כולנו שמענו על הפגנת העדה האתיופית שהחליטה להגיד די. די ליחס המשפיל זה כמעט 30 שנה.
הם עובדים בעבודות ה”שחורות” כאשר ‘התירוץ’ של בכירי ממשלת ישראל ליחס המשפיל הזה הוא שהם חסרי השכלה (מאחר שלא למדו באתיופיה).
למה תירוץ? כי אתם הייתם צריכים לדאוג להם בקליטה ונכשלתם.
כבן למגזר החרדי – השנוא ביותר בישראל, אני מזדהה אתכם מאד, מבין את בעייתכם ויש לי מסר בשבילכם אל תוותרו.
אל תתנו שיתנהגו כלפיכם באלימות, בגזענות ובהשמצות. תעמדו על שלכם. אבל עם הכבוד לא באלימות.
ובחזרה למגזר שלנו. אני מבקש לפנות מכאן לאחי החרדים ולשאול: אתם לא חושבים שהגיע הזמן להגיד די? די לגזענות, להשמצות בתקשורת 7\24 שבה כל דבר כרוך בעניין החרדי?
האם לא הגיע העת להגיד די להדרתנו מן השכונות ה”פלורליסטיות” (עאלק) בירושלים, (ובארץ בכלל)?
קרית יובל כמשל
בשכונת קריית יובל ילדים קטנים לומדים בתת תנאים במקלטים מעלי טחב במחסנים ללא אוויר.
יש אולי 4 גני ילדים כאלו בתוך השכונה. והיכן לומדים שאר הילדים? מי שרוצה לגור בקריית יובל יודע שיש 17 גני ילדים נוספים שמיועדים לתושבי השכונה החרדים, אך נמצאים בבית וגן (דמיינו על פי מספר הגנים את כמות תושביה החרדיים של קרית יובל).
ומדוע אין גנים בקרית יובל? כי ניר ברקת החליט כי צריך לשמור על אופייה החילוני של ירושלים, ולכן “חרדים לא אצלנו”.
רחל עזריה (לשעבר בעיריה היום ח”כ ממפלגתו של כחלון) אמרה פעם: “אני מבינה שיש לחרדים צרכים, אז צריך לדאוג להם מחוץ לשכונה, וכך אופי השכונה לא ייפגע”.
אם אפתח את נושא קרית יובל אזדקק למגילה ארוכה כדי למנות את סדרת החרפות מהם סובלים תושביה החרדים של השכונה. איך ייתכן שבחדשות מעולם לא הזכירו את שמה של קריית יובל? אם תעצרו אזרח ירושלמי ותשאלו אותו האם מתנכרים לחרדים בקריית יובל הוא יגיד שהוא לא שמע על זה מעולם.
הפגנה משלנו
אני קורא לך ניר ברקת, תתבייש. הצבת לך רק מטרה אחת בתור ראש עיר: להדיר ככל שאפשר את החרדים בעיר ירושלים.
ובכל זאת הייתי מבקש לשאול: האם אתה חושב שלא שמגיע לנו זכויות בסיסיות? אולי הגיע הזמן לעורר את האיש כדי שיזיע ויגלגל עיני עגל כפי שעשה בהפגנת האתיופים.
מהתעשה אם אנחנו החרדים לא נשב בשקט יותר, ונעמוד על זכויותינו הבסיסיות?
ואולי באמת, אחיי החרדים, הגיע הזמן לצאת לרחובות? אצל האתיופים זה עבד. בתקשורת החילונית התנהגו כאילו כל העולם עצר מלכת, והפנו את עיניהם אל האתיופים. תכניות הטלויזיה מלאו בתחקירים וחדשות על המצב בשכונות בהם גרים האתיופים וכו’, וההפגנה הצליחה בהחלט לייצר סדר יום ציבורי.
מדוע שאצלנו זה לא יעבוד?
בין הפגנה להפגנה
ההשוואה בין ההפגנות – החרדית והאתיופית – כמעט מתבקשת: בהפגנת המיליון לא היה אלימות כלל.
לא קשה לדמיין מה היה קורה אילו היינו מתנהגים באלימות ובברוטאליות נוראה. התקשורת החילונית לא היתה מסקרת אותנו בעדינות כמו בהפגנת האתיופים.
הייתם, אתם בתקשורת, צמאים לדמינו כתמיד. ההוכחה: איפה הייתם כשכל הזמן מגנים אותנו באופן אנטישמי? אזכיר חלק מהביטויים לאלו ששכחו: פרזיטים, עלוקות, קרציות, מוצצות דם, פינגווינים וכו’.
איפה הייתם כשדרשו לגרש אותנו מהפארקים, וקראו לרצוח אותנו באמצעות הנשק הצה”לי, כאשר בבלוג של העיתונאי הבכיר רביב דרוקר צויין כי הוא מבין את הרצון לרצוח את החרדים (ועוד עידנתי את דבריו)?
חילונים, ואתיופים, אנחנו המגזר השנוא בישראל, היחס אלינו בלתי נתפס.
ההכרה הזו מביאה אותי שוב להבנה שעלינו להפגין, כדי שתתעורר מעצמה “התשקורת”, ותעיר את הציבור החילוני.
אבל, כאשר נפגין כנגד כל העוולות מהם אנו סובלים, מישהו יקשיב לנו? אני חושש מאד שכולם יגידו שוב ‘לא שמענו, לא ראינו’.