הפסיקו לשמוח לאידו של לפיד

בשעה טובה נסגרות עסקאות, נחתמים חוזים, נבחרים שרים, סגני שרים ויושבי ראש ועדות, ואו-טו-טו תצא הממשלה החדשה לדרכה החדשה.

אני מתפללת שהפעם תשכלנה הסיעות החרדיות לקדש שם שמים, לפעול בזהירות ובצניעות מתחייבת, כפי שנהגו אבותינו ואבות אבותינו לאורך ההיסטוריה.

העיתונות הכללית מלאה הסתה ושנאת חרדים בעקבות ה’הישגים’, ואני תוהה מה קרה לאותה צניעות והליכה בצידי הדרכים שכה אפיינה אותנו כחרדים.

ההתבלטות וההתגאות לא משרתים אותנו. הצגת כותרות ענק באחד מעיתוני סוף השבוע בתקשורת החרדית כמו “שער הניצחון”, אינן משרתות אותנו. הן רק מוסיפות שמן למדורת ההסתה הבוערת, שלא כבתה מאז ה’ניצחון’ החרדי בבחירות…

קצת צניעות לא תזיק. והרבה אחדות רק תועיל.

לא מדובר רק בחברי הכנסת, עוזריהם ודובריהם. מדובר גם בעיתונות החרדית, הכתובה, המשודרת והדיגיטלית, שיצאה מגדרה על מנת להבליט את ההישגים, תוך שהיא מתעלמת מההשלכות כלפי חוץ.

החכם מכל אדם כבר אמר זאת מזמן: “בנפול אויבך אל תשמח ובהיכשלו אל יגל לבך”.

השמחה לאיד אינה חלק מהמאפיינים של יהודי ירא שמים, שמתגאה בהיותו מי שממשיך את סדר הדורות של העם היהודי.

השבוע הקשבתי לראיון בתחנת רדיו חרדית. המרואיין היה יאיר לפיד, שר האוצר לשעבר. המראיין התלונן ששנתיים לא “זכה” לראיין אותו, ואף הוסיף וציין כמה משמח שלפיד הוא “לשעבר”. בשביל מה? איזה עניין יש לנו להוסיף מלח על הפצעים? ממתי אנחנו נוקמים ונוטרים?

נכון שהמראיין ביטא בדבריו את התסכול והזעם על שנתיים של התעללות בציבור החרדי. נכון, הוא ביטא את ההרגשה של מרבית הציבור.

אבל לשם מה העקיצות? לשם מה לרדת כה נמוך? זו עצת היצר.

היצר שמנסה לגרור אותנו לתוך מדמנת השנאה והנקמה.

 להזהיר ולזהור

בשבוע הבא יחול פסח שני.

אותו יום שמלמד אותנו שאין דבר אבוד בעולם. גם כאשר נדמה שאין כל סיכוי, יש תקווה. מה שמזכיר לי את האווירה במהלך כהונתה של הממשלה הקודמת. אותם טמאים שלא יכלו לעשות את הפסח במועדו, לא התייאשו. הם דרשו שיינתן להם מועד ב’, ו… קיבלו.

ה’ קיבל את בקשתם ובזכותם יש לנו פסח שני ורעיון לדורות. הנחישות מנצחת. יש הזדמנות שנייה!

פרשת השבוע מתחילה במילים “אמור אל הכוהנים בני אהרן ואמרת אליהם”. רש”י על אתר מביא את הגמרא ומסביר מדוע נכתב גם אמור וגם ואמרת: “להזהיר גדולים על הקטנים”. ומכאן למדו חכמים מצוות חינוך.

הרבי מליובאוויטש מחדד את דברי רש”י ומבאר את משמעות המילה “להזהיר” שאינה רק מלשון אזהרה, אלא גם מלשון זוהר. להזהיר גדולים על הקטנים. על הגדולים מוטלת החובה להוציא מהקטנים את הזוהר שלהם. את האור שלהם.

מה שמביא אותי לחשיבותו של תיק החינוך, אבל זה כבר שייך לקטע הקודם – הפוליטי…

אני עוסקת בליווי נשים להצלחה אישית וכלכלית. ואני מוצאת בפסוק הזה ובהוראה הזאת נתינת כוח להעצים נשים אחרות בדרכן למציאת פרנסה שתאפשר להן לקיים בית של תורה ויראת שמים.

בכל פעם שאני לומדת את פרשת השבוע, אני נזכרת שזה מה שמוטל עלינו – להביא זוהר – להאיר את הנקודות החיוביות אצל השני.

כל אחד מאיתנו טוב במשהו מסוים. אני נפעמת בכל פעם כאשר האישה שיושבת מולי מתחילה לזהור ולהביא לידי ביטוי את כל החוזקות שלה. את כל הדברים שהיא טובה בהם.

 להפעיל לחץ

ברשותכן אחזור שוב לעניין פסח שני שיחול בשבוע הבא. הרי ברור שמי שהיה אנוס במועד הקרבת פסח ראשון, ראוי לתת לו הזדמנות שנייה, אבל מי שהתרשל ולא ניצל את ההזדמנות הראשונה, לא היה אמור לקבל עוד הזדמנות, בפעם השנייה?

הרבי לומד מהוראת התורה קל וחומר: ומה אם קומץ אנשים שהחמיץ הזדמנות לקיים מצווה כה נעלית, הפעיל לחץ וזכה בהזדמנות שנייה, כל שכן שעל כלל ישראל, שמחמיצים את כלל עבודת הקרבנות משום שבית המקדש לא נבנה בימיהם, להפעיל לחץ על בורא עולם שישלח את משיח צדקנו ויבנה את בית המקדש, כדי לקבל הזדמנות שנייה לקיום המצווה.

הרבי רוצה שנכניס את הגאולה לחיינו גם בתוך חושך הגלות. שנוסיף את אלופו של עולם, את האל”ף לתוך המילה גולה כדי שהיא תהפוך לגאולה. שנפרסם בכל מקום ומקום את העובדה שיש בורא לעולם ושנעשה את העולם למקום שראוי להשראת השכינה.

כך, בדרך זו, נפעיל לחץ, דוגמת הלחץ שהפעילה אותה קבוצה שלא “עשתה את הפסח” במועדו, ונזכה לבניין בית המקדש ויתקיים בנו “והשב כוהנים לעבודתם, ולויים לשירם ולזמרם, והשב ישראל לנוויהם”, בגאולה האמיתית והשלמה תיכף ומיד ממש.

 • חלק מהטור מבוסס על שיחותיו של הרבי מליובאוויטש | הכותבת היא בעלת “הבחירה שלי”, מנחת אירועים, מרצה ושדרנית רדיו | לתגובות: [email protected]