איך קרה שאנשים נקיים כמו ארדן פוחדים לקחת את תיק המשפטים?

ארבע שנים לקח להקים איזשהו גוף שיבקר את הפרקליטות.

תקלות וטעויות בשורה של תיקים גדולים לא שכנעו את פרקליט המדינה, משה לדור, שעמד על הרגליים האחוריות. היועץ המשפטי לממשלה, יהודה ויינשטיין דחף ודחף.

בסוף התגבש יצור כלאיים: לא רצו להעביר אותו בחקיקה, מי יודע מה הפוליטיקאים המשוגעים יכניסו לחוק, אז הוחלט שהנציבות החדשה תוקם בהחלטה מנהלית של שרת המשפטים (ותומכת נלהבת בעניין), ציפי לבני.

כשהתהליך האינסופי עמד להסתיים, נכנס פרקליט המדינה לדור לחדרה של שרת המשפטים. “את מודעת לכך שההחלטה החדשה שאת חותמת עליה מחריגה את היועץ המשפטי עצמו מתחולת הביקורת?”

“לא יכול להיות”, ענתה השרה, שלא ראתה סיבה שהיועץ לא יהיה כפוף לביקורת. “תקראי”, אמר לדור.

גוף הביקורת החדש נולד נכה. הקימו אותו בדיוק בשביל ההחלטות הגדולות שהן רק בסמכות יועץ משפטי לממשלה – לפתוח בחקירה נגד שופט, להגיש כתב אישום נגד שר – אבל איכשהו ויינשטיין נשאר חסין.

היועץ שימש כיו״ר ועדת האיתור לבחירת הנציב החדש והוא בחר שופטת מאוד ראויה, שהיא גם חברה קרובה שלו, הילה גרסטל.

האינטגריטי של גרסטל הוא מעל לכל ספק, וויינשטיין לא הסתיר מחברי ועדת האיתור את ידידותו איתה. אבל האם היועץ היה מאשר לאיזשהו יושב ראש ועדת איתור במשרד כלשהו לאתר חבר קרוב שלו לתפקיד המבוקש?

הדרך בה הוקמה הנציבות החדשה, אם כן, לא בדיוק שידרה את הניקיון המוסרי הנדרש. כשמנהיג המערכת מחיל ביקורת על כולם חוץ ממנו, כמובן, זה לא בדיוק משכנע את אחרוני הפרקליטים בצדקת ההקמה.

ובכל זאת, שביתת הפרקליטים כנגד גוף הביקורת היא בלתי מוצדקת בעליל.

נגרם למדינה נזק של מאות מיליונים כתוצאה מהשביתה שלנו, מתגאה הועד. ועד הפרקליטים, כנראה, עדיין לא הבין באיזה עולם הוא חי.

״פרקליטי העבריינים מאיימים שיתלוננו עלינו בנציבות״, הם מתבכיינים. על שופטים אפשר להתלונן בנציבות מיוחדת ועל שוטרים במחלקה לחקירת שוטרים ורק פרקליטים עשויים מחומר מיוחד, רך במיוחד, שלא מאפשר להם להתמודד עם ביקורת.

פרקליטי המדינה הם אולי עובדי הציבור האיכותיים שיש בשירות המדינה. בדרך כלל, מדובר באנשים עם אינטגריטי גבוה ותחושת שליחות. עדיין, התוצרים הראשונים של הנציבה גרסטל מוכיחים כמה גוף הביקורת הזה נחוץ.

לוקח לפרקליטות בממוצע, גילתה גרסטל, כשנה לסגור תיק של מי שכבר הוחלט לא להעמידו לדין. עוד שנה בממוצע לוקח להודיע לו את זה. בממוצע, לא במקרה קיצון.

האם ועד הפרקליטים חשב פעם מה עבר על אדם שחשוד בפלילים בשנתיים הללו, שנתיים אחרי שהוא לא יודע אבל כבר הוחלט לא להעמיד אותו לדין? איך הוא ישן בלילה?

פעם אחר פעם אני נתקל בצלליות האדם האלה בעבודתי. עוצרים אדם נורמטיבי, לא פעם מפורסם, חוקרים באזהרה ואז קוברים אותו בשנים של חוסר ודאות.

רק תראו מה עובר על גבי אשכנזי עכשיו ומה עבר על רובי ריבלין ורועי ורמוס מ״פסגות״ ואביגדור יצחקי (זוכה בסוף במשפט לחלוטין).

אין מספיק מקום כדי לפרט את כל שמות האנשים שסבלו מהסחבת האינסופית והבלתי מוצדקת הזאת. בטח שהפרקליטים לא רוצים שיבדקו. הם יודעים שלא פעם התיקים הללו פשוט שוכבים חודשים בלי שקורה בהם דבר. סתם.

אין גם דרך אמיתית לאותם נחקרים להילחם בתופעה. הם חוששים שמאבק שלהם יגרום לכך שכנקמה יחליטו להעמיד אותם לדין. האם ועד הפרקליטים חשב פעם איך קרה שאנשים נקיים כמו גלעד ארדן פוחדים לקחת את תיק המשפטים כי הם באמת מאמינים שאם יבואו לשם יתפרו להם תיק?

איך קרה שזה דימוי הפרקליטות? שבכירי האנשים במדינה בטוחים שאין לפרקליטים בעיה לתפור תיק? האם יש סיכוי לשנות את הדימוי הזה בלי גוף ביקורת עצמאי, שיבדוק מי באמת אחראי לכך שתיק איווט ליברמן נסחב שנים ארוכות (אה, שכחתי, היועץ מעל לביקורת)?

לבסוף, אני מת להבין מה ההיגיון הפוליטי המבריק של ועד הפרקליטים.

כן, אנחנו ננצח ונבטל את הקמתו של מוסד הביקורת על הפרקליטות והשלטון החדש בטח יעמוד מהצד וימחא לנו כפיים.

יריב לוין וזאב אלקין ואיילת שקד הם הרי תומכי פרקליטות כה נחושים, שלא יעלה על דעתם פשוט להביא לכנסת הצעת חוק שתעגן את החלטת לבני ותחריף אותה. מה אז יעשו הפרקליטים? יפגינו?

• הבלוג של רביב דרוקר: http://drucker10.net