אפתח במילון שלטון קצר, להצגת תמונת הממשל בישראל:
בחירות – העם אמר את דברו
קואליציה ימנית – ממשלת כיבוש
קואליציה שמאלנית – ממשלת שמד
חרדים בכל קונסטלציה פוליטית – סחטנים
דרישה לתפקיד בכיר – שררה
דרישה לתפקיד מפתח – סחטנות
זה שיאיר לפיד מתנגד לכל הסכם קואליציוני שיחתם זה ברור.
אבל זה שכל העיתונות מלאה קריאות כנגד החרדים, זה לא מובן. רשימת יהדות התורה רצה במטרה אחת ויחידה: לדאוג לבוחריה. וכשהיא מגישה דרישות קואליציוניות כדי להיות שותפה בממשלה – זו סחטנות?
האם אין זה ‘שיא ההגינות’ לבוא ולומר בקול: זה מה שהבוחר ביום הבחירות ביקש ממני, אני שליח שלו ולכן מבקש בשמו?
מה לא מובן ולמה זה לא מקובל?
זה שזה מרגיז יריבים פוליטיים – זה בסדר והגיוני. הרי במשך שנתיים רדפתם את העולם החרדי מתוך הקואליציה, כי כך הבוחרים שלכם רצו.
אז דמוקרטיה ושלטון זה רק כשהשמאל מנצח?
לא ברור.
בעצם זה ברור. כל עוד אנחנו נהיה בצד המפסיד כולם מאושרים.
כשאנחנו סוחטים את ההצלחה, אנחנו לא בסדר?
ומילת ברכה לנציגות החרדית: כל עוד תוקפים אתכם, כי אתם דואגים לנו – זה סימן טוב. אומרים שכאשר החיים קשים, סימן שאתה בעליה.
אם מישהו מנסה לדחוף אותך החוצה, סימן שהוא רוצה את מקומך בפנים.