לאחר תהליך כינוס-נכסים שנמשך כ-4 שנים – פרשת ‘נאות-הפסגה’ הגיעה לסיומה המוצלח, כאשר מאות רוכשים חרדים קיבלו עשרות אלפי שקלים בחזרה.
השופט דוד מינץ מבית המשפט המחוזי בירושלים פסק לפני כחודשיים לטובת הרוכשים האחרונים בנאות-הפסגה (שחתמו חוזים בתחילת 2008) וקבע כי “תביעת החוב של המערערים תוכר, כל דייר יקבל פיצוי נוסף מעבר לתביעות החוב שהוכרו”.
במהלך החודש האחרון, המתינו מאות רוכשים בצפייה לדרוכה לקראת יישום פסק הדין, וביום שישי בבוקר , לאחר תהליך סבוך ומפרך, הם ראו בחשבון הבנק את ההחזר הכספי שנאמד בעשרות אלפי שקלים. יצויין כי אחד האחראים להחזרת הכסף היה מר פנחס זלצמן שפעל לטובת התושבים למרות הפסדיו הכספיים הגדולים.
נציג הדיירים אלחנן וינר, שעמד בקשר שוטף מול הגורמים, מספר: “בתחילה, כשהחברה נפלה, התקשרו אלי הורים של הזוגות מודאגים. מכיוון שהבניין שלנו כלל לא נבנה הובטח לנו שיחזירו לנו את הערבויות, אך אנו סירבנו בשל עליית מחיר הדירות”.
בשלב זה וינר איגד את כל הדיירים ובין כל התביעות של הנושים הגדולים, עמד בתוקף שגם הדרישה הבסיסית לקורת-גג לא תפגע. “הכל היה שווה, בסופו של דבר, גם קבלו את הדירות, גם קבלו החזר על דמי-השכירות שהפסידו במשך השנים וגם את הסכום שהצטרכו להוסיף לפני הבניה. היתה סייעתא דשמיא גדולה”.
בפרשה התערבה עוה”ד מנוחה בקרמן שעשתה לילות כימים מתוך תחושת שליחות וצדק, כדי שיקבלו כולם את המגיע להם בשקיפות מלאה, בהגינות וביושר. בקרמן לא התייאשה ולא נרתעה עד לסוף המוצלח.
“אני מודה לח”כ ר’ משה גפני, שמרגע ששמע על הסיפור נתן מענה ותמיכה מידיים, בשעות לא-שעות, בירידה לפרטים קטנים ואף בנושאים הקשורים רק למשפחות ספציפיות ועל כך אני מבקש להודות לו בשם כל הדיירים”, אומר וינר.
תחילת הפרשה
חברת הנדל”ן ‘נאות הפסגה’, בבעלות איש העסקים פנחס זלצמן [שעשה כאמור את כל המאמצים כדי להשיב לרוכשים את כספם] ושותפיו, בנתה את שכונת נאות-הפסגה. החברה רכשה בעשור האחרון קרקעות בהיקף של 560 דונם במודיעין עילית שיועדו לבניית שכונה, הכוללת 2,300 יח”ד, 3 מרכזי תעסוקה ומסחר שכונתיים, ותחנה מרכזית גדולה בשטח 28 אלף מ”ר.
עד שנת 2008 הספיקה החברה להקים 540 יח”ד וכן היו 80 יח”ד בשלבי הקמה שנמכרו “על הניר”.
אך כל התוכניות נגדעו.
לאחר רצף אירועים שערערו את יציבות החברה ב-21/3/11 התפטרו מנכ”ל החברה, אמיר זקן, ודירקטורית חיצונית. בעל מניות מרכזי בחברה, רוברט פקטור, הפסיק להזרים כסף לקופתה.
כממו כן, ב-23/3/11, באישון לילה, פלשו עשרות רוכשים אל הדירות הבנויות למחצה. חלק מרוכשי הדירות מצאו עצמם משלמים משכנתא בזמן שהבתים עדיין אינם בנויים. בעקבות האירועים, זימנו בעלי אגה”ח אסיפה בה החליטו לפנות לביהמ”ש ולדרוש פרעון מיידי של כל החוב, עקב פיגור של 30 מיליון ש”ח בתשלומים.
כעזרה ראשונה, בית המשפט המחוזי בירושלים מינה במשותף למפרקים זמניים של החברה את עורכי הדין: חגי אולמן, אלונה באומגרטן ועדי פיגל, בפיקוח שופט בית המשפט המחוזי בירושלים דוד מינץ.
ב-30/3/11 אישר בית המשפט המחוזי בתל-אביב את הכרזה על פירוק חברת הבנייה נאות הפסגה. מכיוון שהחברה צברה חובות של יותר ממאה מיליון ש”ח לבנקים ולבעלי אג”ח, שיחלקו ביניהם את שארית נכסיה, מצבם של הרוכשים טרם הובהר.
מצב הבניה בשטח היה: מתוך שלושת הבניינים שנותרו תקועים, שני בניינים היו בנויים למחצה. לאחר חידוש עבודת הבניה בניהולו של עו”ד אולמן, הפרויקט שהיה נראה תקוע וחסר-סיכוי הותנע מחדש.
אך רוכשי הדירות בבנין האחרון לא יכלו להרשות לעצמם להיות אופטימיים, מכיוון שהמגרש שלהם היה ללא זכר לבנין. דובר על כך שלטובת הקופה עדיף להחזיר לרוכשים את הערבויות ולמכור את הקרקע – מה שיפגע ברוכשים עקב עלית מחירי הדירות מאז 2008 באופן כה דרסטי שלא איפשר לקנות עם הכסף דירה אחרת.
ב-5/2011, כדי שלא להפסיד את הכל, מיהרו רוכשי הבנין האחרון לחתום על הסכם עם המפרקים.
על פי ההסכם, הם נאלצו להוסיף עשרות אלפי שקלים ולהתחיל לשלם תוך חודש. רוב הרוכשים שהפסיקו לשלם על הדירה מרגע ששמעו על נפילת החברה, צברו פערי חוב עוד מהתשלום המקורי, מה שגרם לתשלומים גבוהים. היו כאלה שלא עמדו בהם וצברו, נוסף לכל הצרות, גם ריביות.
בינתיים, מכרו המפרקים בדרך של מכרזים את כל המקרקעין של החברה, לרבות אלו שאין עליהם אישורי בנייה. קרקעות שבבעלות נאות הפסגה נמכרו במעל 200 מיליון ש”ח.
הנושים המובטחים – הבנקים הפועלים וירושלים – כבר קיבלו בחזרה כ-15 מיליון ש”ח, וגם על בעלי אגה”ח דובר שיקבלו ב-20/5/11 את סכום החוב המלא, כולל כל הריביות שבפיגור- כ-83 מיליון ש”ח, מה שפתח את האפשרות לדון בחובות נוספים.
וכך, ב-15/6/11 הוציא השופט דוד מינץ צו פירוק לחברה ושלושת המפרקים הזמניים מונו למנהלים המיוחדים של החברה.
מאוחר יותר, הכניסו הרוכשים לתמונה את עוה”ד מנוחה בקרמן, כדי שתתבע בעבורם החזרים כספיים עבור הוצאותיהם.
ב-10/12 הושלמה בנייתו של הבניין האחרון ורק לאחר ששילמו את מלוא הסכום כולל הריביות שהצטברו, קבלו הרוכשים את המפתחות, כאשר מועד מסירת המפתחות שנקבע בחוזה האחרון היה אמור להיות ב-10/08.
כאמור, אחרי יותר מ-4 שנים רוב הכסף הוחזר לרוכשים.