כשהרב גרוסמן נכנס לחנות פלאפל

זה היה ביומו האחרון טרם שובו לארץ הקודש לביתו ולקהילתו שמגדל העמק, הגאון רבי יצחק דוד גרוסמן, חתם את מסעו בצרפת בביקור מתוכנן באחת הישיבות, נפרד מרבניה ותלמידיה ופנה לצאת לעבר הרכב שיסיע אותו לנמל התעופה בפריז – משם ימריא לישראל.

ראש השיבה ניגש כממתיק סוד אל כבוד הרב ושאלו אודות בחור בשם אברהם כהן (שם בדוי), המתגורר בצפון.

‘אני מכיר אותו’ ענה הרב בבטחה. ‘ומה לראש הישיבה ולאותו ברנש’? הקשה כבוד הרב.

ראש השיבה סיפר שהחליט להביא בחור בוגר מישראל שישמש כמדריך ומחזק לבני הנוער הצעירים מהישיבה, ולאחר המלצות חמות ובירורים מעמיקים החליט ובחר בו, וכי מבקש הוא לקבל גם מכבוד הרב המלצות אודותיו.

‘אברהם כהן? לחזק את בני הנוער?’ מלמל הרב במבוכה, ‘את עצמו לא הצליח לחזק ולהדריך אז את בני הנוער יצליח?’

ראש הישיבה ספק כפיו בצער, השעה דחקה יען בחורינו הרופף כבר היה בדרכו לפריז, ולא ידע את נפשו הכיצד ישלחהו חזרה לביתו.

הרב גרוסמן סיים את ביקורו בישיבה, נכנס לרכב שהמתין לו בגרם מדרגות הישיבה ושעט אל עבר נמל התעופה ‘שארל דה גול’.

הטיסה עברה בטוב בנעימים ובשעת ערב המטוס נחת בנמל התעופה בן גוריון.

הרב אסף את כבודתו, ויצא מהטרמינל כשבפתחו המתין נהגו משכבר הימים, האמור להסיעו היישר למגדל העמק.

בדרכם – בעודם על כביש מס’ 4 המוביל צפונה, פונה הנהג אל הרב ומפציר בו להיענות לבקשתו לעצור בני ברק לשם ‘טעימת דבר מה’. הרב, שהשיב בשלילה וביקש להגיע אל ביתו במהרה, נענה לבסוף בחיוב לבקשת נהגו, והודה שאכן מאז הבוקר לא אכל ושתה מאומה.

צומת קוקה קולה, גשר גבעת שמואל, ימינה לרחוב הרב כהנמן, ישר עד פינת רבי עקיבא, ברמזור פרסה – והרכב נעצר בפתח חנות הפלאפל ‘נחום’.

כאחד האדם וללא גינוני כבוד, יורדים הרב ונהגו מהרכב ונכנסים לחנות, הרב מזמין מנת פלאפל. בחנות שהה באותה שעה מלבדם לקוח יחיד, שזה עתה סיים לאכול ובירך ברכת המזון.

הרב ניגש לכיור ליטול ידיו ובתוך כך פסע לעברו בחור חמד. בהכנעה וביראת כבוד פנה וביקש ברכה: ‘ברכה למה?’ הקשה הרב. ‘אני כרגע בדרכי לשדה התעופה, אני נוסע לישיבה בפריז לשמש כמדריך לבני נוער ואנוכי מבקש ברכה שהקב”ה יצליח דרכי, ואמצא חן ושכל טוב בעיני אלוקים ואדם ואצליח בשליחותי’, סיים הבחור את נאומו הקצר, והטיב ראשו בכדי שהרב יניח את ידיו.

‘איך קוראים לך, ומי ראש הישיבה בפריז?’ נזעק לפתע הרב משלוותו האופיינית.

משנקב הבחור בשמו של ראש הישיבה ומשהכריז כי שמו אברהם כהן, צנח הרב על כיסא קרוב, נשם בכבדות וביקש מהבחור להשיג את ראש הישיבה בטלפון לאלתר.

האמת המרה הובהרה. הרב, כששמע את שמו של אברהם כהן, העלה בדמיונו את הבחור הפוחז פורק העול שהכיר, ואילו ראש הישיבה התכוון לאברהם כהן בחור החמד וירא השמיים שעמד באותה שעה מול הרב.

בשיחה בהולה לצרפת שערך רבי יצחק דוד גרוסמן עם ראש הישיבה בטבורה של חנות הפלאפל בבני ברק, התנצל עמוקות על הטעות המצערת.

ראש הישיבה התקשה לקבל את הדברים בחשבו כי הרב החליט לא לפגוע בשמו של הבחור, אך לאחר שיחת הבהרה ארוכה – הכול בא על מקומו בשלום.

בחור החמד המריא ליעדו בצרפת בזמן הנקוב, כשאת פניו קיבלו בחביבות ראש הישיבה והצוות החינוכי, ואף בעת כתיבת שורות אלו ממלא הבחור את שליחותו התורנית באהבה ומסירות לשביעות רצון כולם.

מדוע חרג הנהג מהנוהג להפליג מנמל התעופה היישר למגדל העמק? מדוע הרב נעתר לבקשת ההפסקה? מדוע החליט לעצור דווקא בחנות פלאפל? ואם פלאפל מדוע הרחיק עד צומת הרחובות כהנמן-רבי עקיבא?

זו נקראת ‘השגחה פרטית’.

את דבר המעשייה והשתלשלות העניינים גולל בפני ידידי  חיים נחום, בעליו של ‘פלאפל נחום’, שהיה עד ראיה ושמיעה.