ראוי, ר”ל.

על אנשי הכת חל איסור גמור לתרום דם או לקבל עירוי דם משום אדם, כולל במקרה של פיקוח נפש. מאז שנת 1995 הכת נאסרה והוצאה מחוץ לחוק, בעשרים ושש מדינות ברחבי תבל. זאת לפי פרסומים רשמיים של הכת עצמה. קומץ נתונים שזורק אלומת אור קטנה.

אבל במדינת ישראל קיבלה הכת המסיונרית רשיון להוציא להרג רוחני עשרות יהודים. בעיצומה של שבת קדש ובלב ליבה של עיר מרכזית, נכפה השלטון המקומי על ידי בית המשפט לאפשר להם שימוש במבנים צבוריים למימוש תוכנית ההכחדה של העם היהודי.

היתכן שכת ששורשיה מבוססים על תמיכה בנאצים, מקבלת תמיכה להעביר יהודים על דתם, דת עליה הם מסרו את נפשם ובגללה הם נרדפו בניכר? היתכן שמערכת המשפט במדינת ישראל אשר ראש ממשלתה הראשון הצהיר בנאום ההכרזה על הקמתה כי מטרתה הוא להיות מקלט מדיני לעם היהודי בעקבות רציחת גופם של ששת המיליונים, תעניק גיבוי לכת של ציידי נפשות שביסודה מצדיקה את המרצחים הנתעבים?

האם לתת למצדיקי הנאצים להקים מטה הסברה ופעילות במדינת ישראל, ולספק להם כלים לבצוע הכחדה רוחנית של עם ישראל, זו דמוקרטיה שראויה לגיבוי של רשויות החוק? האם לאפשר לציידי נשמות להשתמש במתקנים עירוניים כדי לערוך תיפלה המונית, בחג השבועות, בליבה של ירושלים, למען ניצור המוני של יהודים, איננה התאבדות לאומית שיש למונעה?

בשבוע שעבר, אולי בעיתוי לא מקרי, ציינה הכנסת את “יום הרצל”.

ביומניו (יומן א עמוד 14) הוא מספר כיצד פעל כדי לפתור שאלת היהודים, בעזרת הכנסייה הקתולית ולקבל את עזרת ראשיה להשגת ראיון אצל האפיפיור כדי להגיד לו: “עזור לנו מפני האנטישמיות ואני מחולל תנועה כבירה בין היהודים שיעברו באופן חופשי וגאה לנצרות”.

הרצל גם מתאר בפרטי פרטים את תוכנית ההתנצרות ההמונית המתוכננת: “המרת הדת תתבצע לאור היום ביום ראשון בצהרים בקתדרלה, בתהלוכה חגיגית ובצלצולי פעמונים. לא בחשאי כפי שנהגו יהודים לעשות עד עתה, אלא בגאון. העובדה שמנהיגים יקיימו את יהדותם וילוו את העם עד שערי הכנסייה, תעניק כנות רבה למעמד”.

במשך שנים ארוכות הצטמררו יהודים מתאורו המזעזע של תאודור הרצל – הוזה מדינת היהודים, כפי שתועד ביומניו על ידי מזכירו הנאמן ד”ר רפאל שאול לנדאו.

עתה יכול האיש להתמוגג מחזון מדינת ישראל אותה ראה בעיני רוחו. לדאבון לב, יהודים הולכים בגאון ולקול צלילי פעמונים להמיר את דתם במדינת ישראל, בבניינים צבורים, והמנהיגים – פסקי בית המשפט הרועמים וראשי הערים השותקים – “מלווה אותם עד שערי הכנסייה”.

בשנת 2004 התקבל בכנסת חוק שמטרתו “להנחיל לדורות את חזונו, מורשתו ופועלו של בנימין זאב הרצל, לציין את זכרו ולהביא לחינוך הדורות הבאים ולעיצוב מדינת ישראל, מוסדותיה, יעדיה ודמותה בהתאם לחזונו הציוני”.

בחוק נקבע, בין השאר, כי “אחת לשנה, בי’ באייר, יום הולדתו של בנימין זאב הרצל, יקוים יום הרצל”. לפי ההחלטות המתקבלות כאן, מוסדות המדינה אכן מעוצבים בהתאם לחזונו הציוני. אבל במקום לציין את יום הרצל, הכנסת חייבת לחוקק חוק שלא יאפשר למסיונרים שום מדרס רגל.

מדינת ישראל חייבת לחזור אל השפיות ולא להכניס את ראשה מרצון לתוך הגליוטינה. אסור לאפשר לדמוקרטיה המזוכיסטית שראשיה אכולים בשנאה עצמית, לגבות את המבקשים לחסל את היהדות בארץ הקודש ולהעניק לתליין את החבל.

“לא תעשו לכם אלילים ופסל ומצבה לא תקימו לכם ואבן משכית לא תתנו בארצכם להשתחוות עליה כי אני ד’ אלוקכם”.