קרבות הרחוב בליכוד החלו: המאבק על התיקים שנותרו בידי הליכוד ימלא תוכנות וורד-פרס ויעסיק את הסטטוסים בפייסבוק והמצייצים בטוויטר.
זו לא רק מלחמה על הכביש, מי עוקף את מי בסיבוב, ומי יודע לבנות את המחלף הגדול ביותר (נו, כולם הבינו, ישראל כץ בונה המחלפים ושאף אחד לא יתעסק עם הבולדוזר) – אלא זה ריב של צופרי-רכב, דגלים וסמלים.
לדוגמא, המירי-ואן, אותו רכב ואן כבד וססגוני שהוביל את ח״כ מירי רגב ברחבי ישראל במהלך הקמפיין, ואשר לדברי חלק מן הנוגעים בדבר – הביא לליכוד התלהבות, רוח ומספר מנדטים נאה מרחבי המדינה. הואן הכחול, שאושר (תקציבית ורעיונית) על ידי צמרת הליכוד, היה למקור לגאווה בליכוד ואף לחיקוי של מפלגות אחרות.
במהלך הקמפיין, לא היתה מחלוקת על הצלחת מבצע המירי-ואן. גם הכיסוי התקשורתי סביבו היה גדול.
אך בדיעבד? פתאום יש מי שנזכרים בסביבת ראש הממשלה שהוואן הזה עוטר (בכוונה או לא בכוונה, היום זה לא משנה) בתמונות של מירי רגב בלבד. ״אפילו שהוואן נעשה בתיאום, כועסים בדיעבד על כך שלא היתה עליו אף תמונה של נתניהו״, אמר לי אדם שנחשף לשיחות פנימיות בסביבתו של נתניהו.
יותר מדי תמונות של רגב, אף תמונה של נתניהו. למי הוואן הזה עזר תכל׳ס? את מי הוא נשא על כפיים? ההצלחה של הקמפיין על גלגלים קיבלה בלם צורמני. פתאום זה נראה כמו פנצ׳ר בגלגל ולא משהו שהחליק לו בכבישים בהנאה ובמחיאות כפיים.
וכך הדברים מצטברים לחובתה של רגב.
אחד – התמונת-סולו שלה; שניים – אמירותיה מן העבר הקרוב ״אני אעשה לו הפיכה אם לא ימנה אותי לשרה״; שלושה – היחסים החמים עם גדעון סער. כל אלה נספרים בפנקנסות כשמגיע הרגע למנות את ראשי הליכוד לתפקידי השרים.
התפקידים מועטים והדרישות בשמיים.
פניתי לח״כ רגב לתגובה והיא אמרה לי: ״כל הנשמות הרעות, אותם אנשים שמנסים לקדם את עצמם על חשבוני, לא יעזור להם הפעם. המיקום שלי בפריימריז וכמות המנדטים שהוספתי לליכוד במהלך הבחירות, כמו גם ההתנהלות שלי תוך כדי מערכת הבחירות והאימון האישי שיצרתי עם נתניהו, סוללים את הדרך לתפקיד שרה בכירה.
“אני סומכת על נתניהו שאקבל תפקיד ראוי ומתאים לי, וכל הדיבורים, באמצעותם מנסים להכניס טריז ביני לבין ראש הממשלה, אלה הם רק נסיונות נואשים״.
דובר הליכוד מסר תגובה:: ״פרויקט מירי בדרכים היה יזמה של מטה ההסברה של הליכוד כחלק מקמפיין הבחירות. מדובר בפרויקט שטח מוצלח, שסייע לניצחון הליכוד לכל הדעות. כל נסיון להציג תמונה אחרת וכל אמירה אנונימית מפי מקורבים כביכול – פשוט אינם נכונים״.
מי יקבל מה?
איך באמת יחולקו התיקים בתוך הליכוד? אחרי מספר שיחות טלפון הנה כמה תובנות:
– משה בוגי יעלון שר הבטחון.
– יש הסכמה רחבה שיובל שטייניץ וגלעד ארדן יקבלו את התיקים בהם יחפצו. העדיפויות הראשיות (בניכוי שר החוץ ושר החינוך): בטחון פנים וכלכלה (תמ״ת). המשפטים לא רצוי ולא נדרש על-ידי אף אחד מהם.
– אף אחד לא מוכן להיות סגן שר. לא גילה גמליאל, לא מירי רגב, לא ציפי חוטובלי. כך גם לא אחרים כמו צחי הנגבי, יריב לוין, דני דנון ועוד. תפקיד סגן שר הוא ללא זכויות ולא יכולות. קחו, לדוגמה, את מי שיהיה סגן שר התקשורת, תחת מי שעשוי להיות שר התקשורת (נתניהו).
