קחו עמכם כמה שורות כצידה לדרך. כחומר למחשבה:
שתי נשמות תועות,
ממצולות האפילה, מתהומות,
משני קצוות,
שני עולמות.
השונה רב על החיבור,
אך המעלות גוברות על החיסור.
הם נושאים אלי מחר
צלקות מן העבר.
קשיים, כישלונות, אכזבות,
תבוסות, ייאוש וקרבות.
ובזה הם כה דומים,
כשני עוללים שאינם מוגנים.
כן, בזה רב הדומה
על השונה.
ברם, דווקא בגלל זה,
אי אפשר זה עם זה…
חשדנות הדדית,
המתנה לתבוסה אפשרית.
כי אינם מכירים שביל אחר,
לא התנסו במסע זוהר.
איה היא הדרך, איה הנתיב,
שיוכלו בו לפסוע, העתיד להכתיב?
מבלי שיפלו בכל מהמורה
מבלי שיציצו מעבר לכתף אחורה,
כי אם יאחזו זה בזה בתמיכה איתנה.
קחו אל לבכם:
כדאי הוא רבי שמעון
לסמוך עליו בתפילה על שלום!
לצעוד יד ביד
לבניין עדי עד,
ביום הנשגב “הוד שבהוד”,
כשעשן מיתמר מראשי מדורות,
צריך לזכור מה חשוב ומה פחות.
כי לא העיקר התזמורת, המנות, התמונות.
תנו לבכם אל עבודת המידות.
חייבים לשנן שוב ושוב,
מעלת הוויתור! הגמישות!
ועדיף לתבל בקמצוץ ענווה,
שאף פעם לא הזיקה.
זה הבסיס עליו מושתת
בניין יציב לעד!
אז צאו לדרך, חיוך על פנים
זהירות, כאן בונים!!
קדימה, קדימה, אין דרך חזרה.
מי ייתן ועינינו רואות,
שתי נשמות תועות,
נפגשות, מתחברות.