כל מהלך שאותו סגן שר ירצה להוביל, הוא יזדקק לחתימת השר – נתניהו. מדברים על אופיר אקוניס כמועמד המוביל לסגן שר התקשורת, אבל זה לא וודאי.
– שר המשפטים: לא יריב לוין, לא זאב אלקין, לא גלעד ארדן, לא יובל שטייניץ, לא ישראל כץ, לא צחי הנגבי. מי נשאר? בני בגין או גילה גמליאל. הראשון גיאולוג, עשוי להיות אהוד ומקובל מאוד על מערכת המשפט, אך בלתי צפוי ועצמאי מאוד מבחינת נתניהו. השניה, בעלת תואר ראשון ושני במשפטים, ללא שום נסיון משפטי פרקטי. גמליאל אמרה בעבר שפניה אך ורק לתפקידי שרות ולא תסכים להתמנות לסגנית שר בשום מקרה.
– רווחה: יש מספר רב של אנשים שישמחו להתמנות לתיק הרווחה. רגב, אחת מהן, ובלבד שהתיק הזה יורחב ויכלול גם אחריות על מעונות יום וגיל רך ו/או עמידר (דיור ציבורי).
– בטחון פנים: כאן יש עדויות סותרות. מצד אחד נודע לי שגלעד ארדן מעדיף את התיק הזה. מצד שני, הוא ככל הנראה מעדיף את הכלכלה. קשה לעקוב והדבר כמובן השתנה פעמים רבות בשל ההסכמות עם שותפות קואליציוניות אחרות. אם ארדן לא בתיק הזה, אז כמעט כל אחד בצמרת הליכוד, כולל רגב, כולל דנון היה רוצה בו.
– משרד פיתוח הנגב והגליל, מים, אנרגיה, תשתיות ופיתוח איזורי, שהוא למעשה ארבעה משרדי ממשלה המוחזקים כולם בידי סילבן שלום, עשוי לזכות לפיצול מחודש ולהיות מחולק למי שיעמוד בתור וילחץ הכי חזק על השיירים. סילבן יוותר, ככל הנראה עם החלק המרכזי של העסק הזה: שוק האנרגיה והמים.
– מי יהיה שר התיירות? (לוין?)
– מי יהיה יו״ר ועדת חו״ב? (דיכטר?)
– מי יהיה יו״ר הקואליציה? שאלה קשה. ז׳קי לוי ו/או דוד ביטן בחפיפה מסיבית של אלקין במהלך החצי השנה הקרובה.
אזהרה: כל הכתוב לעיל הוא הערכות בלבד. שום דבר לא סגור עד שלא סגור. ככל שמתקרבים לקראת סוף המו״מ, כך נראים הדברים, אבל כאמור – לא סגור.
כששר החינוך ‘חטף קריזה’
ולקינוח הממתק האמיתי של הפוסט הזה:
לקראת כניסתו של בנט לתפקיד שר החינוך ואחרי שראינו בחודשים האחרונים שהוא מאמין לכל מיני הבטחות שניתנו לו בשיחות סגורות בעל-פה, מבלי שהוא מקפיד לנעץ, לשרשר, למסמר ולעגן את אותן הבטחות-הפרחות בכתובים ובפומבי – אז הנה אנקדוטה היסטורית משובחת.
לעיתים, גם כשסוגרים דברים בכתב, זה לא עוזר.
שביט בן-אריה, נכדו של משה זנבר (זנדברג) ז״ל, מי שהיה הממונה על התקציבים במשרד האוצר ויועצם הכלכלי של שרי אוצר ספיר ואשכול – מצא במקרה את המכתב הבא.
שר החינוך זלמן ארן שלח את המכתב ב-1966 לראש הממשלה לוי אשכול. שפת האיומים העצבנית, העולה מכל שורה ושורה של הטקסט, מעלה חיוך בדיעבד.
ארן (מפא״י), אשר בשלב הזה היה כבר שר חינוך ותיק ומשופשף, ״חטף קריזה״ כפי שרואים, ואיים לפרוש מן הממשלה בגלל התחייבויות תקציביות שלא הועברו. שווה להחזיק מעמד בטקסט האיומים המרומזים עד לסוף המכתב.
״במקום שאין מוצא ישנה יציאה״,
״לא תהיה בפני כל ברירה מאשר לחתוך״,
״נמנעתי מלהזכיר שמות, חסכתי בהגדרות, קימצתי גם בתיאור. אני אקמץ גם בהתראות״.
תודה רבה לשביט!
מתוך הפלוג של טל שניידר: http://www.talschneider.com/